להצטרף למועדון

למייל האישי

אתם איתנו

גרמניה האסלאמית

כללי החצר

ונצואלה גן עדן

אנרכיה עולמית ואנחנו

ניסי חנוכה

בסוף פרש

צרפת בלהבות

שתי מדינות כבר לא

ירושלים היתה יהודית

רפיון הסמוראי

יפן ההזדמנות

   
אמנות ההתקפה הנגדית - וחוקי נירנברג של יהודי מדינות ערב, שנחשפים  פרשנות
29/4/2012
תעלומה כמעט בלשית חושפת היום את האמת: היהודים גורשו ממדינות ערב במסגרת של מזימה רשמית כלל-ערבית מאורגנת ומסודרת, וזאת כדי להטביע את המדינה היהודית החדשה בכמעט מליון פליטים חסרי פרוטה, שכל רכושם נגזל בידי הממשלות הערביות. לא בעיית פליטים פלסטינים לפנינו, אלא חילופי אוכלוסין, שנכפו בידי ממשלות ערב על מדינת ישראל הצעירה. האמת צריכה להיות מעכשיו עמדת ממשלת ישראל.
 אמנות ההתקפה הנגדית - וחוקי נירנברג של יהודי מדינות ערב, שנחשפים


מאת ד"ר גיא בכור

בספטמבר של שנת 480 לפני הספירה נראה המצב נואש מבחינת היוונים. לאחר התבוסה בקרב תרמופילאי, שם הובסו היוונים למרות אבידות רבות של הפרסים, ועם 300 לוחמים ספרטנים, שנלחמו עד מוות. הכוחות הפרסיים הפולשים היו עצומים בגודלם, בהנהגת המלך הפרסי כסרכסס בעצמו. העיר אתונה נכבשה בידי הפרסים והועלתה באש, והאתונאים נמלטו מערבה אל אי בשם סלמיס, שם התבצרו, והמתינו למכה הקשה שתנחת עליהם, ואולי תביא לחיסולם.

אלא ששליט האתונאים תמיסטוקלס נקט בתחבולה. הוא שלח שליח פרסי אל מלך הפרסים לשכנע אותו שהצי היווני יימלט בלילה דרך המיצר הצר של סלמיס. המלך הפרסי האמין, והחליט להכניס את הצי האדיר שלו, בין 1,000 ל- 1,200 אניות, למעבר הזה דווקא. במקום להשתמש בכוח הרגלים העדיף שלו החליט השליט הפרסי על קרב ימי.

הצי הפרסי נכנס אל המיצר בטור ארוך, ושם נלכד בידי האניות היווניות הזריזות, שסגרו אותו משני עברי המיצר. המים היו גליים והפכפכים, והמיצר סלעי וצר. היוונים פגעו ושברו את המשוטים של האניות הפרסיות, מה שהפך אותן לחסרות ישע, ואז הטביעו אותן בניגוח. כ- 200 ספינות פרסיות הוטבעו, ובעקבות הכישלון הזה חזר מלך פרס בזעם לארצו. אמנם חלק מצבאו נשאר ביוון, אך הרעיון הפרסי לכבוש את המערב - נבלם. ההתקפה הנגדית המבריקה של שליט אתונה נכנסה מאז להיסטוריה כ"קרב סלמיס".

וזוהי אמנות התקיפה הנגדית, כפי שגם צה"ל ביצע בהצלחה לאחר הצליחה המצרית במלחמת יום כיפור. המפתח לאסטרטגיה הזו הוא לעולם לא לראות את המצב כאבוד. היריב כבר ביצע את המהלך שלו, כך שהוא חשוף, אין לו עוד הפתעות. פעולה נכונה יכולה לגרום לו להתערער, לאבד את שיווי המשקל שלו, וכך גם לבצע טעויות.  

