מאת ד”ר גיא בכור
פורסט גאמפ היה ילד אמריקני בעל איי קיו נמוך ומכשירי הליכה מברזל, בשל פגם בעמוד
השידרה שלו. אלא שכאשר ילדים רודפים אחריו הוא נאלץ להתחיל לרוץ, כדי לברוח מהם. קריאת חברתו ג’ני לעברו: “רוץ, פורסט, רוץ!” הפכה לאחד המשפטים המפורסמים ביותר בתולדות הקולנוע, ומאז הפך “פורסט גאמפ” בסרט הנודע עם טום הנקס (1994) למי שרַץ כל הזמן.
אך למרות האיי קיו הנמוך שלו, שהיה אמור לקבֵע את גורלו לנצח, פורסט שלנו אינו מפסיק להפתיע, והוא נפגש עם כל האייקונים האמריקניים הגדולים. כאצן הוא נפגש עם הנשיא ג’והן קנדי, הוא הופך לשחקן פינג-פונג, והולך לשחק מול הסינים במשחק ההיסטורי, הוא נלחם בווייטנאם, הוא נפגש עם ג’ון לנון בתוכנית טלוויזיה, ודבריו של פורסט נותנים ללנון השראה לכתוב את שירו הנודע Imagine, הוא חושף במקרה את פרשת ווטרגייט, הוא ממציא את סמל הסמיילי, והוא המציא גם את הג’וגינג. ומה המשותף לכל אלה? פורסט המציא את עצמו מחדש בכל פעם, אם כי תמיד במקרה. הוא היה אמור לסיים במוסד למוגבלים, ובמקום זאת הפך, בסרט, לאייקון של כל האייקונים. הוא רץ.
ישראל מסכימה למקום בו מציב אותה היום העולם: מדינה מוגבלת, מבודדת, חסרת יוזמה, שרק מחכה למכה הבאה שתיפול עליה, ומנגבת את מקום המכה, כמו אישה מוכה. איך זה יכול להיות שישראל מסכימה לתפקיד שאחרים הכינו לה? עלינו לייצר ולעצב את עצמנו מחדש, ולהדהים את העולם. שאנחנו ניתן לפלסטינים, לסורים, ולליגה הערבית של מוסא חובב הציון לעצב אותנו, וכך לשלוט בנו? כשבנימין ד’יזראלי נתפס בראשית דרכו כפוליטיקאי לא רציני, שכן היה לבוש בצבעוניות רבה, הוא לבש רק בגדים שחורים ומכובדים עד ליום מותו, ובכך המציא את עצמו מחדש. כשאנואר סאדאת נקלע למצוקה, הוא בא לישראל, הדהים את העולם, והמציא את עצמו מחדש. הגיע הזמן שגם אנחנו נגלה גדולה. ובכן, במקום לנגב את מקום המכה, ולהיות מושפלים שוב ושוב, הַדהימו את אובמה, טירפו את הקלפים, שנו את כללי המשחק, בלבלו את האוייבים שלנו, ובמילים אחרות, הגיע הזמן שננהיג, במקום שנהיה מונהגים. הגיע הזמן לדרמה, ישראלית.
ארבע דרמות ייצרנו אנחנו בעשור האחרון, וכולן שינו את מצבנו ואת הכללים: שתי מלחמות, ושתי נסיגות משטח ערבי. בכל ארבע הפעמים הצלחנו. הִכינו וייצבנו את לבנון ואת עזה, התפטרנו מלבנון והתפטרנו מעזה. תמיד חד-צדדי, שכן שום פרטנר ערבי לא יילך איתנו, תמיד בהפתעה, ותמיד בהצלחה. לבנון מורתעת חזק, ועזה מורתעת חזק. נכון, אין פתרון בלבנון ובעזה, אך יש הסדר חזק וברור. עם קטיושות וקסאמים אנחנו יודעים להסתדר, אך אין לנו עוד אחריות אזרחית על לבנון ועל עזה, וזו האחרונה ממשיכה להתחבר למצרים יום אחר יום. מי שרוצה לצאת היום מעזה, באופן הכי טבעי עושה זאת כיום דרך מצרים. ובכן, הצלחנו.
הנה שני צעדים דרמטיים שישנו עכשיו את הזירה, לטובתנו:
1. הכנסת ירדן למערכה, באמצעות פתיחת גשר אלנבי, וחיבור ראשון מאז 1967 בין ירדן לפלסטינים. כמו שהמצרים נשאבו לטפל בענייני עזה, כך הירדנים יישאבו לטפל בענייני יו”ש, לא תהיה להם ברירה, שכן זה כבר יהיה הביטחון הלאומי שלהם. הירדנים, שהרעיון הזה, שנכתב לראשונה במאמר קודם, כבר הגיע לאזניהם, מאוד מודאגים, זו אחת הסיבות להתקררות ביחסים לאחרונה, וזו האינדיקציה שזהו מהלך נכון. את תפוח האדמה הבוער הזה צריכים הירדנים לשאת יחד איתנו, וזהו ייעודם כמדינה בדואית-פלסטינית, עם רוב פלסטיני עצום. זהו מהלך חד-צדדי, שהאמריקנים והירדנים יצטרכו לברך עליו, שכן הם יפלו בכך לפח הרטוריקה של עצמם, ושל ה”עזרה” לפלסטינים. גדר הביטחון שהקמנו בעלות מליארדי שקלים תחצוץ בין הגדה לבין שטח ישראל, וסוף סוף היא גם תביא תועלת.
