מאת ד”ר גיא בכור
1 העולם הוא כבר חדש:
ההכרה האמריקנית ההיסטורית בגולן שלנו היא עדות להשתנות הזמנים במזרח התיכון ובעולם, ואם פעם האמריקנים היו צריכים “לאזן” את המדיניות כלפינו, כדי לרצות את “העולם הערבי”, היום לא נשאר עוד “עולם ערבי”, שהתפרק, או קרס.
אז בשביל מי לאזן, ובשביל מה?
ארצות הברית היא כבר מעצמת הנפט הגדולה בעולם, סעודיה לא רלבנטית עוד מבחינתה (חוץ ממכירות נשק), והצורך להשתמש ב”קלף סורי” או בגולן, אינו קיים עוד. זוכרים איך ראש ועדת החוץ בסינאט בתקופת אובמה, ואחר כך שר החוץ, אחד ג’ון קרי, נסע אינסוף פעמים לדמשק, כדי לשכנע את בשאר להצטרף לציר אמריקני, כאשר האתנן היה אנחנו? הגולן?
אלה היו הזיות, וכך הן גם נשארו. לאחר שפרצה מלחמת האזרחים שם (2011), המאמץ הזה של קרי נפסק, בלית ברירה, והוא התנפל לקדם הזיה אחרת,זו ה”פלשתינאית”.
כך היה “הסכסוך” עם ישראל בבחינת המפתח האמריקני אל המזרח הערבי, אך כיום נשארה רק ישראל, כאשר הכל מסביבה קרס, או הפך חסר אמינות, כמו הדיקטטור סיסי, שרץ עכשיו לקנות מטוסי קרב מהרוסים. הגיע הזמן שארצות הברית תכביד את ידה על סיסי, לסיים את משבר עזה.
סיום תקופת האיזון, שליוותה אותנו מראשית המדינה, בא לידי ביטוי בכל מהלכיו של הנשיא הדגול טראמפ: גם בנושא ירושלים, השגרירות, ביטול הקונסוליה האנטי ישראלית העצמאית בבירה, חיסול כספי הרשות ואונר”א, וכמובן הנסיגה מעיסקת הגרעין. עוד תקדים אירע, כאשר לראשונה אי פעם הגיע שר החוץ האמריקני, מייק פומפאו, לכותל יחד עם ראש ממשלת ישראל כמארח, וזו עוד הכרה בישראליות הכותל והעיר העתיקה. פומפאו גם ביקר במנהרות הכותל, בבחינת הכרה במסורת ישראל, ושמע על קודשי ישראל שם, ועל בית המקדש.
זמנים היסטוריים, ואויבינו, מבית ומחוץ, מתפלצים. הם חוזים במו עיניהם בהשתנות הזמנים, ובהתעצמותה של מדינת היהודים מכלום למעצמה (Sic parvis magna), גם על חשבונם.
ברור שהתמיכה העצומה של הנשיא טראמפ בנו מסייעת לו בקרב הקהל שלו, האוונגליסטים, ועכשיו, כאשר פרשת החוקר מולר מאחוריו, ללא כתבי אישום, הוא יכול להתנפל על ההכנות לבחירות 2020. בעוד הדמוקרטים מסוכסכים ביניהם בנושא היהודים והאנטישמיות, וקרועים מבפנים, עם כעשרים מועמדים הזויים, צוות הנשיא כבר שוקד על הבחירות.
ישראל חזקה היא נכס אמריקני, אולי היחיד בחלק זה של העולם, וככל שתהיה חזקה יותר, ערכה כנכס רק יגבר. העוצמה היא ההשקעה הטובה ביותר שלנו. היא השלום.
החתימה ההיסטורית בבית הלבן על ההכרה האמריקנית בריבונות ישראל בגולן, 25 למרץ, 2019. חתום. כמה מרגש, ואיזה הרכב אנושי אמריקני פרו ישראלי.
ומי צווח שם בהמוניות ודוחף בסוף הסרטון את העם המומצא, כדי לקלקל את הרגע? “התקשורת” הישראלית. זה מה שמעניין אותם. הנשיא מביט עליהם בבוז, כפי שצריך להתייחס אל הזיות.
