להצטרף למועדון

למייל האישי

אתם איתנו

נצחונו של דונלד טראמפ

סמסרה

מה שומר עלינו

אנרכיה עולמית ואנחנו

ניסי חנוכה

בסוף פרש

צרפת בלהבות

שתי מדינות כבר לא

ירושלים היתה יהודית

רפיון הסמוראי

יפן ההזדמנות

   
החרב השמאלית של הסמוראי:  האם הרשות נשטפת בסלפים?  טרור
15/4/2014
מה אבו מאזן מסתיר: סלפים ברשות הפלסטינית? עשרות אלפים. מי הם, ואיך הם נראים? ומה הם חושבים על אבו מאזן, אובמה, וכן, גם ישראל. האם הם רוצים "מדינה", והאם הם בכלל "פלסטינים"? ומי מונע מהרשות להיהפך לסוריה? תחשבו טוב. המאמר כולל שורה של סרטונים, המראים כיצד נשטפת הרשות, מה שיכול לשנות את כללי המשחק.
 החרב השמאלית של הסמוראי: האם הרשות נשטפת בסלפים?


הערה: מאמר זה פורסם לראשונה עבור חברי מועדון ג'יפלאנט פריים, בתאריך 28.11.13, והוא נפתח עכשיו לכל, עם התקפת הירי ליד חברון, בליל הסדר.

מאת ד"ר גיא בכור

סמוראי יפני צעיר המציא במאה ה- 16 שיטת לחימה חדשה: הוא נלחם עם שתי חרבות, האחת ביד ימין שלו, והשנייה ביד שמאל, באותה מהירות ובאותו הזמן. השיטה פעלה מצוין, והסמוראי הצעיר החליט לקרוא תיגר על לוחם החרב המהולל של זמנו, ולזמן אותו לדו-קרב.

אלא שהסמוראי המבוגר, שכבר עבר את השיא שלו, סירב להילחם, בטענה שלא יהיה זה צודק שהוא יילחם בחרב אחת, בעוד הסמוראי הצעיר מגיע עם שתי חרבות. הצעיר דרש שהתשובה הזו תיחשב ככניעה.

במקום זאת החל הסמוראי המבוגר לשלוח אל הצעיר מכתבים, עוד ועוד מכתבים, שבכל אחד הוא עסק והתמקד בחרב יד שמאל. כל מכתב כזה על יד שמאל שלו, עצבן עוד יותר את הצעיר. לבסוף, נעתר המבוגר לדו-קרב.

   
הסמוראי הצעיר ניהל קרבות כאלה לרוב, אך הפעם, בשל לחץ המכתבים, הוא לא יכול היה להפסיק לחשוב על החרב שאחז ביד שמאל, כיצד יתקוף בה, תוך שהוא מחשב חישובים ומתכנן תכנונים. ואז, לפתע פתאום, דקר אותו המבוגר בזרוע יד ימין דווקא, ובכך הוכרע הדו-קרב.


החיסול המוצלח בידי חיילי צה"ל ומערכת הביטחון של שלושה מחבלים סלפים-ג'יהאדיסטים ביו"ש, והפגנות גדולות שבאו בעקבות החיסול, היפנו באופן דרמטי את תשומת הלב לעבר תופעה שהיא חדשה לרבים: "הרשות הפלסטינית" נשטפת בתנועה חדשה, שהיא אולי הפופולארית ביותר כיום בשטחי "הגדה המערבית": התנועה הסלפית, שבאופן גורף מכנה עצמה "חיזב א-תחריר", כלומר "מפלגת השחרור".

התנועה הזו הרימה ראש באופן פומבי בשנת 2007, בשיא המלחמה בין הפתח לחמאס, והיא מבטאת את האכזבה של צעירים רבים בשטח משתי התנועות האלה, שהכזיבו. במילים אחרות, כוח שלישי משמעותי הופיע בזירה, והוא אינו הג'יהאד האסלאמי הכפוף לאיראן השיעית, אלא כוח מקומי ופופולארי. הוא משקף תהליך דומה, שמתרחש בכל רחבי העולם הערבי הסוני: ממצרים ועד תוניסיה, מסוריה ועד המפרץ הפרסי.




כבר בשנת 2010 מפזרת כאן הרשות בכוח הפגנות של הסלפים נגד שיחות עם ישראל. אם הרשות תתקרב להסכם, האנשים האלה לא יהססו להילחם בה, ועבאס יודע את זה. השנאה שלהם כלפי הרשות, המימסד שלה ואנשיה, יוקדת. ובכלל, ככל שהארגון הסלפי מתחזק יותר, כך הרשות הופכת לעצבנית יותר. "הליכה לאו"ם" יכולה להיות אמצעי גישור מבחינתה, עם הקיצונים האלה.


