להצטרף למועדון

למייל האישי

אתם איתנו

כללי החצר

סייקס פיקו מאפס לאפס

מה שומר עלינו

מי שרצה לכבוש נכבש

ניסי חנוכה

בסוף פרש

צרפת בלהבות

שתי מדינות כבר לא

התלכדות הניגודים

רפיון הסמוראי

יפן ההזדמנות

   
הפרדוקס ההדוניסטי: לאחר שאבו מאזן הכשיל את המשא ומתן, אז איך נשיג "שלום"?  חוקי המזרח התיכון
24/2/2014
כשחושבים על זה, המאמר הזה הינו משכין השלום הטוב ביותר. לכאורה אין בו את מזמורי השלום הרגילים, אך יש בו את המתכון לשלום. הוא אינו מתייחס להסכם שלום, אלא לשלום עצמו, והוא גם מראה שכל אחד מאיתנו זכאי ויכול להגיע לאושר אישי. גם זה פרדוקס נוסף של "השלום": היום אנו חיים באושר אישי ובביטחון. בהחלט יכול להיות שאם יוגשם "הסדר השלום" לא יהיו עוד לא אושר אישי, ולא ביטחון.
 הפרדוקס ההדוניסטי: לאחר שאבו מאזן הכשיל את המשא ומתן, אז איך נשיג "שלום"?

    
מאת ד"ר גיא בכור

תכלית החיים, טענו הפילוסופים היוונים האפיקוראים היא "החיפוש אחר ההנאה וההימנעות מסבל", אך כבר במאה השלישית לפני הספירה הם הבינו שיש משהו פגום בחתירה האנושית כל כך אל האושר, והיטיב לנסח את הבעיה בשנת 1874 הפילוסוף התועלתני והכלכלן האנגלי הנרי סידוויק (1838-1900). הוא קרא לכך "הפרדוקס ההדוניסטי", ודווקא מהפרדוקס הזה נוכל, אולי, ללמוד איך להגיע אל האושר האישי.

טענתו היתה שמי שיחפש את האושר לכשעצמו, תמיד ייכשל. הדרך היחידה אל האושר היא לכן דרך עקיפה, לא בחיפוש האנוכי של אדם להשביע את עצמו, אלא רק כתוצאת לוואי כעניין או כעזרה לאחרים. במילים אחרות, טען סידוויק, אדם יכול לנסות לגרום לעצמו אושר באין סוף דרכים הדוניסטיות, למשל, לפטם את עצמו באוכל גורמה, לקנות את הדברים היקרים ביותר, בתים, יאכטות, אך זה לא יביא לו את האושר.

"אם לא תצליח להשיג את מה שחיפשת, הרי שתפסיד מתסכול. ואם תשיג את מה שחיפשת, תפסיד משעמום". בכל המקרים, תפסיד.

ולכן כה רגיל לראות את מי שלא השיגו רכוש חומרי בחיים כאומללים ומרירים, ומן הנגד השני, אלה שכן הצליחו להשיג, תמו בעצם מאווייהם, והם מתוסכלים, משועממים ואומללים לא פחות. ומאתגר עוד יותר: יש עניים מאושרים ויש עשירים אומללים.


אריסטו שאל את עצמו בהקשר הזה: איך זה שאף אחד אינו מאושר באופן תמידי? ותשובתו היתה שהאושר איננו תמידי משום שהוא רק מלווה פעולה, ואינו עומד בפני עצמו. והפילוסוף התועלתני הנודע ג'והן סטיוארט מיל הוסיף: "שאל את עצמך האם אתה מאושר, ומייד תפסיק להיות כזה" (Ask yourself whether you are happy, and you cease to be so). במילים אחרות, המודעות היא המכבה או מבטלת את תחושת האושר הכל כך חמקמקה. עכשיו אנחנו מבינים שהמודעות לאושר נוגדת את האושר. עצם החיפוש אחר האושר מכשיל אותו. אלה רסיסים של אושר, שנדלקים וכבים עם התודעה האישית.


אז איך צדים את האושר?


