נגמש פנתר

למייל האישי

אתם איתנו

גרמניה האסלאמית

כללי החצר

מה שומר עלינו

אנרכיה עולמית ואנחנו

ניסי חנוכה

בסוף פרש

צרפת בלהבות

שתי מדינות כבר לא

התלכדות הניגודים

רפיון הסמוראי

יפן ההזדמנות

   
בועת האשראי של ארדואן, והתדהמה המרה מברק אובמה  פרשנות
16/9/2013
הוא בהחלט יכול למשוך עוד קצת עם חזיונות הגדולה, אך ברגע שבועת האשראי תתפוצץ, גם הבועה שנקראה טייפ ארדואן עלולה להסתיים יחד איתה. עכשיו אנחנו מבינים עד כמה חשובה הכלכלה הנוכחית בטורקיה, יותר מכל מדינה אחרת, שכן היא ה- raison d’etre שלו, סיבת הקיום, עליה יושבים כל ארמונות החלומות שכונן.
 בועת האשראי של ארדואן, והתדהמה המרה מברק אובמה

  
מאת ד"ר גיא בכור

אִי אפשר היה שלא להתפעל מן הקריירה המפוארת של הבחור הצעיר צ'זרה בורג'ה (1475-1507): כבר בגיל 18 הוא התמנה לקרדינל מטעם הוותיקאן, הוא הפך להיות נסיך של מדינה, מפקד צבאות האפיפיור, דוכס, רוצח, מאהב, מדינאי, ואיש צבא. עד כדי כך בלט, עד שניקולו מקיאוולי, ששימש אצלו כשגריר מטעם עירו פירנצה, התרשם משיטותיו, והוא שימש מודל לספרו הקלאסי "הנסיך". אלא שמקיאוולי גם איפיין אחר כך את חולשתו הקטלנית של צ'זרה: הכל בא לו בזכות אביו, ובלי אביו, האפיפיור אלכסנדר הששי (רודריגו בורג'ה המושחת, שקנה את התפקיד בשוחד), הוא היה כלום.

עם מותו הפתאומי של אביו, בשנת 1503 (כנראה בהרעלה, צ'זרה היה אז רק בן 28) תם כוחו של צ'זרה. בזמן כה קצר הוא יצר לעצמו כל כך הרבה אוייבים, וללא הגנת אביו, הוא היה אבוד. ארבע שנים לאחר מכן הוא נהרג כאדם אלמוני בשירות אחד ממלכי ספרד, לשם נמלט. ממלך העולם של אז, לכלום, משום שצ'זרה היה איש של טריק אחד.

ברגע שאביו הסתלק, המוניטין שלו קרס, והוא הפך חשוף ומותקף מכל עבר. כזה הוא גם טייפ ארדואן, איש שהמוניטין שלו התרסק בעולם, והוא לכן חשוף ומותקף. מוניטין הוא הרי מכפיל או מחלק כוח: מי שהמוניטין שלו חזק רק יתחזק עוד יותר, משום שהמוניטין יוצר כוח בעצמו; ומי שהמוניטין שלו חלש, ימשיך וייחלש. הנקודה המסוכנת היא נקודת המעבר, וטייפ ארדואן הגיע אליה, והוא יודע את זה.

 

1 ארדואן לא האמין למשמע אזניו: הוא היה כבר בטוח שהצליח לחסל את בשאר אלאסד שנוא נפשו, וכי ארצות הברית אפילו מתנדבת לבצע את העבודה המלוכלכת הזו בשבילו. והנה, בתוך ימים אחדים וושינגטון הופכת את עורה, ומסכימה אפילו להעניק סוג של חסינות לאסד, יחד עם פטרוניתו של אסד, רוסיה. כמו ישראל וכמו רבים אחרים במזרח התיכון, בעלי בריתה של ארצות הברית סבורים שספק אם יש להם על מי לסמוך עוד. מה גדולה היתה תדהמתו המרה של ארדואן מאובמה.

