להצטרף למועדון

למייל האישי

אתם איתנו

מערת הקסמים

מלאכים

ונצואלה גן עדן

אנרכיה עולמית ואנחנו

ניסי חנוכה

בסוף פרש

צרפת בלהבות

שתי מדינות כבר לא

ירושלים היתה יהודית

רפיון הסמוראי

יפן ההזדמנות

   
פיתוי הרסני: עלייתו, ונפילתו הצפויה, של האסלאם הפוליטי במצרים  מצרים
23/1/2012
מצרים - איזו אירוניה של ההיסטוריה: הפיתוי המוחלט התהפך לעול המוחלט. מהבטחה גורפת, לחוסר אונים גובר. וכאשר הדבר יתברר להמונים, אכזבתם תהיה קשה וכואבת. מה שהצבא עשה למובארק, ומה שהם עשו לצבא, יהיו מי שיעשו זאת גם ל"אחים" ולדומיהם. מי שהבטיח לא פחות מגאולה, יתקשה לבסוף לגאול את עצמו.
 פיתוי הרסני: עלייתו, ונפילתו הצפויה, של האסלאם הפוליטי במצרים

 
מאת ד"ר גיא בכור

נפילת הח'ליפות העות'מאנית, היתה השבר המוחלט עבור האסלאמיסטים במזרח התיכון לאחר מלחמת העולם הראשונה, קינה נוראה, שנמשכת כמאה שנים. ניסיונות להחיות את הח'ליפות, ולהעבירה לקאהיר או לחצי האי ערב, נתקלו בפלגנות קשה, והיה ברור שבעידן הלאומיות הערבית החדשה, הח'ליפות כבר לא תקום.

ב- 1928 הקים חסן אלבנא את תנועת "האחים המוסלמים" במצרים, מתוך החלום של חידוש הח'ליפות על המרחב האסלאמי כולו, אלא שהתנועה הזו חייתה תמיד באיזור הדמדומים של החוק. הלאומיות הערבית דחתה אותה מכל וכל, ומנהיגי "האחים" נאסרו ואף חוסלו, ביניהם אלבנא עצמו.

לאט לאט, עם השנים, הפך האסלאם הפוליטי מבית מדרש "האחים המוסלמים" לפיתוי המוחלט, לפנטזיה האסורה, דווקא בשל האיסור. הרי התנועה הזו, שביקשה להחזיר את הח'ליפות, ואת שלטון האסלאם, דיברה על הדברים שאנשים רצו לשמוע: על הנאה, על עושר, על בריאות ועל מרכזיות, כל מה שלא היה להם בחיים הלאומיים החדשים והאפורים.

הרי הדת היא בכל מקרה המערכת המפתה ביותר שיצר האדם. הפחד מפני המוות הוא פחד נורא, והדת מספקת אשליה שאנחנו בני אלמוות-לכאורה, ושחלק מאיתנו ימשיכו לחיות לנצח. במצרים היה זה פיתוי מסוג אחר, מזה המוכר בדתות אחרות. בעוד שבנצרות הדת היא המרפא מפני הפיתוי האסור שבחיי יום-יום, כאן הדת הפוליטית היא עצמה הפיתוי, שכן היא אסורה. הלאומיות הערבית לא היתה מוכנה לפנות את ריבונותה לטובת זו של האסלאם.

בתקופת גמאל עבד אלנאצר ואנואר סאדאת גבר הפיתוי במדינה הערבית החשובה ביותר, היא מצרים. וככל שהמדינה הערבית המודרנית נכשלה בסיפוק המינימום לאזרחיה המרירים, כך גברה המשיכה אל האסור, שבגינו הולכים לכלא: האסלאם הפוליטי. הרי ככל שמשהו אסור יותר, כך חושקים בו יותר.

אונורה בלזאק טען פעם שהתרופה הטובה ביותר לפיתוי היא פשוט להיכנע לו, אבל כל המשטרים במצרים מנעו את הכניעה הזו, ולהיות חבר באחת התנועות האסלאמיות זו היתה עבירה כבידה, עילה לרדיפות, לחיסולים ולטרור של המדינה. הפיתוי המשיך ותפח, אך אי אפשר היה להיכנע לו.