2 דוקטרינת “הריאליזם העקרוני”: ההכרה בריבונות הישראלית בגולן אינה שליפה אמריקנית מן המותן, אלא חלק מדוקטרינת “הריאליזם העקרוני” (Principled Realism), שגם כוננה את ועידת ‘אפקט פרח הצבעוני’ בוורשה (פברואר 2019), נגד איראן ורשות הטרור ברמאללה.
העיקרון הזה, שהיועץ המזהיר לביטחון לאומי, ג’ון בולטון ואחרים, עומדים מאחוריו, קובע שארצות הברית לא תשאף להרוס את הקיים, או לשנותו מן היסוד, כפי שהתיימרו לעשות הדמוקרטים בתקופותיהם (שלישיית המחריבים: קארטר, קלינטון ואובמה). הדוקטרינה אינה מסתמכת על משאלות לב שלא יקרו, או על אשליות, אלא על המצב בשטח. הנשיא טראמפ בעצמו אמר זאת בנאומו באו”ם, כמה שהביא להכרה בירושלים ולהעברת השגרירות. אם זה המצב בשטח, איך אפשר לצאת נגדו? וכך אמר טראמפ באו”ם:
Our approach is based on principled realism — not discredited theories that have failed for decades to yield progress. For this reason, my Administration recognized the true capital of Israel – and proudly opened the American Embassy in Jerusalem.
זה אומר שאנו פועלים נכון, ויש להגביר את ההיאחזות גם ברמת הגולן וגם בשטחי C של יו”ש. תוספת של מאות אלפי ישראלים בוודאי תקבע את הנוכחות שלנו שם לעד. כיום יש ביו”ש כמעט חצי מיליון יהודים, ובמזרח ירושלים כמעט רבע מיליון, כך שהמיליון הראשון מתקרב. אנו זקוקים להעצמת גל העליה הנוכחי, וזה אפשרי.
דוקטרינה כזו גם שוללת מדינה פלשתינאית הזויה, שאין לה שום ביסוס בשטח, יכולת עמידה, רצון או שרידות. ההיפך, היא תהפוך לבור שחור של איומים כלפי ישראל, ירדן והמזרח התיכון כולו, שטח הפקר מוסלמי, שיהפוך לבירת דאעש החדשה, על הראש שלנו.
זהו מימשל מפוכח, מחושב, ומה שהוא עושה רק תורם ליציבות, כולל לגבינו, משום שאין עוד יציבות במזרח התיכון, חוץ מישראל. פעם המזרח התיכון נתפס כתרופה ואנחנו כמחלה, היום הוא הפך למחלה, ואנחנו התרופה והיציבות.
זו הסיבה שהכורדים החלשים והמפוררים לא קיבלו אצלו עצמאות, וזו אותה סיבה מדוע ישראל החזקה מקבלת כל כך הרבה.
מציאות, לא אשליות;
יציבות, לא הרפתקאות.
חדוות חיים, לא התאבדות.
הגולן, לא “הגולן”.
3 סיום דוקטרינת “שטחים תמורת שלום”: זה היה הבסיס המדיני, האמריקני והישראלי, מאז מלחמת ששת הימים, והאמריקנים מעידים בכך שהוא הסתיים. גם להם ברור שישראל יכולה לתת שטחים, אך השלום שתקבל יהא מוגבל מאוד (כמו למשל עם מצרים או ירדן) והאיומים כלפיה יגברו, וכיוון שזה במרכז בארץ, אז באופן קיומי.
ומי ערב שהמשטרים במצרים ובירדן ימשיכו להיות אוטוריטטיביים וחזקים? המשטר הירדני נשען היום על כרעי תרנגולת, ועל שרידי תמיכה ביטחונית שלנו ושל האמריקנים. מי ערב שהשלום יחזיק מעמד, כפי שהוא אוים מאוד בשנה הבודדת שבה שלט מוחמד מורסי, מנהיג “האחים המוסלמים” במצרים? למזלו של המזרח התיכון הגנרל סיסי ביצע הפיכה צבאית, וסילק את משטר מורסי, אך מה היה קורה אם המשטר הזה היה נשאר עוד כמה שנים, ומשתלט בעצמו על הצבא?
אין תחליף לשטח, וישראל אמורה לתת שטח, שזה בלתי הפיך, אך לקבל ניירות פורחים והפיכים.