מייד לאחר ששמע (בתקשורת) על ההסכם האמריקני-רוסי התקשר שר החוץ שלו, אהמט דאוטוולו, לשר החוץ ג'והן קרי ושטף אותו בטלפון, אך ללא הועיל. ארדואן תופס זאת כבגידת ארצות הברית בו ובסונים, וחזרה אל הקו המסורתי שלה בשנים האחרונות, לתמוך בשיעים. הרי היתה זו ארצות הברית שהעלתה את ח'ומייני והפילה את סדאם חוסיין הסוני.

ארדואן יודע שלביצור מעמדו של אסד עוד יהיו השלכות כבדות על טורקיה, ברמה של נקמה וטרור, כמו גם גלים נוספים של פליטים. כיום יש בטורקיה מאות אלפי פליטים סורים, והמספר הזה עלול להגיע גם למליון. הפליטים יוצרים בעצמם תסיסה אצל מיעוטים אחרים בטורקיה, ומעלים מחדש את שאלת חבל אלכסנדרטה, השנוי במחלוקת בין סוריה לטורקיה. עכשיו הטורקים מנסים למכור לקרי "תוכנית ב' " אם ההסכם הכימי ייכשל.

אין ספק שקרי ואובמה מכרו ברגע את טורקיה, סעודיה, קטר והנסיכויות, אם כי ספק בעיניי אם שני אלה מבינים את גודל התפנית שבצעו באופן מפתיע. אך באיזור מבינים. ומה הקל על האמריקנים לבגוד בארדואן? המוניטין השלילי החדש, שיצר לעצמו.

ארדואן וגבולות המגלומניה: על הנזיר ששילם את המחיר והועלה באש 

2 ממה נבע המוניטין של ארדואן? תגידו מסגדים ואסלאמיזציה? לא בעיני הטורקי הפשוט שבחר בו שוב ושוב. רק הכלכלה. ארדואן הבטיח כסף זול לטורקים, וקיים. בעזרת הכסף הזה קנו הטורקים עוד מכונית ועוד מכונת כביסה, ואפילו עוד דירה להשקעה. הבנקים נתנו ונתנו, הצריכה זינקה, ואיתה החלו בעולם לדבר על הזינוק הכלכלי הטורקי. אנחנו לא קנינו את תפיסת הזינוק הכלכלי אף פעם, וכבר בספטמבר 2011 ניתחנו כאן ("השולטן המזוייף", מאמר של ג'יפלאנט פריים) את בועת האשראי של טורקיה, שבינתיים רק זינקה, ואפילו הכפילה את עצמה. מה המשמעות? שטורקיה לווה ולווה בעולם כסף שלא היא ייצרה, ואז נותנת אשראי זול לאזרחים, כדי שיבזבזו. וכך קנה בעצם ארדואן את הבוחרים שוב ושוב. הנה הטבלא של החוב קצר הטווח (במליארדי דולרים) של המדינה, שהכנו עבורכם, לפי הנתונים הטורקיים הרשמיים:

 

אלה הלוואות קצרות טווח, שיש להחזיר במהירות. טורקיה כבר היום מחזירה 149.6 מליארד דולר בשנה (חוב טווח קצר וארוך ביחד). מרבית החוב קצר הטווח הוא מסעודיה וממדינות המפרץ הפרסי, שמעוניינות לחזק את טורקיה כמדינה סונית, כאנטי תיזה לאיראן השיעית. אך כמה זמן תוכל בועת האשראי הזו להתקיים? החוב קצר הטווח של טורקיה צומח בקצב של 30% בשנה, ובעולם רואים זאת, גם בטורקיה. מאז 2010 לוותה טורקיה 80 מליארד דולר לפרקי זמן קצרים, כאמור, בעיקר ממדינות המפרץ.

בום כלכלי? למה דומה הדבר? לאדם שנוטל עוד ועוד הלוואות מהבנק, וקונה בכסף הזה יאכטה, מוצרי מותרות ותכשיטים, ועוד מתגאה בפני חבריו: תראו איך הולך לי בחיים. אבל הכסף הזה לא שלו. הוא יצטרך להחזיר אותו, אם יוכל.