מה המשמעות של הפיתוי הזה? שהאדם הוא בעל ערך מעל לקיום העלוב שלו בחיי יום יום. שיש לו מימד של חשיבות, של קדושה, וכי יש לו המשכיות. המצרים תמיד יביטו על עצמם מעמדה של גדולה, שהם טובים יותר, אינטליגנטיים וקובעים. אבל הקיום הלאומי הפך ליותר ויותר עלוב עם השנים, והוא לא הכיל את התפיסה העצמית שלהם על עצמם. הצורך באידיאליזציה הפך לקריטי בעיני האומה הגאה הזו, שנדחקה אל השוליים.

בייחוד שסיסמת "האחים" היתה תמיד: "האסלאם הוא הפתרון". הוא הפתרון לעוני, לשוליות, ולעליבות. הוא הפתרון איך לחזור ולהיות שליטי המזרח התיכון. הפיתוי הזה היה מוחלט: הוא ידע מה לא טוב, ואיך אפשר לתקן זאת. טהור, בטוח בעצמו, נקי מויכוח עם כיוונים פוליטיים אחרים, מצווה ומהפנט. ההבטחה המושלמת.

הפיתוי הזה הוא זיכרון של עבר מדומיין, עבור עתיד שלא יתגשם.

 

משטרים בהיסטוריה ידעו תמיד להשתמש ברצון האנושי להיזכר, לבלוט מעל לזרם האפור והאינסופי של החיים, כדי לרתום זאת לתועלתם. הם עשו זאת בעיקר באמצעות הענקת תארי כבוד, למשל מסדרי אבירות בחלק ממדינות אירופה. לקבל תואר אצולה זה פיתוי אדיר, שתמורתו אדם יהיה מוכן לעשות כמעט הכל. מדובר בקבלת כבוד, הדר ומעין-נצחיות. אמנם אצלנו אין את "מסדר הבירית" (Order of the Garter), מסדר הכבוד העליון של הממלכה הבריטית, שמתחתיו עוד מיסדרים רבים, כמו גם מיסדרים ותארי כבוד במדינות נוספות, אך יש אצלנו את "פרס ישראל", אות הכבוד האולטימטיבי בישראל. 

בוידאו: מצעד הבירית המסורתי בלונדון, בהשתתפות בני המלוכה, ומי שהם רוצים ביקרם. הפיתוי הוא חבל קשירה, דרכו קושרים את המפותה, מבלי שישים לב. נראה מעט מגוחך ומלא בחשיבות עצמית, אבל עובדה: הפיתוי עבד בשביל הכתר יותר מ- 600 שנים.


מאמר משנת 2008: "הדוד מתוואלי" הזקן, וסופה הקרב של תקופת מובארק


לאט לאט החלו ההמונים במצרים ליפול בשבי קסם הפיתוי, ולהצטרף אל מסגדים וקהילות דתיות, החולמות על הפנטזיה של שלטון ח'ליפות אסלאמי. על העבר רב-התהילה-לכאורה, על חשבון ההווה המדכא. למשטר במצרים לא היתה ברירה, והוא נסוג. זה התחיל כבר בשנת 1971, כאשר סאדאת הסכים שבסעיף מס' 1 בחוקה החדשה ייכתב "עקרונות השריעה האסלאמית הם מקור לחקיקה", ובשנת 1980 תיקן זאת ל"הם המקור הראשי לחקיקה", ומצרים החלה לשפוט ולחוקק בהתאם לעקרונות השריעה. ברמת האסלאמיזציה, מה שמתרחש עכשיו, זה בסך הכל היוון של תהליך שכבר התרחש בפועל. השלטון ויתר בפועל על החינוך, על הרחוב ועל החברה, אך המשיך לשלוט.

לאחר שפנטזיה אחרת נכשלה, השגשוג שהובטח לאחר "השלום" עם ישראל, כפי שכל הפנטזיות המצריות כשלו, ממלוכה ועד רפובליקה, ממלחמה לשלום, מסוציאליזם ערבי לקפיטליזם, מאחדות ערבית לבידוד מצרי, רק עלה ערכה של הפנטזיה היחידה שמעולם לא התגשמה: האסלאם כשולט. זו הנוסחה הטהורה היחידה שנותרה כפיתוי האולטימטיבי, זה שלא התלכלך במציאות: המרפא. התחייה. התקווה.

כך נהנה האסלאם הפוליטי מפופולאריות בלי אחריות, בעוד שהשלטון של מובארק נהנה מאחריות בלי פופולאריות. מובארק נשא בעול המדינה הענקית ופרנס אותה, והאחים המוסלמים נשארו פטורים מדאגות, כפנטסיה מתוקה ומושלמת. הם היו האלטרנטיבה טהורת העקרונות, במיוחד שהאחים היו "אחווה" סודית, עם השבעות סודיות, רומנטיקה דתית, ותחושת שותפות מתוקה לדבר עבירה, כקנוניה משותפת נגד העולם. הפיתוי הלך וגבר.


