מאת ד”ר גיא בכור
הנזיר הרוסי גרגורי רספוטין (1869-1916) צבר את הכוח האדיר שלו בחצר הצאר ברוסיה באמצעות איתור נכון של מקור הכוח של המדינה כולה, בידודו המוחלט מהציבור, והשתלטות עליו. תאמרו הצאר ניקולאי? לא. דווקא אשתו, הצארינה אלכסנדרה, ששלטה בבעלה, ולכן במדינה כולה.
אלכסנדרה היתה זרה, גרמנייה, ולכן היתה מנותקת ממה שקורה סביבה, וכך פיתחה תלות במיסטיקן רספוטין: הוא שירת אותה, אך בעצם היא שירתה אותו.
הוא ניצל את מוצאו הכפרי כדי להתגנב אל תוך ליבה, ולשמש נקודת חיבור-לכאורה עם הנתינים, והיא דווקא רצתה את החיבור הזה. ברגע שהיה במעגל הקרוב של החצר, הפך עצמו לכזה שאי אפשר בלעדיו, וצבר כוח רב.
רספוטין ידע לאתר את מרכז הכובד של הממלכה הרוסית הצארית כולה, והיא המלכה, וזוהי אסטרטגיית רספוטין: לחפש את האנשים עם הכוח הרב ביותר, אבל שנמצאים בעמדת בידוד, וכך לשלוט בהם, ודרכם בכוח. תמיד עדיפה שליטה באמצעות הראש, ולא דרך הגוף. זה נכון, אפשר להילחם על כל שכונה ברצועת עזה לאורך חודשים, אבל במקרה הזה צריך לחפש את הראש, שכן אם אובדת רגל, הגוף ימשיך לתפקד, אך הגעה אל הפיקוד תזעזע את הגוף כולו בצורה שלא תאומן. כאשר המנהיג נעלם, מרכז הכובד כולו נעלם, והמבנה מתפרק.
ראינו את זה כאשר מפקד חטיבת קסטל של פתח, חג’ אסמאעיל, ברח עם תחילת הקרבות במלחמת “שלום הגליל” ב 1982, או כאשר חוסל ראש הזרוע הצבאית של חמאס, אחמד ג’עברי ביום הראשון של מבצע “עמוד ענן”, ב – 14 בנובמבר 2012. בשני המקרים המכה האישית שהונחתה על האויב היתה קשה, צבאית ומוראלית.
ואכן, המשמעות היא כפולה: ברגע שהראש נפגע, הבלבול גורם לעמדת נחיתות צבאית, וסמלית, דבר שהוא חשוב מאוד במערכה הנוכחית על עזה. אפשר להמשיך ולהכות בעוד כבשה, ועוד כבשה, אך אם מכים ברועה, העדר כולו מתפזר, וקל אחר כך לאסוף את הכבשים מסביב.
במקום לעלות מן הרגלים אל הראש – לרדת מהראש אל הרגליים.
1 חמאס התנתק מן המציאות, כפי שזה קרה למנהיגות ערביי ארץ ישראל, לאורך דורות. הוא מביט בערוץ אלג’זירה בערבית (ורק שם) ורואה שהוא בניצחונות שלא יאומנו: הוא ממשיך לתקוף את ערי ישראל, הוא תוקף בהצלחה דרך המנהרות, לצה”ל יש אבידות “עצומות” בנפש, ו”ההפתעות” שלו לא מפסיקות להפתיע, כולל “הצוללת” שלו (שהתבררה מהר מאוד כפוטושופ בסיסי מאוד).
מה שאלג’זירה לא מספר הוא שהרקטות לא נופלות ולא פוגעות, ניסיונות התקיפה דרך מנהרות נכשלים כולם, ומבחינת מספר הנפגעים, עשרות לוחמים שלו מחוסלים, וכוחות צה”ל ממשיכים להתקדם בשטח עירוני צפוף, לכיוון מרכז העיר עזה. יש נפגעים לצה”ל, ויש אבידות אזרחיות בישראל, אך זה שולי לעומת המכה האדירה שהוא סופג: הרס תשתיות כולל ברצועה, כחמש מאות הרוגים, מתוכם עשרות רבות של מחבלים שלו, וכל ה”הפתעות” שלו נגמרות בחורבן עצמי.