עכשיו נגמרו ימי הכסף הזול, נגמרה חגיגת הקניות, ובעצם נגמר הטריק של ארדואן, ויחד איתו קורס המוניטין שלו, שהקנה לו סוג של חסינות, והעדפה אצל רבים במדינה.  

כדי לעמוד בחוב כה עצום, יש צורך בצמיחה כלכלית מהירה, של כ- 5.5-6 אחוזים בשנה, אך גם זה כבר לא עובד בטורקיה. בשנת 2012 עמדה הצמיחה על 2.2% (פחות מישראל), לעומת 9.2 ב- 2010 ו- 8.5 ב- 2011, שנות הצריכה הפנימית העליזות. כיום טורקיה היא גם בת ערובה כלכלית של סעודיה ושל המפרץ, והיחסים בין המדינות התקררו, לאור תמיכת ארדואן במורסי במצרים, והמשך שאיפתו לשלטון של "האחים המוסלמים" באיזור, וארגון זה הוא כידוע אויב מוצהר של הסעודים. בינתיים הלירה הטורקית כבר נפלה ביותר מ- 10%, ואיתה גם הבורסה. לבנק המרכזי אין מספק כוח לתמוך בלירה, המעידה על הכלכלה במדינה, ההולכת ונחנקת.

אם יירצה ארדואן להמשיך ולשחד את הציבור, אין לו כבר במה. הטריק נגמר.

איך שולחים את המאמר הזה לחברים? יש כפתור "המלץ לחבר", בתחתית המאמר.

הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.
 

3 המהומות והדיכוי האכזרי שלהן הרסו את המוניטין של טייפ ארדואן לעד בעיני העולם, ובעיני חלק גדול מן הטורקים (לא שהיו להם אשליות). טורקיה הפכה למדינה הנשלטת ביד ברזל, המדכאת את אמצעי התקשורת ועם עשרות עיתונאים הנמצאים בכלא. הפגנות פורצות בכל פעם מחדש, אך מדיניות המשטר היא לדכא אותן מייד, אין מה לדבר על חופש דיבור, ומי שמותח ביקורת על ראש הממשלה ואנשיו, מסתכן בכלא.

גם מן הסיבה הזו אין מה לדבר על הצטרפות לאיחוד האירופי, ולא היה מה לדבר על אירוח האולימפיאדה. במהומות נחשף ארדואן כחלש, כמי שבולם את בני עמו, והתדמית שלו כחזק וכאהוב העם, כאיש שכבות העתיד, לא קיימת עוד. לכן גם קל לתקוף אותו. בכל מקרה זו הקדנציה האחרונה שלו כראש ממשלה.

המוניטין המתכרסם הורס את בסיסי התמיכה של ארדואן - מבפנים ומבחוץ.

 

4 עד למהומות באיסטנבול ואנקרה תכנן ארדואן להתמנות כנשיא באוגוסט בשנה הבאה, אך כאן יש בעיה: יהיו אלה הבחירות הראשונות שבהם הציבור הרחב יבחר את הנשיא, ולא עוד הפרלמנט. התיקון הזה אושר במשאל עם בשנת 2007, ברוב של 68 אחוזים. ההיגיון היה שארדואן הוא כל כך פופולארי, שעדיף שהעם יבחר אותו, וכך ייתן לו גם, לכאורה, מנדט עממי מוסרי רחב לשינויים. אך כרגע ארדואן אינו כה פופולארי כאשר הבום הכלכלי נגמר, ובמפלגתו חוששים שאף מועמד לא יזכה ב- 50 אחוזים, ובסיבוב שני יתאחדו כל מועמדי האופוזיציה נגדו, וינצחו. עכשיו מתכננים במפלגה האסלאמיסטית להחזיר את בחירת הנשיא לידי הפרלמנט. הכל בהתאם לאינטרס, וככה זה תמיד בפוליטיקה הטורקית: הכל נפלולי, מן תרגילי תרגילים, הונאות ותכסיסים. הבחירות המקומיות יהיו אינדיקציה עבור כולם לבאות.