הירדנים והפלסטינים יהיו חייבים להגיע ביניהם להסכמים, בריתות, פדרציה, קונפדרציה, ואז תראו דבר מוזר מאוד: ירדן שדורשת היום מדינה פלסטינית, תתנגד לה, כאשר האחריות תוטל עליה. למה לקחתם על עצמכם את השיעים 18 שנים? למה לקחתם על עצמכם את עזה ואת הגדה? ושום התנחלות לא תצטרך להיות מפונית. צה”ל ימשיך להיות אחראי על הביטחון, כמו מקודם, והירדנים מהר מאוד יבינו שהם חייבים לשמור על הצד שלהם, מפני שביטחון הגדה יהיה ביטחון עמאן, וערעור הביטחון ביו”ש, יקרין עליהם מיידית, כיוון שהם יהפכו למוצא המרכזי של הגדה המערבית. המלך חוסין התנתק מן הגדה המערבית ב-31 ביולי 1988 בשל פחדו מן האינתיפאדה הראשונה? ובכן, הגיע הזמן לחבר בין שתי הגדות מחדש. יש לנו היכולת לעשות זאת, תוך יממה אחת.
יש בישראל החוששים מכניסת פלסטינים או ערבים אחרים לשטחי יו”ש, ובכן: למה הם לא נכנסים עכשיו לעזה? משום שאף אחד לא מוכן להיכנס לאיזור המוכה הזה. הפלסטינים בלבנון רואים בכך סיוט, ובשום אופן לא יסכימו ל”חזור” לגדה. הם הרי רוצים את יפו ואת עכו. פתיחה כזו של הגדר גם תאפשר לישראל לטעון לראשונה: המעבר פתוח, כל “פליט” יכול לחזור כרצונו לשטחי הרשות הפלסטינית. אז למה הם לא “חוזרים”? כך תיחשף הצביעות. למה הם לא “חוזרים” עכשיו לעזה? ירדן עצמה תחשוש מחדירה מוגברת לגדה המערבית, שכן זו תאיים על יציבותה, ולכן היא תפעל, לא אנחנו, לייצוב המצב. תנו למזרח התיכון להתחיל לעבוד למעננו, כפי שעשינו בעזה. מדינה פלסטינית? זו כבר לא תהיה הבעייה שלנו. שהירדנים והפלסטינים יחליטו על כך, ביניהם.
2. אנחנו משלמים ביטוח לאומי, קיצבאות, רפואה, פנסיה, ואת כל התנאים הסוציאליים שרק אפשר לרבע מליון פלסטינים השונאים אותנו במזרח ירושלים, בעלי תעודת זהות כחולה, המסתובבים בארץ כרצונם, על כל המשמעויות הטרוריסטיות והפליליות שבדבר. כך יוצא שאסור לישראל לבנות במזרח ירושלים, אך היא מפרנסת שם את התושבים הפלסטיניים, וישראל לכן מפסידה פעמיים. הגיע הזמן לנצל את הרגע, ולבטל את החלת החוק הישראלי על מרבית השטח של מזרח ירושלים, חוץ מהעיר העתיקה וסביבותיה. באותו רגע רבע מליון פלסטינים מפסיקים לקבל קיצבאות, ותעודת הזהות הכחולה נלקחת מהם, לתמיד. תארו לעצמכם איזה סכום כסף עצום יחסך, ערביי ישראל המוסלמים יורדים אוטומאטית מ- 20% לפחות מ- 15%, ושוב, העולם, כולל הרשות הפלסטינית, יהיה חייב להריע למהלך הזה, שכן הוא דורש אותו כבר עשרות שנים! נטל עצום יירד מעל כתפינו, ומעמד הפלסטינים במזרח ירושלים יהיה שווה לזה של הפלסטינים בכלל הגדה המערבית.
פליאה דמוגרפית: כפי שהראה המחקר החלוצי של יורם אטינגר והצוות של אוניברסיטת בר אילן, ערביי מזרח ירושלים נספרים פעמיים, במן תרגיל מוזר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אצלנו וברשות הפלסטינית. הם נספרים יחד עם ערביי ישראל כאן, ויחד עם הפלסטינים שם, כך שמספרם מוכפל באופן מלאכותי. הגיע הזמן להדהים את העולם, ולשמור על ירושלים האמיתית שלנו לנצח, והיא העיר העתיקה וסביבותיה המיידיים. אין צורך ביותר; יותר זה פחות. רק זיכרו שערביי ירושלים מתעצמים בקצב מהיר, משום שפלסטינים רבים מתחתנים איתם, רק למען הביטוח הלאומי. ברגע שלא יהיו עוד קיצבאות, תתבטל מאליה גם ההתרבות המלאכותית הזו.
*
ישראל, כמו הילד פורסט גאמפ, נעה משותקת על מתקן ברזלים, שכובל אותה עשרות שנים לקרקע, ומאט את התפתחותה. לפעמים, אם אין ברירה, צריך לרוץ. אז רוצי-ישראל-רוצי! המציאי את עצמך מחדש והדהימי את מבקשי רעתך, שיצטרכו, לא תהיה להם ברירה, לעשות את העבודה השחורה במקומך. הפסיקו לפרנס את האוייבים שלכם, והטילו עליהם אחריות. רודפים אחרינו? אז הגיע זמן הגדולה. הגיע הזמן שנמציא את עצמנו מחדש.
ילד אמריקני עם איי קיו מוגבל ועמוד שידרה פגום, שלמד לרוץ.
◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המנוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, יש להירשם לשירות המאמרים בתשלום, Gplanet Prime. קוראים את כל המאמרים בתשלום שכבר פורסמו, וממשיכים לחודש, לחצי שנה, או לשנה-במחיר מבצע. ניתן להירשם – כ א ן.
◄אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה.
◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת – כאן.