 

בעוד העולם הוטעה לעסוק במשך עשרות שנים ב"פליטים הפלסטינים" איש כמעט לא התייחס אל הפליטים היהודים שגורשו מדינות ערב. מדוע? משום שהמשטרים הערביים טענו שהיהודים הללו נטשו מרצונם בשל פחדם מ"הזעם הספונטני של המוני האזרחים הערבים, שכעסו על הקמת מדינת ישראל". לא רק העולם נטש את בעיית הפליטים היהודיים, אפילו המנהיגות בישראל לא עשתה עד היום דבר עבורם. בשיחות אוסלו קיבלה ההנהגה הישראלית כמובן מאליו את השקר שלפיו הפליטים היו פלסטינים בלבד, ורק להם צריך לדאוג.

מסמכים חדשים הנחשפים בשנים האחרונות מוכיחים לראשונה את האמת הבלתי ידועה. בעוד חוקי נירנברג שנוסחו בידי המשטר הנאצי בגרמניה מוכרים לכל, והם חלק מן ההיסטוריה האנושית - חוקי נירנברג של יהודי ערב לא ידועים ולא מוכרים עד היום. את השתיקה הזו הגיע הזמן לנפץ, ולהשתמש בה לצורך התקפה נגדית.

בשנת 2008 חשף הארגון "צדק ליהודים מארצות ערב" את מה שנלחש עד אז ללא הוכחה: הטיהור האתני של היהודים מכל מדינות ערב לא נעשה מלמטה על ידי הרחוב, או ביוזמת היהודים, אלא בהחלטה מאורגנת ומכוונת של המשטרים הערביים, דרך הליגה הערבית, ואנחנו מוסיפים כאן את הרקע.

נישאים על גבי היסטריה בשל המדינה היהודית שעומדת להתרחש התכנסה הועדה המדינית של הליגה הערבית בשתי עיירות נופש: העיירה בלודן הסורית על גבול סוריה-לבנון, ב- 9 ביוני 1946, ובעיירה צופר ההררית של לבנון ב- 16 בספטמבר 1947. הרקע היה גלי העלייה לישראל מאירופה ודחיית רעיון המדינה היהודית. הרוח החיה בכינוסים אלה היה ראש ממשלת עיראק, צלאח ג'בר.

ואז החליטה הועדה המדינית של הליגה הערבית על מזימה איזורית גדולה: לגזול את רכושם של האזרחים היהודיים שלהם, לאיים עליהם בכליאה, ובכך לגרש את אותם יהודים חסרי פרוטה, כמעט מליון איש, מתוך הערכה ודאית שישראל הצעירה תקלוט אותם. כך התכוונו להשיג שתי ציפורים: להטביע את ישראל הצעירה, שהוכרז עליה חרם כלכלי ערבי מקיף בכמליון פליטים, וגם להעשיר את עצמם בכספם הרב של יהודים, המוערך כיום בעשרות מליארדים של דולרים. וכך היה.

בשתי הועידות האלה מקבלת הועדה המדינית החלטה סודית בנושא יהודי מדינות ערב, ולא היה זה נדיר משום שהיו עוד החלטות סודיות בנושא ההיערכות למלחמה נגד המדינה החדשה.

אלא שכאן חלה התפתחות דרמטית: למנהיגות הישוב היהודי היתה מרגלת בתוך הועדה, שהיתה חברה במשלחת המצרית, והיא העבירה את ההחלטות הסודיות שהתקבלו שם לירושלים. למדינה שבדרך היו צרות קיומיות, של מלחמה מתקרבת, ולכן נושא טיהור היהודים לא היה על סדר יומה. וזוהי המזימה שנחשפה לראשונה בשנת 2008, פרי שתי הועידות הכלל-ערביות האלה:


(המסמך המקורי, בנוסחו האנגלי)


הכותרת: נוסח חוק שנוסח בידי הועדה המדינית של הליגה הערבית:

1.      החל מ(תאריך) כל האזרחים היהודיים של (שם מדינה) ייחשבו כחברי המיעוט היהודי של מדינת פלסטין והם יצטרכו להירשם אצל רשויות מחוז מגוריהם, שם ימסרו את שמם, את המספר המדויק של בני משפחתם, כתובותיהם, את מספרי חשבונות הבנק שלהם ואת הסכום המופקד בהם. את ההליך הזה יש לקיים תוך שבעה ימים.