ספק גם אם ארדואן יספיק לבצע שינויים חוקתיים להגדלת כוחו של הנשיא, כפי שתכנן כבר עכשיו, במיוחד שהכוח שלו נחלש, והמוניטין נהרס.

   
האם כל זה אומר שארדואן ומיפלגתו ירימו ידיים? לא, אף אחד לא יוותר. "תנאים? אלה התנאים שלי". האם, למשל, ארדואן יכול לסכל את ההסכם הכימי בסוריה? בהחלט. הוא שולט בחלק משמעותי מה"מורדים" בסוריה, שיכולים, פתאום, לירות בפקחים שיגיעו. אסד פתאום יכול "שוב להשתמש" בנשק כימי, המון אפשרויות לנקמה, לסיכול ולקונספירציה. תככים, מזימות, רשעות ובגידות, מתוך סידרת הטלוויזיה "בורג'ה". 


5 השחיתות: המפלגה האסלאמיסטית זכתה בשנת 2002 בגלל המערכה שניהלה נגד השחיתות, אלא שהיא ואנשיה הפכו עם השנים למושחתים יותר מכולם. טורקיה היא כיום פרויקט בנייה אחד גדול, מכרזים במליארדים, שזוכים בהם בדרך כלל מקורבי ארדואן, ויש הטוענים שהוא בעצמו כבר מליארדר. אף אחד אינו תמים בטורקיה, ומה שקסם פעם במפלגה הזו, מרחיק ממנה כיום רבים. כל הזמן בונים: בלי שקיפות, בלי לשאול, בלי הפסק. ומי גוזר את הקופונים האדירים? בני העניים של העשור הקודם שתפסו רעבים את השלטון, הם כבר מליונרים שבעים.

הדבר הנורא הוא שטורקים רבים מאמינים שאין תרופה לשחיתות המימסדית, ולכם הם מעדיפים להגר החוצה. האליטה הטורקית מצביעה ברגליים, החוצה. המדינה מלאה סיפורי שחיתות מבעבעים מכל פארק הרוס, ומכל קניון חדש שמוקם.

למדור הקריקטורות של מושיק גולסט בג'יפלאנט

הרצאה של ד"ר גיא בכור באירוע העסקי שלך

 

6 הדמוגרפיה: עם אחוז ילודה נמוך מאוד, של כילד וחצי למשפחה, טורקיה מזדקנת במהירות, ולכן כוח העבודה מתכווץ, בדיוק כמו באיראן. הביטוח הלאומי לא מסוגל לעמוד במספרים כה גדולים של אוכלוסיה מבוגרת, ואין מספיק בתי חולים ומתקנים מתאימים. ממדינה צעירה הופכת טורקיה למדינה מבוגרת. אלא שלדמוגרפיה יש גם היבט מקפיא דם בשביל הטורקים: הילודה הכורדית בטורקיה כפולה מזו הטורקית, ולפי דברי ארדואן עצמו בנאום משנת 2010 הרי שבתוך דור, הטורקים יהיו כבר מיעוט במדינה. קריאותיו של ארדואן לטורקים להביא עוד ילדים, אינן נענות.

בטורקיה של היום חמישית מן האוכלוסיה היא כורדית, ועוד חמישית היא עלווית (לא קשורים לעלווים של סוריה, אך כמוהם חוששים מאוד מן הסונים). ולכם סיפרו שיש לכם בעייה דמוגרפית.


לפני שתמשיכו בקריאת המאמר: עוד מאמרים מקוריים של ד"ר גיא בכור, שלא מופיעים באתר, ותגובות החברים, בדף קוראי ג'יפלאנט בפייסבוק. ואיך מצטרפים? למי שהמילה "אהבתי" או "Like" מודגשת אצלו, מוזמן ללחוץ עליה, ולהצטרף בכך אל המועדון הפייסבוקי המרשים הזה.