הפסיכיאטר והפילוסוף היהודי ויקטור פרנקל (1905-1997) הסביר ב"אדם מחפש משמעות", שאפשר לצוד את האושר לרגע קט, אך רק כאשר הוא תוצאה לא מכוונת של מטרה גדולה יותר. ברגע שהאושר הופך להיות מטרה בפני עצמה, הוא כבה. האושר יושג לכן רק לרגעים קטנים של חוסר תשומת לב לאושר עצמו.


וזהו הפרדוקס ההדוניסטי, כלקח לכל אחד ואחת מאיתנו: מי שינסה להפוך את עצמו למאושר, ייכשל תמיד, בעוד שמי שיימנע מכך כמטרה בפני עצמה, דווקא עשוי להצליח.

 

המשחקים הערביים נגמרו, וההונאות נחשפו. בפגישה הכפולה האחרונה בפאריז עם קרי נפלה המסכה מעל פניו של אבו מאזן: הוא לא מוכן לתת במשא ומתן שום דבר, הוא רוצה רק לקבל, במסגרת תוכנית שלבים ארוכת שנים לחיסול ישראל היהודית. אבו מאזן הוציא פומבית את המילה שכולם נמנעו ממנה עד עכשיו: "נכשלה". הדיפלומטיה האמריקנית נכשלה, אמר בראיון עיתונאי, "עד עכשיו".

הוא לא מוכן בשום אופן להכיר בישראל כמדינה יהודית, ולעולם גם לא יכיר;

הוא לא מוכן לוותר על הרעיון "להחזיר" לישראל מליוני "פליטים";

הוא לא מוכן להסדרי הביטחון האמריקניים הרופפים, ולא מוכן לפירוז. במקום "צבא" יקראו לכוחות שלו "משטרה", וכבר ראינו איך "המשטרה" הפלסטינית של אוסלו הפכה ל"צבא".

הוא לא מוכן לבירה בשכונה בירושלים. הוא רוצה את כל ירושלים של 1967, כולל הכותל המערבי, לריבונות ערבית; ברחבת הכותל הוא מתכנן להקים שכונת מגורים ערבית;

הוא לא מוכן לגושי התנחלויות, ורוצה לטהר 700 אלף יהודים מבתיהם. הוא רוצה לחזור לשנת 1948.


במילים אחרות, "הסכם המסגרת" של ג'והן קרי קרס או הפך לאוטופיה, בין אם יציג אותו ובין אם לאו, וכל כולו באשמת הצד הערבי. כן, "הליגה הערבית", עוד ישות פיקטיבית, תומכת באבו מאזן לחלוטין, שלא לדבר על הפאניקה הירדנית. למה כל זה לא מודגש ב"תקשורת" הישראלית? כדי שתחשבו שנתניהו הוא זה שהכשיל את הסכם המסגרת.

ההתפתחות הזו היתה צפויה מראש, שכן כיום ממשלת ישראל רוצה "מדינה פלסטינית" יותר מאשר הרשות הפלסטינית, המבוהלת מן התרחיש הזה, שישאיר אותה לגורלה הדטרמיניסטי, טרף לציפורני חמאס והסלפים. עם הבכיר הפלסטיני הזה, אבו מאזן, שום הסדר אינו אפשרי, ואני תקווה שהאמריקנים מתחילים להבין את זה. 


אז איך בכל זאת מגיעים אל השלום? בדיוק כמו שמגיעים אל האושר: עם הפרדוקס ההדוניסטי.
 

במצב של סכסוך ארוך ומורכב, חתירה ישירה אל "השלום" לעולם לא תשיג אותו, שכן היא מעודדת התנגדות מכל הצדדים, ואנשים מפחדים משינוי. רק פעולה עקיפה וזהירה של מגע בינאישי, מגע כלכלי, מגע מסחרי, בלי לאזכר בשום אופן את המילה "שלום", רק היא תביא אותו בפועל. זהו פרדוקס השלום, היושב על הפרדוקס ההדוניסטי, ואנו מדברים על "שלום" אמיתי. לא על "מדינה", או על הסדרים אחרים; על שלום.

מכאן שאפשר לנסח לראשונה את כללי "פרדוקס השלום":


1 קריאה להביא את השלום דווקא מרחיקה אותו. "הביאו את היום"? הדובר במו פיו מרחיק את היום. "תנו יד לשלום", החרבתם אותו. "שיר השלום"? זה שיר העימות. לדבר על בכיר ערבי כ"הפרטנר"? חיסלתם אותו באותו רגע. "לחבק אותו"? חנקתם אותו.