2.      החל מ(תאריך), חשבונות בנקים של יהודים יוקפאו. כספים אלה ינוצלו בחלקם או במלואם כדי לממן את תנועת ההתנגדות נגד השאפתנות הציונית בפלסטין.

3.      החל מ(תאריך) רק יהודים שהם נתינים של מדינות זרות ייחשבו כנייטרלים. דבר זה יהיה כרוך או בחזרתם אל ארצותיהם, תוך דחייה מינימאלית, או שייחשבו ערבים, ויהיו כפופים לשירות פעיל בצבא הערבי.

4.      יהודים שיסכימו לשירות צבאי פעיל בצבאות הערביים או שישימו את עצמם לשירות צבאות אלה, ייחשבו כ"ערבים".

5.      כל יהודי שפעילותיו יגלו שהוא ציוני פעיל ייחשב כאסיר פוליטי שייאסר במקומות מיוחדים לצורך כך. אמצעיו הכספיים, במקום שיוקפאו, יוחרמו.

6.      כל יהודי שיוכל להוכיח שמניעיו הם אנטי-ציוניים יהיה חופשי לפעול כרצונו, בכפוף לכך שיצהיר על נכונותו להצטרף לצבאות הערביים.

7.      האמור לעיל בסעיף 6 אינו מתיר ליהודים אלה להתחמק מסעיפים 1 ו- 2 של חוק זה.

לא מדובר כאן בחוקי נירנברג לסימון היהודים באירופה, לגזילת רכושם ולגירושם הכפוי, מדובר כאן על חוק שהתקבל והוצע לשליטים הערביים לאחר תום מלחמת העולם השנייה. זה הגורל שמדינות ערב גזרו על אזרחיהן היהודים, ובמובנים רבים גם הגשימו. לא בריחה היתה כאן אלא סימון, בזיזה וגירוש כפוי, נגד אוכלוסיה אזרחית לגמרי, בלי שום אקט מלחמתי, כפי שהיה לעומת זאת בארץ ישראל עם האוכלוסייה הערבית שנלחמה עם נשק לצד צבאות ערב הסדירים, כנגד היהודים.


(תמונה: אימאג'בנק/gettyImages)



למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת - כ א ן.


המסמך הסודי הגיע אל הקונגרס היהודי העולמי
, ובינואר 1948 הציג הקונגרס את המסמך הזה של הליגה הערבית בפני האו"ם, בפנייה דחופה לעזרה, להגנת היהודים. אך נשיא המועצה לכלכלה וחברה של האו"ם, הנציג הלבנוני באו"ם, שארל מאלכ, סירב לדון בעניין.
מאמר מוסגר: שנים אחר כך, בשנת 1984, יצא לי לפגוש באופן סגור את שארל מאלכ (1906-1987) בביתו הפרטי, שבהרי המ?תן בלבנון. יחד עם עוד כמה פרשנים לענייני ערבים ישבנו בגינת ביתו המפואר ודרשנו הסברים לגישתו האנטי ציונית ואפילו אנטישמית. "ללבנון אין ברירה, היינו חייבים ללכת עם הקו הערבי" טען בפנינו מאלכ הנוצרי, שנוצריותו מחייבת אותו להיות אנטי-ישראלי עוד יותר מן המוסלמים.

כמו היהודים בחוק הטיהור האתני, גם הוא כנוצרי היה מחוייב להוכיח את נאמנותו ל"עניין הערבי והפלסטיני".