התפיסה הזו היתה נכונה ואפשרית כאשר מדובר היה במדינות ערביות חזקות ויציבות, ובישראל חלשה ומשוללת לגיטימציה. אך כיום המצב התהפך, המשטרים סביב נמצאים בסימן שאלה ומשוללי לגיטימציה, וישראל התחזקה והתעצמה מאוד. אי אפשר לכפות עליה הר כגיגית, ואין גם רצון אמריקני, שכן הדוקטרינה הזו היתה מכוונת לחיסול ישראל באלגנטיות.
אגב, אני עצמי מוכן להמשיך את דוקטרינת “שטחים תמורת שלום”, רק הפוך: לערבים יש הרבה שטחים ריקים, והם יוכלו למסור אותם לנו; ואנחנו ניתן להם שלום, כי רק אנחנו יכולים להביא שלום לחבל ארץ זה של העולם, עם מים, חקלאות, תעשייה, פיתוח ותשתיות.
זו תהיה בשורה נפלאה למזרח התיכון כולו.
4 המימסד נגד הגולן: במשך עשרות שנים נלחם הממסד הביטחוני אצלנו למסור את רמת הגולן לכנופיה העלווית שהשתלטה על סוריה תמורת “שלום”. זה המימסד שטעה בפועל ברוב הערכותיו המזרח תיכוניות.
פרסמנו באתר שורה ארוכה של מאמרי אזהרה שלא למסור חלילה את הגולן תמורת אשליות, וחלק מן המאמרים האלה תוכלו למצוא כאן (מני רבים):
מה יעשו הסורים עם הגולן יעבור לידיהם? להדפיס ולשמור (2007)
האסון והחורבן, ומי אמור לשלם את המחיר? הכנרת האומללה שלנו? אנחנו? סיפור על גניבת מים (2009)
על מכונת המילים המופלאה (2007)
שירת הסירנות המפתה, והשלום עם סוריה, כן יש לנו כבר שלום עם סוריה (2008)
ד”ר גיא בכור מסביר לירון לונדון למה לא יתכן שלום עם סוריה (2010)
אל תקנאו בבשאר, מנווט בין איומים לסכנות, וריח הפחד באוויר (2007)
בשנת 2008 הערכת אמ”ן מחקר היתה שיש התכנות ל”שלום” עם בשאר אלאסד וסוריה שלו, כשהמחיר ידוע: רמת הגולן. הכוונה היתה להפריד בינו לבין איראן וחיזבאללה, וכיום כל אחד מבין שזו היתה הזיה, אך כך המליץ הצבא, בתיאום עם המימסד הביטחוני האמריקני. תארו לעצמכם איך הרגשתי אז, כאשר ידעתי איזו טעות גורלית זו יכולה להיות.
צבא אין מקומו לתת הערכות מדיניות, והסברנו זאת מזמן, במאמר הפרש השחור (2009). המוזר הוא שאותם אלה שפרסמו את ההערכות השגויות, מפרסמים עכשיו שגיאות אחרות בחסות “מכוני מחקר” (ממומנים מבחוץ), וה”תקשורת” כמובן ששה אחריהם.
בישראל אין “מכוני מחקר”, אלא כלים לאינדוקטרינציה פוליטית זו או אחרת, כשם שאין עוד “תקשורת”.
הראינו גם איך רמת הגולן היא בעצם שלנו, גם על פי החוק הבינלאומי, וכי יש לנו בחוראן שטחים עצומים (וישובים שהיהודים גורשו מהם) שהם רכוש מדינת ישראל, אך בפועל ויתרנו עליהם. חשוב לקרוא את המאמרים האלה, שעכשיו נושאים את פריים.
5 כשבוע לאחר הכרה האמריקנית ההיסטורית פורסם בתקשורת על תכנית של משרד השיכון להקים שתי ערים חדשות בגולן; שילוש אוכלוסיית העיר היחידה עד כה בגולן, קצרין, ופיתוחה; רישות הגולן בכבישים חדשים, קווי רכבת, ואפילו שדה תעופה; להגיע לרבע מיליון יהודים בגולן עד שנת 2048, ליצירת 45,000 משרות חדשות, פינוי 80,000 דונם שדות מוקשים והפיכתם לשדות חקלאיים, והוספת 30,000 יחידות דיור.