2 משא ומתן לשלום הוא בעצם מנגנון דווקא לדחיית השלום. כפייה של משא ומתן היא אסון, משום שאז "השלום" מבטל את "האושר" של רבים, והם יתנגדו.


3 כשם שהתחושה שהיינו מאושרים או שאנו מאושרים היא רטרואקטיבית לרגע המעשי שחלף, כך גם השלום. נרגיש אותו רק לאחר רגע המעשה בשטח, לא לפני. "שלום כלכלי"? כן, אך יש להימנע מלאזכר את המילה "שלום" אפילו כאן. והרי אתם יודעים שכל מהפיכה מאיימת. מכאן ששלום "קורה", לא "יקרה". הדיבור עליו בלשון עתיד מחסל את לשון ההווה.

איך שולחים את המאמר הזה לחברים? יש כפתור "המלץ לחבר", בתחתית המאמר. הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.


4 מכאן שהתודעה והמעשה בשטח הם המביאים את השלום, ולא השלום, על פי איזה הסכם, מביא את התודעה ואת המעשה. מנהיגינו עד היום אינם מבינים את זה, שלא משנה מה יהיה כתוב באיזה הסכם מסגרת, או איזה נייר, רק השטח יקבע, לא החלטות באו"ם, לא בבית הלבן ואפילו לא הסכם שאנחנו עצמנו חתמנו עליו.


5 זה נותן אפשרות של כימות: ככל ש"תהליך השלום" חזק יותר, כך השלום יברח יותר. ככל שיש יותר מסיבות עיתונאים והכרזות, הסיכויים ליציבות ושלום פוחתים. ולהיפך. חז"ל קראו לכך: "תפסת מרובה, לא תפסת", ואכן, מאז החל "תהליך השלום" כמות הפיגועים ביו"ש זינקה, ועכשיו גם מבינים מדוע.

  

הפרדוקס ההדוניסטי מאתגר, כמובן, את הפילוסוף והמדינאי הרומי סנקה (3 לפני הספירה עד 65), שבו כבר נתקלנו, הממליץ על הדוניזם. התפיסה שלו היא: החיים אינם קצרים, אלא שאנשים לא מנצלים אותם. ולכן יש לאכול, וליהנות, לקנות ולטייל ככל האפשר, כדי למצות כל שנייה בחיים.

אבל האם במקרה כזה באמת נהיה מאושרים יותר? שנרוץ וננסה להספיק אחוזי תזזית כל היום? זה מזכיר לי את תוכניות 'מסטר שף' למיניהן, שבהן אנחנו רואים את כל מה שלא נאכל אף פעם. או הספרים "1000 מקומות לבקר בהם לפני שתמות", ספרים הדוניסטיים, שלי דווקא גורמים תסכול, כי בוודאי לא אהיה ברוב המקומות האלה אף פעם. הבטחות שווא תמיד מתסכלות. ואולי המקום המעניין ביותר הוא דווקא היכן שאנחנו נמצאים, עם האנשים המעניינים ביותר? Ataraxia.

בדיוק כמו הבטחות השלום הטווסיות, כמו לאחרונה זו של "האיחוד האירופי" להשקיע כאן השקעות "שלא יאומנו" אם יהיה "שלום"; הבטחות "אנשי עסקים" ישראליים במודעות ממומנות היטב על החיים הנפלאים המחכים לנו אם ראש הממשלה "רק יחתום", או הבטחת קרי לפיוס בין ישראל לעשרות מדינות אסלאמיות, מה אתם יודעים.

הרי זה לא יקרה, ולכן רק מעודד את התסכול. ההיפך, השלום הוא לא בעתיד, השלום הוא כבר כאן, וכל שינוי רק יפגע בו. הביטו סביבכם במזרח התיכון הקורס, או באירופה האומללה, ותבינו שהשלום כבר כאן.

שר החוץ האמריקני קרי אמר לאחרונה ש"הסטאטוס קוו לא יכול להישאר" בעניין שלנו, והפרדוקס ההדוניסטי עונה לו: רק הסטאטוס קוו יכול להישאר, שכן כל שינוי בו ייגמר באסון לכולם.