(תמונה: אימג'בנק ThinkStock)


אנחנו כבר זוכרים שהדרך הטובה ביותר להפסיק את הפיתוי, כך נטען, היא להיכנע לו, וזה מה שקורה עכשיו במצרים. מובארק הלך, והאסלאם הפוליטי זכה בכ- 70 אחוזים מן הפרלמנט החדש. מאפס בפרלמנט האחרון של מובארק, שהעז לרסן את הפיתוי המוחלט, לרוב מוחלט. מובארק ראה בפיתוי הזה סכנה בשל היותו אילוזיה. ההמונים רצו את הפיתוי למרות היותו אילוזיה. הרי מי שטובע נאחז בכל דבר.

בני האדם מטבעם חושקים במה שאסור, ועכשיו האיסור הוסר. הרגע הזה הוא ללא ספק תרועת הניצחון המתוק של הפיתוי, אך ברגע שאין הוא פיתוי עוד, אלא מציאות, אין לו עוד קיום אידילי, אלא ארצי, יומיומי ואפור. מפיתוי בלי אחריות הוא ברגע אחד נהפך לאחריות בלי פיתוי. אבוי למנצחים. השיא שחיכו לו עשרות שנים הוא גם הסוף. התממשות הפיתוי עלולה להיות עם הזמן גם אחריתו.

"רוצים את הפתרון", זועקים עכשיו המליונים, שבחרו לממש את הפיתוי, ו"אנחנו רוצים אותו עכשיו". הם רוצים עושר, בריאות, חיים טובים, הנאה, מרכזיות והרפתקה. אבל אבוי, לאסלאם שזכה, אין שום פתרון קסמים או נוסחה. ההיפך, כיוון שהוא נתפס בעולם כקיצוני ומפחיד, היכולת שלו לעזור למדינה ולהמונים רק צונחת. מי יבוא כתייר למדינה חומיניסטית? מי יגיע למדינה ששונאת עכשיו לא-מוסלמים? מי ילווה לה כספים, אם תעז לבטל את ההסכם עם ישראל?

כן, הפיתוי הפנטסטי היה לבטל את השלום עם ישראל, אח, איזו מחשבה מתוקה. אבל עכשיו כשאפשר, מבינים שהנזקים לכלכלה ולמדינה יהיו עצומים. למשל הסיוע האמריקני השנתי בסך 2.1 מליארד דולר, רק בזכות השלום עם ישראל. כך הפיתוי היה לבטל את השלום, והנה דווקא מימוש הפיתוי יחזק אותו, שכן לראשונה המימוש יעניק בכך לשלום המיותם סוג של לגיטימציה עממית וציבורית. עוד דוגמה שההישג הוא גם השבר.


לפני שתמשיכו בקריאת המאמר: האם תמליצו על המאמר, ועל מועדון קוראי ג'יפלאנט, על-גבי הפרופילים שלכם בפייסבוק? למי שהמילה "אהבתי" מודגשת אצלו, מוזמן ללחוץ עליה, ולהצטרף בכך אל המועדון הפייסבוקי המרשים הזה.  


האחריות היא אויבת הפיתוי, והיומיום הוא אויב האילוזיה. כבר עכשיו, עוד לא נבחרו האסלאמיסטים, ומאות אלפים דורשים "לשמור על המהפכה" מינואר 2011, במילים אחרות, אם האחים לא יספקו את הסחורה תוך כמה חודשים, יחזרו המונים לכיכרות ולאנרכיה. אבוי, אין שום תקופת חסד לפתיינים של העבר, והפיתוי שלהם יצטרך להתממש עכשיו במטבע קשה, לא עוד בחלומות.

כמה קל לחלום, וכמה קשה לממש. כמה קל לפנטז, כמה קשה לתרגם זאת לשפת המציאות. האחים מבינים זאת עכשיו היטב. הם מבינים שהפיתוי רב השנים שלהם הצליח מעבר למה שציפו, הרי בקרוב לא יהיה את מי להאשים במחדלים אלא אותם. בקרוב הסמכויות יועברו אליהם, ואת מי הם יאשימו עכשיו? ממבקרים יהפכו למבוקרים; מטהרנים וצדקנים לפשרנים.