ומה קובע החודש מדד האיומים הבטחוניים, שפיתחנו באתר זה שבע שנים? כלי חשוב לכל אחד, להבין במימד השוואתי איפה אנחנו נמצאים. כדי לקרוא יש להצטרף למועדון ג'יפלאנט פריים.


הרשות הפלסטינית הבינה מייד את הסכנה בכוח הפוליטי הזה, השונא אותה יותר משהוא שונא את ישראל, ומיהרה לצאת נגדו. היא לא אסרה לחלוטין על קיומו, מחשש להתלקחות אלימה איתו, אך היא מגבילה אותו מאוד, ומסגירה לידי ישראל רבים מן הבולטים שבפעילים שלו, לפחות כך טוענים הסלפים.

הארגון הזה נחשב עד היום כ"לא אלים", כלומר כזה שאינו נוקט בדרכי טרור, אך מעכשיו הכללים משתנים, ופעילים שלו מגיעים גם לטרור נגד ישראל וישראלים. לא ייתכן שעם כל כך הרבה הסתה ושנאה, לא יגיעו הפעילים לטרור ולאלימות.

"מפלגת השחרור" אינה מפלגה "פלסטינית", שכן היא לא מכירה בלאומיות הפלסטינית, לא רוצה מדינה, לא רוצה שיחות עם ישראל, ולעולם גם לא תכיר בישראל בשום צורה. מה שהיא רוצה היא ח'ליפות אסלאמית, שתשתרע על פני המזרח התיכון כולו. זו הסיבה שבהפגנות הגדולות של עשרות אלפי פעיליה לעולם לא יונף הדגל "הפלסטיני", אלא הדגל השחור של אלקאעדה. כן, הארגון הזה משתייך למשפחת אלקאעדה, כפי שהוא קיים גם בלבנון ובסוריה.

המטרה שלו אינה ארצית או מיידית; הוא דורש דרישה משיחית, הרבה יותר גורפת מזו של חמאס: ח'ליפות אסלאמית אחת כוללת ואדירה. ואם פעם היתה פן-ערביות, היום זו פן-אסלאמיות; שתיהן לא ריאליות.

אגב, מי ישלוט בח'ליפות הזו, שוב הטורקים? בנקודה הזו שותקים הפעילים, משום שאין להם תשובה.



כנס הח'ליפות של מפלגת השחרור, 2012, חברון. הדגלים השחורים הם דגלי אלקאעדה.

הארגון מופיע כ"מפלגת השחרור - פלסטין". לא ארגון פלסטיני, אלא ארגון סוני, הפועל בחלק זה של "אומת האסלאם". הרשות נאלצה לבלוע את הצפרדע הזאת. כמו בעולם הערבי כולו, האחד נלחם בשני, והרבה זמן לישראל כבר אין להם. שימו לב: על המסך הענק בכנס ההמונים בחברון הוקרנו ברכות של סלפים מסוריה, לבנון, טורקיה, עיראק ועוד. הסונים הקיצונים והסונים הקיצונים.

תן לי גם חצי מלכות וגם את בתך לאישה: ממלכת הסלפים צומחת

איך שולחים את המאמר הזה לחברים? יש כפתור "המלץ לחבר", בתחתית המאמר. הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.



כיוון שעד היום הארגון לא נחשב כטרוריסטי, ישראל היתה סובלנית כלפיו, ואפשרה לו לתפקד במזרח ירושלים, בנוסף למאחז המרכזי שלו בחברון. יש לו קיום ונוכחות גם בשכם, בטול כרם ובקלקיליה. ברור שעכשיו מערכת הביטחון צריכה לעבוד בנוהל הרבה יותר תקיף, עם התרחבות כוונות הטרור.

יתכן ובכירי הארגון (שברובם הם סודיים) הגיעו להערכה שאי-הלוחמה שלהם בישראל פוגעת בפופולאריות, ויתכן שעל רקע זה היתה ההתארגנות הראשונה הזו לפיגוע. בשנת 2012 ערך הארגון שני אירועים גדולים לציון נפילת הח'ליפות האסלאמית: 20,000 פעילים הגיעו בחברון ועוד 10,000 תומכים ברמאללה, ואלה מספרים גדולים במונחי הרשות.

וזהו בעצם הסוד השמור של אבו מאזן: הרחוב כבר לא שלו ולא של חמאס, אלא של הסלפים, המשוייכים לאלקאעדה. אם המערב יבין זאת, אולי לא ילחץ למדינה פלסטינית, שכן המשמעות היא שמדינה כזו תיהפך למדינת אלקאעדה מהר מאוד. חמאס חלש יחסית ביו"ש, הרשות בקושי מתפקדת, והרחוב של הסלפים.