"השלום" כמוהו כאושר. אם הוא מושג, אז רק בהיסח הדעת ובאופן חמקמק. אך ברגע שתתקבע תודעה שיש שלום - הוא שוב יימוג ויעלם. המלאכים כבר כאן, לא בעתיד. ואם הם כאן, הם לעולם לא יבואו בעתיד.

  

6 ביחסים בין האנשים לבין "השלום": זה לא השלום, כאיזה ערך מנוסח, המגיע אל האנשים, אלה האנשים שמגיעים אל השלום. ולכן הדגש הישראלי על הסתה פלסטינית. טיפול בהסתה יביא בלי משים לשלום, בעוד שהשלום לא יביא אף פעם לטיפול בהסתה. מקומות עבודה יביאו שלום, שלום לא יביא מקומות עבודה.

החיים במטריקס

7 יסוד המודעות: יסוד המודעות צריך להיות חסר, כדי להגיע לאושר ולשלום. למשל, פלוני מטפל בגינתו, וזה מביא לו אושר. אז אם גם אני אטפל בגינה שלי, זה יביא לי אושר? לא בהכרח, משום שפלוני אינו מחפש אחר האושר, הוא באמת עסוק בטיפול בגינתו. אותו דבר עם השלום: כמה "עמותות" ויוזמות אירופיות פועלות ביהודה ושומרון "למען השלום". אך האם זה הביא שלום? אפילו לא במקרה אחד. הפעולה צריכה להיות אמיתית, כנה, למען האנשים, בלי לחתור כל הזמן לאיזו מטרת פיוס קוסמי. רק כך הדברים יצליחו, בלי האובססיה הזאת של "השלום עכשיו" כל הזמן. שלום הוא אנשים, לא ערך בפני עצמו. הוא החיים, לא אידאה פיקס.


ספרו גם לחברים שלכם על האתר הזה? אנא, היכנסו אל דף קוראי ג'יפלאנט שכאן, כשבצד שמאל כתוב: "הזמן את חבריך לאהוב את הדף הזה". יש ללחוץ - "הזמן" - ליד תמונות החברים:
 

8 מימד הזמן: הסיסמה "שלום עכשיו" היא, לכן, הגרועה מכל, שכן היא חותרת ישר לשלום, מה שיביא לכישלונו, כמובן, ועוד להביא אותו באופן מיידי. ולכן גם הכישלון יהיה "עכשיו". זהו איום כפול בשינוי: גם מהפיכה וגם מיידית. מפחיד, ולכן מבריח.

9 פרדוקס השלום חל לכן באופן קבוע על אותו "מחנה השלום": אם לא ישיג את השלום, יהיה תמיד מתוסכל. ואם ישיג אותו, יהיה מיותר. מכאן שצירוף המילים "מחנה השלום" הוא בעצמו אילוזיה. הפרדוקס חל גם על הרשות הפלסטינית: אם לא תשיג את "השלום", תמשיך להיות חלשה ומאוימת. אך אם תשיג אותו, תיעלם, שכן חמאס והסלפים יחסלו אותה במהירות. פרדוקס השלום חל גם על "התקשורת" הממוסדת בישראל: החתירה להגיע אליו נותן לה סיבת קיום בעיני עצמה, ונחיצות, מבלי שתביא אי פעם את השלום. אך היה ויושג שלום, היא לא תהיה נחוצה עוד.


10 אז לא לדבר על השלום בכלל, או לדבר עליו כל הזמן? היוונים חסידי האסכולה האפיקוראית סיגלו לעצמם את דרגת האופטימום, לה הם קראו Ataraxia, כלומר "שלוות הנפש". לא למקסם את התענוגות, ולא להתנזר מהם לגמרי. כלומר, לא להטריף את כל המתנגדים לגל אלימות גדול, ולא להרדים את המערכת לגמרי, כך שלא תזוז. זו הסיבה מדוע הם הטיפו לחיים ולמעשים פשוטים וצנועים, שכן זו הדרך הטובה ביותר להגיע אל האושר, ואנחנו היינו מוספים גם אל השלום. לא ועידות, לא הכרזות ולא איומים, אלה רק יובילו לאסונות לאומיים. נחוצה  Ataraxia.