פרסום ראשון (ויחיד עד כמה שידוע לי) בזמן אמת של חוקי הטיהור האתני הופיע ב"ניו יורק טיימס" ב- 16 במאי 1948, כאשר העיתון חשף בכותרת הראשית שלו, "יהודים בסכנה חמורה בכל הארצות המוסלמיות" את פרטי החוק המחריד המוצע בידי הליגה הערבית, עבור משטרים הערביים:

Text of a law drafted by the Political Committee of the Arab League which was intended to govern the legal status of Jewish residents of Arab League countries. It provides that beginning on an unspecified date all Jews except citizens of non-Arab states, would be considered 'members of the Jewish minority state of Palestine.' Their bank accounts would be frozen and used to finance resistance to 'Zionist ambitions in Palestine.' Jews believed to be active Zionists would be interned and their assets confiscated



אלא שאיש לא התרגש מכך, שכן פרצה מלחמת השחרור.
זוהי עדות מן הזמן על המסמך, שעכשיו גם נתגלה בעצמו בארכיוני האו"ם.

מאז נקבר העניין. היהודים בעיראק, במצרים, בלוב, בתימן, בסוריה, בלבנון ומייתר מדינות ערב גורשו, כספם הוחרם ונלקח מהם, והתוכנית בוצעה. כצפוי, ישראל קיבלה אותם מייד, אך, חזיז ורעם, במקום שיקברו אותה, הם דווקא בנו וחיזקו אותה, עד היום.

כאשר התקבלה החלטה 242 שהתייחסה אל הפליטים, הכוונה היתה, כמובן מאליו גם לפליטים היהודיים, אך מאז הצליחה התעמולה הערבית להציג את הפליטים כפליטים הערביים בלבד. ממשלת ישראל מצידה לא טרחה להעלות כלל את העניין, לא בהסכם השלום עם מצרים (רכוש יהודי מצרים) ולא בהסכמי אוסלו. באופן שערורייתי ממשלת ישראל קיבלה את עמדת הצד הלאומני הערבי, מבלי להתווכח כלל. פליטים יש רק פלסטינים.

וכך כפתה הליגה הערבית חילופי אוכלוסין על ישראל, אותה ליגה שדרשה מן המשטרים הערבים שלא לאזרח אצלם את הפליטים הערביים מארץ ישראל (גם על כך יש מסמכים מקוריים), אחרת לא היתה כלל בעיה של פליטים פלסטינים היום. 600 אלף פליטים ערביים שעזבו, כמעט מליון פליטים יהודיים שעזבו, אך את האחרונים איש לא טורח לזכור, גם לא ממשלת ישראל.

 
    

חודש לפני קרב סלמיס התרחש הקרב הנורא של תרמופילאי, שם הובסו היוונים בידי הפרסים. בין הייתר נלחמו בפרסים גם בני ספרטה, בראשות מפקדם לאונידס. הם היו רק 300 לוחמים, אך קוד הלחימה של ספרטה אסר להיכנע, ואכן, הם נלחמו קרב התאבדות אחרון, שבו הושמדו. 
אסור לוותר, אך אין גם להלחם בכל מחיר. הוידאו מתוך הסרט ההוליוודי "300", על הקרב האחרון של הספרטנים (2007). 


לפני שתמשיכו בקריאת המאמר: האם תמליצו על המאמר, ועל מועדון קוראי ג'יפלאנט, על-גבי הפרופילים שלכם בפייסבוק? למי שהמילה "אהבתי" או "like" מודגשת אצלו, מוזמן ללחוץ עליה, ולהצטרף בכך אל המועדון הפייסבוקי המרשים הזה.


לא בעיית פליטים פלסטינים לפנינו, אלא חילופי אוכלוסין שנכפו על ישראל בידי ממשלות ערב והליגה הערבית, זו צריכה להיות מהיום עמדתה של ישראל בכל פורום בינלאומי הסברתי או דיפלומטי. הגיע הזמן לפתוח את התיק הנשכח הזה, ולעשות איתו ועם היהודים שגורשו צדק. הם לא רוצים לחזור למדינות ערב (מי היה רוצה?) הם גם לא דורשים פיצויים. הם דורשים צדק, הכרה באסונם, והכרה מאוחרת במקבילות הפליטות שלהם לזו של אחרים.