 

גם הדת מבטיחה המשכיות וחיי נצח, וגם המלוכה, בצורת מיסדרי כבוד, תארי אצולה, רישום נצחי, מדליות תהילה, גדולה, תרועה ובולטות. זו הסיבה שדת צעדה היטב עם מלוכה, גם היום, באביב הערבי. יהיו שיטענו שבשני המקרים מדובר במקסמי שווא. האמנם? אנשים משתוקקים להאמין, ובשני המקרים האלה הם יוצאים מעצמם ומתחברים למשהו גדול מהם, המרים אותם למעלה. אך זהירות: אם הפיתוי הזה נכשל, רבה תהיה האכזבה.

לפנינו ההמנון המפתה של חזרת המלוכה הצרפתית קצרת הימים לפאריז (בפועל ההמנון של המלוכה בשנים 1815-1830, Le retour des Princes Français à Paris). פיתוי מחזיק מעמד עד שהוא מתרסק על סלעי המציאות, כל פנטסיה היא מסוכנת, ואחריתה מכאיבה.

 

מאז נפילת מובארק נולדו במצרים יותר ממליון תינוקות. עד לסוף השנה ייוולדו במדינה עוד שני מליון, ותוך חמש שנים המצרים יעלו מ- 88 מליון ל-100 מליון. ומי ייתן לכל אלה לחם? באיזה כסף? איראן יכולה היתה להרשות לעצמה ניסיונות דתיים פנאטיים, הרי היא מדינה עשירה מאוד. אך מצרים מרוששת, על סף פשיטת רגל, מתחננת להלוואות מערביות.

איזו אירוניה של ההיסטוריה: הפיתוי המוחלט התהפך לעול המוחלט. מהבטחה גורפת, לחוסר אונים גובר. וכאשר הדבר יתברר להמונים, אכזבתם תהיה קשה וכואבת. מה שהצבא עשה למובארק, ומה שהם עשו לצבא, יהיו מי שיעשו זאת גם ל"אחים" ולדומיהם. מי שהבטיח לא פחות מגאולה, יתקשה לבסוף לגאול את עצמו.





כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת.
ניתן להירשם -
כ א ן.

אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית "לחידוש מנוי קיים לחץ כאן", או -
כ א ן.

אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים,
עושים זאת באמצעות הכפתור "המלץ לחבר", בדף הזה, למטה.

למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת -
כ א ן.

 



    הדפסת עמוד זה

לחברינו בארץ ובעולם:



כדי להצטרף אל החברים במועדון Gplanet Prime, ניתן להירשם
-
כאן 

כדי לחדש את המינוי למועדון Gplanet Prime ניתן להיכנס -
כאן

עלה ישומון האתר למשתמשי אנדרואיד. הורידו אותו בגוגל פליי  

אם אינכם מקבלים פתאום את התראות האתר, אולי הן מגיעות ישירות לדואר ספאם. יש להיכנס למדור הספאם, ולהחזיר פעם אחת. או לבטל חסימה, באמצעות ההוראות שכאן

מאמרים נוספים של ד"ר גיא בכור
-
בדף שלנו בפייסבוק

ניתן לקבל התראה על כל מאמר חדש שעולה לאתר ישירות למייל האישי - כאן

האתר מתעדכן בפרשנויות מהירות כל יום, ומומלץ להיכנס ברמה יומית, לבדוק מה התחדש

הרישום לאתר מוגן בפרוטוקול מחמיר, ובכל מקרה האתר אינו שומר מספרי כרטיסים אצלו, ולעולם לא ישמור


GPLANET PRIME
מדד האיומים הבטחוניים
עתיד אירופה
המזרח התיכון
פ ר ש נ ו ת
קריקטורות/מושיק גולסט
פנקס אקטואליה
י ש ר א ל
ENGLISH
טרור ובטחון
כלכלה וחברה
חוקי המזה"ת
ההגדה לבית בכור
תקשורת
איראן
תוכן הגולשים
השבעת הנשיא טראמפ
הופעה של ד"ר בכור באירוע שלך
הנקודות הבוגדניות
תור הזהב
גורל אירופה האומללה
מאמרי פריים ברצף
היצירות של מושיק
סבא מושי
חבצלות הציונות
חוקי התקשורת
זינוק

אתר האקטואליה והפרשנות של ד"ר גיא בכור- Gplanet        
                                                                                                   

תנאי שימוש   |   על האתר
כל הזכויות שמורות ©

נבנה ע"י שופ סנטר,בניית אתרים אחסון אתרים