 

כשחושבים על זה, המאמר הזה הינו משכין השלום הטוב ביותר. לכאורה אין בו את מזמורי השלום הרגילים, אך יש בו את המתכון לשלום. הוא אינו מתייחס להסכם שלום, אלא לשלום עצמו, והוא גם מראה שכל אחד מאיתנו זכאי ויכול להגיע לאושר אישי. גם זה פרדוקס נוסף של "השלום": היום אנו חיים באושר אישי ובביטחון. בהחלט יכול להיות שאם יוגשם "הסכם השלום" לא יהיו לא אושר אישי עוד ולא ביטחון. מכאן שצמד המילים "הסכם שלום" הם פרדוקס. יותר מכך, אפילו המילה "שלום" במזרח התיכון היא בעצמה פרדוקס; מסוכן לעצמו ולסביבתו, ותשאלו את הסורים, הם יסבירו לכם.

אחרי כל כך הרבה שנים, עם כל כך הרבה כישלונות, לא הגיע הזמן להפיק לקחים בחשיבה לאומית, ולהבין את פרדוקס השלום?



האחים רייט טסים אל המרחב: זינוק יהודי דמוגרפי, למרות מה שסיפרו לכם

אפקט פרח הצבעוני, הדור הבא

כל הדרכים מובילות לרומא: על עשרה שקרים שסיפרתי לעצמי

אמנות ההתקפה הנגדית, וחוקי נירנברג של יהודי מדינות ערב, שנחשפים

הפתעות דמוגרפיות

האמת שהושתקה עד היום: רמת הגולן תמורת החורן, והבעלות של ישראל

בעקבות הזמן האבוד: כך הפכה ירושלים המזרחית - לערבית

לשבור את הזכוכית: הגולן כלל אינו שייך לסוריה

שבתאי צבי התאסלם רק עכשיו: על עיוורון תוצרת בית, ואיך נבריא את עצמנו





כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם - כ א ן.

אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית "לחידוש מנוי קיים לחץ כאן", או -
כ א ן.

אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור "המלץ לחבר", בדף הזה, למטה.

למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת -
כ א ן




    הדפסת עמוד זה


אז תרכובת הבשמים המסתורית הצליחה?

כדי להצטרף אל החברים במועדון Gplanet Prime, ניתן להירשם
-
כאן 

כדי לחדש את המינוי למועדון Gplanet Prime ניתן להיכנס -
כאן

עלה ישומון האתר למשתמשי אנדרואיד. הורידו אותו בגוגל פליי  

אם אינכם מקבלים פתאום את התראות האתר, אולי הן מגיעות ישירות לדואר ספאם. יש להיכנס למדור הספאם, ולהחזיר פעם אחת. או לבטל חסימה, באמצעות ההוראות שכאן

מאמרים נוספים של ד"ר גיא בכור
-
בדף שלנו בפייסבוק

ניתן לקבל התראה על כל מאמר חדש שעולה לאתר ישירות למייל האישי - כאן

הרישום לאתר מוגן בפרוטוקול מחמיר, ובכל מקרה האתר אינו שומר מספרי כרטיסים אצלו, ולעולם לא ישמור


GPLANET PRIME
מדד האיומים הבטחוניים
עתיד אירופה
המזרח התיכון
פ ר ש נ ו ת
קריקטורות/מושיק גולסט
פנקס אקטואליה
י ש ר א ל
ENGLISH
טרור ובטחון
כלכלה וחברה
חוקי המזה"ת
ההגדה לבית בכור
תקשורת
איראן
תוכן הגולשים
מה קורה במאלמו
evil
איש עם טורבאן
יורדת ויורדת
גורל אירופה האומללה
מאמרי פריים ברצף
היצירות של מושיק
סבא מושי
חבצלות הציונות
חוקי התקשורת
הפרדוקס ההדוניסטי

אתר האקטואליה והפרשנות של ד"ר גיא בכור- Gplanet        
                                                                                                   

תנאי שימוש   |   על האתר
כל הזכויות שמורות ©

נבנה ע"י שופ סנטר,בניית אתרים אחסון אתרים