חילופי אוכלוסין שהיו, ולא ישתנו עוד. כמו בין הודו לפקיסטן, בין טורקיה ליוון ובולגריה, ועוד.

לפעמים נדמה שאחד השקרים של התעמולה הפלסטינית מנצח ומתקבע כאמת, אפילו במחנה שלנו, אך אמנות ההתקפה הנגדית מורה לנו: אין לוותר או להרים ידיים, והאמת היא כמו מים: ככל שתיחסם, בסופו של דבר היא תדלוף החוצה, אם על ידי העולם, אם על ידי ממשלת ישראל, או, לצערי, כפי שזה קורה עכשיו, על ידינו, אנשים פרטיים החרדים לגלות שלא רק אויביהם הונו אותם בנושא הזה, אלא גם ממשלות ישראל לדורותיהן.


הפרקים הקודמים בסדרה:

האמת שהושתקה עד היום: רמת הגולן תמורת החורן, והבעלות של ישראל

בעקבות הזמן האבוד: כך הפכה ירושלים המזרחית - לערבית


לשבור את הזכוכית: הגולן כלל אינו שייך לסוריה

שבתאי צבי התאסלם רק עכשיו: על עיוורון תוצרת בית, ואיך נבריא את עצמנו
 





כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם - כ א ן.

אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית "לחידוש מנוי קיים לחץ כאן", או -
כ א ן.

אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור "המלץ לחבר", בדף הזה, למטה.

למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת -
כ א ן




    הדפסת עמוד זה

מבצע חנוכה באוויר!

כדי להצטרף אל החברים במועדון Gplanet Prime, ניתן להירשם
-
כאן 

כדי לחדש את המינוי למועדון Gplanet Prime ניתן להיכנס -
כאן

עלה ישומון האתר למשתמשי אנדרואיד. הורידו אותו בגוגל פליי  

אם אינכם מקבלים פתאום את התראות האתר, אולי הן מגיעות ישירות לדואר ספאם. יש להיכנס למדור הספאם, ולהחזיר פעם אחת. או לבטל חסימה, באמצעות ההוראות שכאן

מאמרים נוספים של ד"ר גיא בכור
-
בדף שלנו בפייסבוק

ניתן לקבל התראה על כל מאמר חדש שעולה לאתר ישירות למייל האישי - כאן

האתר מתעדכן בפרשנויות מהירות כל יום, ומומלץ להיכנס ברמה יומית, לבדוק מה התחדש

הרישום לאתר מוגן בפרוטוקול מחמיר, ובכל מקרה האתר אינו שומר מספרי כרטיסים אצלו, ולעולם לא ישמור


GPLANET PRIME
מדד האיומים הבטחוניים
עתיד אירופה
המזרח התיכון
פ ר ש נ ו ת
קריקטורות/מושיק גולסט
פנקס אקטואליה
י ש ר א ל
ENGLISH
טרור ובטחון
כלכלה וחברה
חוקי המזה"ת
ההגדה לבית בכור
תקשורת
איראן
תוכן הגולשים
השבעת הנשיא טראמפ
הנקודות הבוגדניות
תור הזהב
גורל אירופה האומללה
מאמרי פריים ברצף
היצירות של מושיק
סבא מושי
חבצלות הציונות
חוקי התקשורת
הפרדוקס ההדוניסטי

אתר האקטואליה והפרשנות של ד"ר גיא בכור- Gplanet        
                                                                                                   

תנאי שימוש   |   על האתר
כל הזכויות שמורות ©

נבנה ע"י שופ סנטר,בניית אתרים אחסון אתרים