 

7 הבעייה הכורדית האלימה חוזרת: "הסכם השלום" שגיבש ארדואן עם מחתרת הפק"ק צולע. הם טוענים שהלוחמים שלהם עזבו את טורקיה בהתאם להסכמה, לעבר צפון עיראק, אך הוא מתמהמה ברפורמות האתניות שהבטיח להם בתמורה; אומרים שזה יגיע בקרוב. המורדים טענו שאם עד לסוף חודש ספטמבר לא יגיעו הרפורמות, הם יחזרו לשימוש בטרור. זו הסיבה מדוע ארדואן אמור לפרסם "בקרוב" את הרפורמות, ואיזה. ארדואן הבין, באחור, שההסכם הזה עוד עלול לקרוע את טורקיה לשתיים, למדינה כורדית ולמדינה טורקית, ולכן שלשום הדגיש בנאום את הסיסמה עליה הוא חוזר עכשיו כמו מנטרה: "מדינה אחת, דגל אחד". "מי שרוצה מדינה נפרדת, יילך להיכן שימצא מדינה כזו, לא אצלנו. ויחד עם זאת הטורקים מכבדים את הכורדים, והכורדים את הטורקים", אמר. ארדואן נדהם לראות שבאיזורים הכורדיים שבמזרח טורקיה כבר לא מניפים את הדגל הטורקי, ומדברים בגלוי על היפרדות. מדינה לפלסטינים? יכולה להיות תקדים גם אצלו בבית.

זו הבעייה: הכורדים לא רוצים מדינה אחת איתו, עם דגל אחד.

 

8 הצבא הטורקי: סורס אמנם בידי ארדואן, ורק בחודש שעבר כמאתים וחמישים קציני צבא בכירים נשלחו לכלא, כולל הרמטכ"ל לשעבר, גנראל אילקר בשבוג בכבודו ובעצמו (ל-47 שנות מאסר, שאותן יסיים לרצות כנראה בגלגול הבא שלו), בהאשמות שנראות מפוברקות של הקמת מחתרת ("ארגנקון") לקשירת קשר להפלת המשטר, כוונה לרצוח את ארדואן, ועוד ועוד אישומים, במתכונת האישומים המקובלת במצרים. ארדואן אכן חשש מהצבא, שהתערב בפעם האחרונה בשנת 2000, כאשר פיזר את המפלגה האסלאמיסטית הקודמת, "מפלגת הרווחה" (בראשות נג'מטין ארבקאן, שאף כיהן כראש ממשלה). אלא שעכשיו, עם ההפיכה הצבאית הבוטה במצרים, הסכנה מן הצבא הטורקי, לכאורה, שבה ועולה. היחסים בין הצבא הזה לבין ארדואן וחבורתו גרועים מאוד, וארדואן חושש שהצבא הטורקי יכול ללמוד מהצלחת הצבא המצרי.

מה החשש העיקרי שלו מההפיכה המצרית? שניתן לקפל בחזרה את החזון האסלאמיסטי; שהוא עוד אג'נדה פוליטית אנושית, אולי נקודתית; תקדים קטן בזמן, בעוד שהוא רצה קו מנחה אל העתיד הרחוק.  

 

9 ההפיכה הצבאית במצרים הביאה לקריסת חזון "האחים המוסלמים" של ארדואן, שרק לפני כמה חודשים נראה כה ריאלי, יחד עם מוחמד מורסי, חמאס, ארגוני האחים במדינות ערביות נוספות, וקטר עם אלג'זירה שלה. עכשיו נשאר ארדואן עם האוייבים העצומים שהקים על עצמו עם החזון הזה. איש כבר אינו מדבר על "ניאו עות'מאניזם", או חזיונות גדולה מעין אלה. טורקיה עכשיו חוששת שהמלחמה הסונית-שיעית לא תצית גם אותה.

מי שהצית את אש האסלאם הפוליטי בארצו חושש ממנה עכשיו בעצמו. ומי שבנה חלומות סונים, פוחד שהם ירסקו גם אותו. החזונות היו, מתברר, מסוכנים מידי, ומי שפנה עורף לאירופה וביקש למצוא נחמה במזרח התיכון, עלול דווקא להיטרף על ידו.