אלה תכניות נדרשות בארץ צפופה כמו שלנו, וכמו שישראל תתרום לגולן, הוא יתרום לה ולפיזור האוכלוסייה שלה. כיום חיים בגולן 22,000 יהודים, בעיר קצרין ובישובים הכפריים, וזה כבר שיפור בכמה אלפים לעומת השנים האחרונות. במועצה האיזורית גולן, המאגדת את 32 הישובים הכפריים שם, יש זינוק של 6.5 אחוזים מצטרפים בשנה, והביקוש גובר, כי טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד.
ישראלים רבים בחו”ל קוראים עכשיו את המאמר הזה. האם לא מתחשק לכם להצטרף אל העשייה האדירה הזו, ולקבל טעם לחיים? לחיות למען משהו שהוא גדול מאיתנו?
זו תהיה מהפיכה ציונית ברמת הגולן, לאחר נמנום של יותר מחמישים שנים. יש הדואגים לטבע הייחודי של הגולן, ובצדק, אך ניתן לשמור עליו היטב, לצד הפיתוח האנושי, וזה נעשה במקומות רבים בעולם; יש מספיק מקום לכולם. אך החשוב מכל הוא להבטיח את ריבונותנו בפועל, שכן “מכוני מחקר” למיניהם לא חסרים, עם “רעיונות” הזויים חדשים.
זו פוליסת הביטוח הקבועה שלנו לעתיד הגולן ולתושביו, והם צריכים להבין את זה. הבנייה לא נעשית נגדם, אלא לטובתם, לחיזוק מדינת ישראל, וזה מרגש לראות חבל ארץ שלפני מאות שנים חיו ושגשגו בו יהודים רבים, החוזר והופך לארץ יהודית, חלק מסיפור ההצלחה האדיר של שיבת ציון.
אבל איפה יוקמו שתי הערים החדשות האלה? איננו יודעים פרטים על התוכניות הממשלתיות, אז החלטנו לבדוק בעצמנו, ולהשפיע. היעד הטוב ביותר אותו בחרנו נמצא במרכז הרמה, איזור ריק כמעט לגמרי, שמשקיף גם על הכנרת מצד אחד, וגם על החרמון מן הצד השני, והמחובר בכביש עם אצבע הגליל, כך שהגולן יתמוך בגליל, ולהיפך.
ובכך עוסק הווידאו הראשון שלנו, מביקורנו בגולן בדיוק לפני שבוע:
אנו מציעים לקרוא עיר חדשה ברמת הגולן על שם הנשיא דונלד טראמפ, ואנו גם מציעים את מיקומה.
האם כאן תקום העיר הפלאית רמת טראמפ? עיר עם אוניברסיטה מתקדמת עתירת ידע, שהטבת המס יביאו אליה מפעלים מתקדמים, ושיתופי פעולה עולמיים? ההכרה האמריקנית מעניקה לגיטימציה, ועתיד מובטח. היא מחייבת תגובה ציונית.
במאמר ותיק שלנו הזהרנו, שבשל היובש במרכז ובמזרח סוריה, ונדידת החקלאים משם (איזור דיר א-זור הפך למדבר), מתכוון בשאר אלאסד ליישב בגולן שלנו (אם חלילה היה נמסר לו) מיליון סורים, כדי לנעוץ אותם בגרוננו לנצח. והנה ההיסטוריה לועגת לו ולתכניותיו, ואנו עוד ניישב מיליון יהודים שם, כמה עשרות קילומטרים מן ה”בירה” שלו.
ומי שזמם מזימות, נפל בבור מזימותיו; והמים מחיים, וממיתים.
פתחנו לאחרונה כמה ערוצים חדשים, שהם ערוצים נפרדים, ומומלץ להצטרף אליהם, כדי להתעדכן:
לערוץ שלנו בטוויטר (מעל 10K חברים כבר שם, לעדכונים);
לערוץ שלנו בטלגרם (כ- 4.5K חברים כבר שם, פוסטים ייחודיים, לסרטונים יחודיים ועדכונים);
לערוץ הממש חדש שלנו ביוטיוב (כאלף חברים, סרטונים חדשים)
וכמובן לדפים הוותיקים שלנו בפייסבוק: דף קוראי ג’יפלאנט, ודף גיא בכור (הם לרוב שונים, לפרשנות 24/7)
למעוניינים לקבל התראות על מאמרים, למייל האישי – ניתן להירשם כאן
6 חיבור מסילתי לרמת הגולן הוא קריטי, כדי לקרב את האיזור, שנתפס אצל ישראלים רבים כאיזור לתיירות בלבד, אך לא למגורים. יש הטוענים שיש צורך בגשרים מסובכים בין הגליל לגולן, אך כבר הממלוכים הקימו את גשר “בנות יעקב” כפי שהוא נקרא מאוחר יותר, אשר נחרב כמה פעמים במהלך ההיסטוריה, בשל חשיבותו הצבאית והגיאופוליטית, גם בידי ההגנה ב”ליל הגשרים” (יוני 1946).