העויינות בין הסלפים לרשות היא גדולה, ובתחנת הטלוויזיה שלהם הם מאשימים אותה בהסגרת פעילים שלה לישראל ולצה"ל. הם מאשימים אותה בבגידה. יש בידי פעילי התנועה להביא לנפילת הרשות, אם ירצו, ודי שאלפים יעלו על המוקאטעה ברמאללה, אין צורך בהרבה יותר מכך. לתנועה פלג צבאי המכונה "אריות מפלגת השחרור", ויתכן שהמחבלים שחוסלו מקורבים או שייכים לפלג הזה.



הפתח האמין בהתמערבות; חמאס מאמין בשיתוף פעולה עם המערב; מפלגת השחרור מחרימה את המערב. מבחינת האירופים, למשל, שלטון של מפלגת השחרור הוא אסון, וסוף ל"חלום" הפלסטיני רב השנים (כאן, הפגנות הג'יהאדיסטים בטולכרם, דגלי אלקאעדה).

אצל הפתח היה העניין הישראלי בלעדי; אצל חמאס מרכזי; אך אצל הסלפים הוא קיים.


הרשות מצידה מבולבלת: אם תלחץ מידי, תביא להתפוצצות כנגדה. ואם לא תלחץ, ישתלטו הסלפים על המרחב הציבורי הפלסטיני, וידיחו אותה משם. אין לה מושג איך להתמודד עם הבעייה החדשה הזו מבחינתה. אותה בעייה קיימת גם לחמאס ברצועת עזה: גם שם הסלפים מרימים ראש, בתמיכת סלפים במצרים ובלוב, וגם חמאס מאותגר ומודאג.

ומה מידת הקשר של הסלפים ביו"ש עם הסלפים בסוריה ובלבנון?



תנועת מפלגת השחרור היא תנועה ותיקה יחסית, ונוסדה בשנת 1952 בירושלים, שתחת שלטון ירדן, בידי איש הדת הסוני תקי- א-דין נבהאני (אז איש לא דיבר עדיין על "פלסטינים"). כבר אז לא סבלו אותה הירדנים, שסירבו להכיר בה כמפלגה חוקית. אך השגשוג והפריצה החלו בשנת 2007, כאמור.

מה אנחנו מבינים מכך? שהלאומיות הפלסטינית המומצאת כבר אינה מחזיקה מעמד, ורבים לא מכירים בה. כך חמאס, אך בעיקר הסלפים. המגדיר שלהם הוא דתי – סוני ולא לאומי, ולכן החיבור שלהם עם הסלפים בסוריה הוא מושלם. אין ספק שאם הגבול היה נפתח, או שהיו זוכים לשטח עצמאי, המיזוג עם הסלפים בסוריה ובלבנון היה מהיר ומושלם. שם וגם פה רוצים ח'ליפות אסלאמית.

האנשים האלה לא סופרים את אבו מאזן, לא את "העם הפלסטיני", ולא את המשא ומתן עם ישראל, כפי שהסלפים בסוריה לא סופרים את אסד או את "שיחות השלום" שכופות המעצמות על הגורמים הסוריים הלאומיים. בעת שברק אובמה עשה דרכו השנה לרמאללה בשליחות "השלום", קיימו הסלפים הפגנה גדולה לא רחוק משם, בקריאה לגרש אותו. עם רגשי שנאה קשים למערב, לקפיטליזם, לסוציאליזם ולישראל, הסלפים רוצים לחזור לימי הנביא מוחמד, אל המאה השביעית לספירה. העתיד שלהם הוא בעבר הרחוק.

מבחינתם כל הרעיון הלאומי לא רלבנטי, כמו גם המערכת הכלכלית המודרנית. הם מתכוונים לחיות על פי חוקי השריעה האסלאמית, ולהילחם באויבי האסלאם. הגורם השנוא ביותר עליהם זו הרשות, יותר מאשר ישראל, משום שהיא, לגישתם, מוכרת אותם למערב. מי היה מאמין שאלפי דגלים שחורים של אלקאעדה ישטפו את שטחי הרשות הפלסטינית, באופן שאמור לעורר דאגה בישראל, בירדן ובמערב? ועד כמה יודעים זאת אצלנו ובעולם?

מותו האלים של מהפכן: על מהפכות שלא נגמרות



אובמה תסתלק מכאן: מפגינים הסלפים ברמאללה נגד ביקור הנשיא האמריקני ב"רשות". כלום מכל זה לא ראו בישראל או בעולם, שכן אבו מאזן הסתיר את המציאות הזו טוב-טוב.