 

10 זה האיש, שכמו צ'זרה בורג'ה, ביקש להקים אימפריה אסלאמיסטית עולמית, שביקש להיות גדול מכל הפוליטיקאים הטורקיים עד היום, ושווה בעוצמתו לאטא-טורק בלבד, תוך סתירת החילוניות המקודשת של העבר,  וכשהסכסוך הפומבי עם ישראל היה בעיניו כעין מדליית הצטיינות על חזהו; זה היה המוניטין שניסה למכור, והיו אף כאלה שהאמינו בכך. אך ארדואן ביסס את שלטונו על השוחד הכלכלי לאזרחים, מכסף שלא היה שלו, וברגע שהטריק הזה הפסיק לעבוד, נופלת כל האימפריה המדומיינת, שביקש לכונן. וברגע שהמוניטין שניסה לבנות קרס, כל אוייביו יחברו כדי להכות בו, ואולי אף בטורקיה.

הוא בהחלט יכול למשוך עוד קצת עם חזיונות הגדולה, אך ברגע שבועת האשראי תתפוצץ, גם הבועה שנקראה טייפ ארדואן עלולה להסתיים יחד איתה. עכשיו אנחנו מבינים עד כמה חשובה הכלכלה הנוכחית בטורקיה, יותר מכל מדינה אחרת, שכן היא ה- raison d’etre שלו, סיבת הקיום, עליה יושבים כל ארמונות החלומות שכונן.





כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם - כ א ן.

אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית "לחידוש מנוי קיים לחץ כאן", או -
כ א ן.

אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור "המלץ לחבר", בדף הזה, למטה.

למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת -
כ א ן.

  



    הדפסת עמוד זה

ח ד ש לחברי מועדון הפריים: טור מאמרי אקטואליה קצרים. ראו מתחת לרולר החדשות בצד שמאל, או פה

כדי להצטרף אל החברים במועדון Gplanet Prime, ניתן להירשם
-
כאן 

כדי לחדש את המינוי למועדון Gplanet Prime ניתן להיכנס -
כאן

עלה ישומון האתר למשתמשי אנדרואיד. הורידו אותו בגוגל פליי  

אם אינכם מקבלים פתאום את התראות האתר, אולי הן מגיעות ישירות לדואר ספאם. יש להיכנס למדור הספאם, ולהחזיר פעם אחת. או לבטל חסימה, באמצעות ההוראות שכאן

מאמרים נוספים של ד"ר גיא בכור
-
בדף שלנו בפייסבוק

ניתן לקבל התראה על כל מאמר חדש שעולה לאתר ישירות למייל האישי - כאן

האתר מתעדכן בפרשנויות מהירות כל יום, ומומלץ להיכנס ברמה יומית, לבדוק מה התחדש

הרישום לאתר מוגן בפרוטוקול מחמיר, ובכל מקרה האתר אינו שומר מספרי כרטיסים אצלו, ולעולם לא ישמור


GPLANET PRIME
מדד האיומים הבטחוניים
עתיד אירופה
המזרח התיכון
פ ר ש נ ו ת
קריקטורות/מושיק גולסט
פנקס אקטואליה
י ש ר א ל
ENGLISH
טרור ובטחון
כלכלה וחברה
חוקי המזה"ת
ההגדה לבית בכור
תקשורת
איראן
תוכן הגולשים
הורסים קתדרלות
הופעה של ד"ר בכור באירוע שלך
השובבים נעלמו
יורדת ויורדת
גורל אירופה האומללה
מאמרי פריים ברצף
היצירות של מושיק
סבא מושי
חבצלות הציונות
חוקי התקשורת
הפרדוקס ההדוניסטי

אתר האקטואליה והפרשנות של ד"ר גיא בכור- Gplanet        
                                                                                                   

תנאי שימוש   |   על האתר
כל הזכויות שמורות ©

נבנה ע"י שופ סנטר,בניית אתרים אחסון אתרים