מסילת הברזל הזו יכולה ללכת בעקבות הרכבת החיג’אזית, שחצתה את הגולן בדרומו לעבר העיר דרעא (אדרעי בלשון מקורותינו) ודמשק, ואצלנו המסילה יכולה להמשיך את מסילת העמק מדרום הגולן אל צפונו; ולעבור בעיר קצרין, וכן בשתי הערים החדשות שיוקמו, בואכה החרמון.
כאשר תקום המסילה הזו, וההכרה האמריקנית ממש מחייבת זאת עכשיו, ייפתר חלק מן הצורך במקומות עבודה, שכן המסילה תתחבר אל המסילה לחיפה, ודרך המסילה המזרחית העתידית גם למרכז, ובמהירות. כתבנו כבר כיצד הופכת הרכבת לעמוד השידרה הלאומי של ישראל, כאשר הרכבת יוצרת מדינה, ולא רק המדינה את הרכבת, וכך צפוי לקרות גם עם הגולן.
ברור שהרכבת הזו תביא פריחה לתיירות פנים וחוץ בחבל הארץ היפה הזה, להשקעות ולתשתיות, כמותן לא ידע מעולם.
הרכבת לא רק מקרבת, היא גם יוצרת.
ואולי העיר הפלאית השניה תקום על מורדות הגולן ממש על הכנרת? הוידאו הזה (באנגלית) צולם ממצפה אופיר המרהיב. הנוף של העיר הזו יהיה מהמרשימים בעולם, ותושביה יחיו בגן עדן. יש בנקודה הזו פחות שטח ריק, שכן חלקו מעובד, אך ניתן להתקזז על שטחים עם הישובים כיום. חשוב וסמלי, שתהיה עיר שתשקיף על טבריה, וטבריה תשקיף עליה, לסגירת מעגל, בֵּין מַיִם לָמָיִם.
7 ארץ בתי הכנסת הפלאית: לאחר חורבן בית המקדש גלו יהודים רבים (ובעצם הוגלו) לצפון, לגליל ולגולן, ובגולן הם בנו רשת ישובים יהודיים צפופה. צבי אילן הנהדר, אינדיאנה ג’ונס הישראלי, הארכיאולוג, הסופר, החוקר והעיתונאי (שהלך לעולמו צעיר, בן 53), החל לחשוף את המארג הצפוף של ישובים יהודיים ובתי כנסת בגולן (למשל בספרו “ארץ חמדה”), שכיום ידוע לנו על כארבעים מהם.
חלקם נחשף, חלקם שוקם או משוקם, ואחרים עדיין ממתינים, ובהם כמובן “אם הקשתות” (שהכפר היהודי שם ממשיך להיחשף, ולהדהים); גמלא; קצרין העתיקה; נשוט; דיר עזיז, ורבים אחרים, שרק בחלקם ביקרתי. זו ממלכת הגולן שלנו, וַיִּירְשׁוּ אֶת אֶרֶץ סִיחוֹן וְאֶת אֶרֶץ מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וְאֶת אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן.
היהודים היו בטוחים אז שיחזרו במהרה לירושלים, וכדרכם של יהודים הם אספו כסף למטרות משותפות, אז לבנייתו מחדש של בית המקדש, וכך, בלב בית הכנסת בעין קשתות, מתחת לריצוף האבן התגלו כדים עם לא פחות מ- 7,000 מטבעות זהב מלפני 1500 שנים, עדות לעושר היהודי בגולן.
עין קשתות נפתח לציבור אחרי שנים, כולל מרכז מבקרים חדש, עם נוף פנורמי, ומומלץ להקים את ציר בתי הכנסת, להצגת הרצף בין הנקודות, כדי להבין שהגולן היה מקום ישוב יהודי במשך מאות בשנים.