ספרו גם לחברים שלכם על האתר? אנא, היכנסו אל דף קוראי ג'יפלאנט שכאן, כשבצד שמאל כתוב: "הזמן את חבריך לאהוב את הדף הזה". יש ללחוץ - "הזמן" - ליד תמונות החברים:




ברור שההתפתחות הזו משנה את כללי המשחק, שכן מדינה פלסטינית משמעה מדינה סלפית תוך זמן קצר, אך עם העיוורון שתוקף את המערב, יכולים עיוורים כמו ג'והן קרי דווקא להאיץ את המשא ומתן עם חבורת אבו מאזן, כדי "לחזק אותה" מול הסלפים. אך שום חיזוק לא יעזור כאן: אבו מאזן חסר כל משקל ציבורי פלסטיני, והרחוב אינו איתו.זו הסיבה שהוא משתדל "לשחרר" אסירים ולחלק מתנות כספיות, משום שהסלפים הולכים ומשתלטים על התודעה.

להשתלט על השלטון זו תהיה מבחינתם שאלה של זמן, אם כי הם עדיין לא קיבלו את ההחלטה. כפי שהסלפים משתלטים על צפון אפריקה, על סוריה, על חלקים בעיראק ובלבנון, כך קורה גם בשטחי הרשות הפלסטינית. הרשות הופכת לחלק ממערכה דתית-לאומית במזרח התיכון, הרבה יותר מן המעורבות שלה ב"סכסוך" עם ישראל. שני הצדדים, הסלפים והרשות מדברים על ישראל, אך בעצם מתכוונים לעצמם ולסכסוך הגובר שלהם.


מבחינתנו יש בעלייה הסלפית זו כדי לשנות את המערכה: ואם עד היום התמקדנו ביד שמאל, וביכולות או אי-היכולות של אבו מאזן, דווקא תקיפה את יד ימין, דרך האיגוף הסלפי, יכולה להביא את העולם להבין אחרת את המתרחש ביו"ש.

הסיסמה צריכה להיות מעכשיו, וזה בהחלט נכון: כל שטח שיועבר לידיים ערביות, ייתפס מהר מאוד על ידי אלקאעדה, מעל מרכז ישראל ושדה התעופה היחיד שלה. שימוש בטילים בידי הקיצונים האלה,
בהנחה שיהיה להם שטח עצמאי, הוא לכן שאלה של זמן בלבד, ושום רשות לא תצליח לעצור אותם בכך.

הרשות הפלסטינית עצמה הולכת ומזכירה יותר ויותר את ההתפוררות בסוריה. הדבר היחיד שבינתים עוצר את האלימות שם זו ישראל, שלילה-לילה עוצרת עוד ועוד מבוקשים, ומכניסה אותם להקפאה. חלק גדול מן המבוקשים האלה הם סלפים. אך אם לא תהיה ישראל בשטח, מה אז?


הערה: מאמר זה פורסם לראשונה עבור חברי מועדון ג'יפלאנט פריים, בתאריך 28.11.13, והוא נפתח עכשיו לכל.





כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם - כ א ן.

אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית "לחידוש מנוי קיים לחץ כאן", או -
כ א ן.

אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור "המלץ לחבר", בדף הזה, למטה.

למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת -
כ א ן.




    הדפסת עמוד זה

מ י ו ח ד: נפתח לכל המאמר שלנו על צרפת, הבחירות, הטרור, והלם העבר

כדי להצטרף אל החברים במועדון Gplanet Prime, ניתן להירשם
-
כאן 

כדי לחדש את המינוי למועדון Gplanet Prime ניתן להיכנס -
כאן

עלה ישומון האתר למשתמשי אנדרואיד. הורידו אותו בגוגל פליי  

אם אינכם מקבלים פתאום את התראות האתר, אולי הן מגיעות ישירות לדואר ספאם. יש להיכנס למדור הספאם, ולהחזיר פעם אחת. או לבטל חסימה, באמצעות ההוראות שכאן

מאמרים נוספים של ד"ר גיא בכור
-
בדף שלנו בפייסבוק

ניתן לקבל התראה על כל מאמר חדש שעולה לאתר ישירות למייל האישי - כאן

הרישום לאתר מוגן בפרוטוקול מחמיר, ובכל מקרה האתר אינו שומר מספרי כרטיסים אצלו, ולעולם לא ישמור


GPLANET PRIME
מדד האיומים הבטחוניים
עתיד אירופה
המזרח התיכון
פ ר ש נ ו ת
קריקטורות/מושיק גולסט
פנקס אקטואליה
י ש ר א ל
ENGLISH
טרור ובטחון
כלכלה וחברה
חוקי המזה"ת
ההגדה לבית בכור
תקשורת
איראן
תוכן הגולשים
מה קורה במאלמו
evil
השובבים נעלמו
תור הזהב
גורל אירופה האומללה
מאמרי פריים ברצף
היצירות של מושיק
עניינים שבקדושה
חבצלות הציונות
חוקי התקשורת
זינוק

אתר האקטואליה והפרשנות של ד"ר גיא בכור- Gplanet        
                                                                                                   

תנאי שימוש   |   על האתר
כל הזכויות שמורות ©

נבנה ע"י שופ סנטר,בניית אתרים אחסון אתרים