היה, ונשאר.
כמה זה מרגש לעמוד בחזית בית הכנסת של עין קשתות ולשאת שם דברים, כפי שבוודאות עמדו שם יהודים לפני 1500 שנים, ונשאו דברים, בעברית. הרגשתי שאני חוזר בזמן. סגרנו מעגל, ועוד נסגור. חשבתי אז על הפסוק האהוב עלי ביותר בתנ”ך (ספר יחזקאל): וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ, וַיַּעַמְדוּ עַל-רַגְלֵיהֶם, חַיִל, גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד.
וַיֹּאמֶר, אֵלַי, בֶּן-אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה, כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה.
להרחבה על משבר האמונה בקתוליות – ראו את מאמרנו הזה
לעליית האוונגליסטים וירידת הקתולים – ראו את מאמרנו הזה
8 מַיִם גִּדְּלוּהוּ: בחורף הזה במיוחד, הגולן הפך לארץ המפלים, הנחלים וזרימת החיים, עם שגשוג ולבלוב בכל מקום, ומי שיבקר שם בחג הפסח הזה, יזכה לראות את הכמויות האדירות, בואכה הכנרת, שעלתה בשלושה מטרים השנה, מאושרת מן ההכרה, ועוד תעלה, עם הפשרת שלגי החרמון.
וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב, וכאשר מביטים בסרטון הגולן הזה, מן החורף האחרון שבאופן מפליא עדיין כאן, חוזים בפסוק (צילום: חיים קרסנו).
לישראל המתקדמת אין עוד בעיה של מים, אך המים הם כלי, דרכו יש להתנהל מול משטרים ערביים, שכרתו אתנו הסכמי “שלום” חמוצים, כמו זה הירדני.
על פי הסכם השלום עם ירדן העבירה ישראל 45 מיליון מטר קוב מים (ממ”ק) בשנה לממלכה (למה בעצם?) ואז היא הסכימה להעלות את הכמות ל- 55 מיליון ממ”ק. באחרונה ביקשו הירדנים כמויות מים נוספות, בעיקר בקיץ, וישראל, כמובן, הסכימה, עד 100 מיליון ממ”ק. כל זה קורה במקביל לחטיפת השטחים החכורים כיום בידינו, צופר ונהריים (שהוא בבעלות יהודית). איך הדבר ייתכן? האם באמת נכון הסטיקר ש”ישראלי זה לתת”?
המים הם כלי רב עוצמה, ונכון להשתמש בו למטרות הלאומיות שלנו. לירדן אין שום צורך בשטחי צופר ונהריים, חוץ מהחלשת בישראל, ותלישת עוד שטח מתוכה, שזה הספורט הערבי הלאומי. עלינו לבקש מן הנשיא טראמפ שבתוכניתו צופר ונהריים יישארו בריבונות ישראלית מלאה, וירדן תקבל שטחים אלטרנטיביים מסעודיה, מדינה שאין בה כלום חוץ משטחים ריקים ועזובים. זה צריך להיות תנאי להמשך הסיוע האמריקני לירדן, שמחזיק את בית המלוכה המלאכותי והזר בחיים.
לא ירדן עושה לנו טובה עם “השלום”, אנחנו עושים לה טובה, וכך צריך להתנהל, ומי אמר שחייבת להיות שגרירות ישראלית יקרה מאוד בעיר השולית רבת עמון? אלה הזיות “שלום” מן העבר, וממילא השגרירות הזו מטפלת בסטודנטים ערבים ישראלים שלומדים בירדן ומקצינים שם, או מאשרת ויזות ל”תיירים” ירדנים, שחלקם נשארים אצלנו.
במחיר השגרירות בירדן ניתן להקים כמה שגרירויות חשובות בהרבה, באפריקה למשל.
>> ממש עכשיו חל מבצע ההנחה של האתר, למנויים חדשים ומחדשים, לכבוד חג הפסח. פרטים על מבצע ההנחה והצטרפות – כאן. חשבונית מס נשלחת לכל נרשם
9 העיר קצרין: עדיין מוחמצת, אך האופק שלה מבהיר. זו עיר אירופית מרהיבה, השוכנת בתוך הנוף, שהוקמה בשנת 1973, ותוכננה להיות עיר של עשרות אלפים. בפועל חיים שם כיום כ- 7,500 תושבים, אם כי לאחרונה העיר החלה לזנק, עם בניית שני רבעים חדשים (בתמונה), בהם ביקרנו (גם בווידאו האחרון). הרבעים האלה נושקים לגן לאומי, עם תצפית מרהיבה עד הכינרת, במחירים סבירים מאוד יחסית לאיזור המרכז, אך גם שם המחירים מתחילים לעלות, עם ההיערכות לרכבת ולפיתוח.
בניית רבעים חדשים בקצרין, הזדמנות נדל”נית. צאו לבקר שם בחג.
קוראים את המאמר הזה בסלולארי? יש למעלה אפשרות שיתוף נוחה לחברים בווטסאפ
ביקרתי בקצרין כמה פעמים בארבעים השנים האחרונות, ופעילות הומה ומרכז מסחרי משגשג כפי שזה היום, לא ראיתי אף פעם. העיר נמצאת על מסלול של זינוק, וחשוב להפנות לשם קהילות שלמות של עולים, גם כדרך להביא ארצה קהילות ולא רק בודדים ומשפחות, וגם כדי להגיע לעשרת אלפים התושבים הראשונים. על פי תוכנית משרד השיכון מספר התושבים בעיר אמור להגיע עד ל- 22,000, כמספר כלל תושבי הגולן היהודיים כיום.
חשוב לבקר בעיר, ולצפות בזינוק בו היא נמצאת. שתי הערים החדשות לא אמורות לפגוע בקצרין, ההיפך, להעצים אותה, עם אוניברסיטה מתקדמת שתוקם באיזור, כנראה ברמת טראמפ, עיר ההיי טק, ועם תשתיות מתקדמות ומהפכניות.
עוד מעט מסיימים את הביקור של אביב 2019 בגולן, וכאן קצת על מאחורי הקלעים שלו. התמונה האחרונה בסרטון עם אותו הרכב חברים כמו בפעמים הקודמות: משמאל רועי רימון (בן דודתי מאיילת השחר שבגליל העליון) ומימין חברנו אילן הדר (ממרום גולן). עיסוקם הוא טיולי ג’יפים, ברמת הגולן כמובן.
רואים כאן בסרטון את הישוב שעל (שעל – נפח – וואסט היעד המוצא לרמת טראמפ); את העיר קצרין; את אתר עין קשתות; והתצפית מעל לכנרת צולמה כאמור במצפה אופיר; המסעדה היא ממש על מי הכנרת.
10 שני מאמרים פרסמנו באתר על ביקוריי בגולן, הראשון באביב 2015, אז הדי הלחימה בשטח הסורי נשמעו היטב, והשני בשנת 2017, עם היווצרות מובלעות סוניות של מורדים ושל דאעש, שהתמקמו על גבולנו. המובלעות לא החזיקה מעמד, משום שבשל התקרבות אלפי פליטים לגבולנו, העדפנו שם סדר רוסי, על פני אנרכיה מאורגנת בידי גורמים סונים עוינים. זו היתה החלטה נכונה, ואני הרי העדפתי למן ההתחלה שלא להתערב בקרבות שם, אלא לסגור את הגבול כליל, ולהתנתק.
בביקור האחרון, (אביב 2017), השתמשנו בשירו של סטינג “ללכת על הירח”, עם המילים: “צעדי ענק? זה מה שתחליט לעשות, ללכת על הירח”. הכוונה היתה שאם נרצה, גם ברמת הגולן זה יכול לקרות, ולעולם אין לוותר. אז רצינו מאוד, וגם קיבלנו מהמעצמה האמריקנית, ועוד נקבל.
הלכנו על הירח, וגם הגענו לירח, Sic parvis magna.
ישראל חזקה, מעצמה טכנולוגית מחוזרת, שבקרוב תהפוך גם למעצמת גז, הפטורה מאיום הטו של הפטרודולרים הערביים. זה אומר שצריך לשאוף ללכת על הירח בעוד תחומים, כאשר רמת הגולן היא לא רק המטרה, היא גם האמצעי: ואם ניצחנו כאן (הכרה דה יורה אמריקנית, ודה פקטו רוסית) – נצליח גם במחוזות אחרים.
הגולן הוא תקדים. עזרנו לו; עכשיו הוא יכול לעזור לנו, וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.
חג פסח שמח!