אבל באלג’זירה, שהפך את עצמו לביטאון עז א-דין אלקסאם, אומרים שהוא מנצח. כמוהו כמו ניצחונות סדאם חוסין או חסן נסראללה. הגוף הטרוריסטי נשאר על כנו, אך האוכלוסיה סביב משלמת את המחיר, ומתה.
כך גוררת קטר (שאלג’זירה מופעל על ידה באופן מלא) את חמאס, את “האחים המוסלמים” ואת “הפלסטינים”-בכלל לאסון, שאחר כך הם יתאבלו עליו עוד 50 שנים, על שעשו להם “נכבה”, בדיוק כמו ב- 1948, כאשר המשטרים הערביים הובילו אותם לאסון. הערבים בארץ ישראל לא שכחו, אבל גם לא למדו דבר.
קטר-אלג’זירה היא אישור ההזייה של עז א-דין אלקסאם, והוא אישור מרכזיותה המומצאת; הזייה להזייה.
שבועיים ללחימה, וחמאס עדיין מאמין, או כך הוא משדר, שהוא מנצח. יש הרוגים אזרחיים רבים, זה מעורר דעת קהל, הוא עדיין קיים ומשגר, ועל זה אפשר לטעון אחר כך שזה ניצחון.
2 ולכן, הדרך הטובה ביותר לחבר בינו לבין המציאות היא אסטרטגיית רספוטין: על סמך מידע מודיעיני יש צורך להגיע למיקום מפקד בכיר שלו, מפקדה צבאית או מפקד פוליטי בעזה, להקיף אותם עם כוחות היבשה, ולהכות. ברור שיש להיערך למבצע כזה היטב, אך אין הרבה זמן. סטירה כזו תחזיר אותם מהר לקרקע המציאות, וזה אומר פחות הרוגים לכל הצדדים. להכות ברועה, והעדר כבר יתפזר לבד. תהיה לכך השפעה צבאית ברורה, משום ששרשרת הפיקוד תתערער לאנרכיה, ותהיה לכך, וזה אף חשוב יותר, משמעות מוראלית וסמלית, כדי שהארגונים לא יוכלו לטעון אחר כך לניצחון.
ככל שהמחוסל בכיר יותר, כך החזרה אל קרקע המציאות תהיה מהירה יותר, ולהיפך.
כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.
3 חמאס הוא מרכז הכובד של הרצועה, הזרוע הצבאית שלו, עז א-דין אלקסאם, היא מרכז הכובד של חמאס, למעשה שולטת כיום בחמאס, והארגון הזה מבודד לחלוטין, להוציא קטר הזעירה, כאמור עם ערוץ הטלוויזיה הג’יהאדיסטי שלה. הוא מבודד בעולם הערבי פעמיים: גם משום שאלה “האחים המוסלמים” השנואים בידי המשטרים וחלק גדול מן החברות, וגם משום שהוא מזוהה עם איראן והשיעים, למרות שהפלסטינים הם סונים, אך חמאס והג’יהאד תומכים באיראן. קשה להבין עד כמה גדולה השנאה לחמאס, ובעקיפין גם לפלסטינים, וגם המוניטין של אלג’זירה כבר קרס מזמן, כך שלא צריך לקחת את שידוריה יותר מידי קשה.
חמאס הפך היום למרכז הכובד גם של הפלסטינים, כך ששנאה כלפיו מקרינה גם עליהם. הם עדיין לא מבינים עד כמה באמת נמאס לעולם הערבי מהם; הם יבינו.
4 שתי הזרועות שהקים במשך שנים (ולצורך כך שיעבד את רוב כספיו; לא לטיפול באוכלוסיה, חלילה. כספי אונרוו”א והאיחוד האירופי שימשו לטיפול באוכלוסיה, וכך הוא ייחד את כספיו לטרור), הרקטות והמנהרות – מעוקרות. הרקטות התבררו כחסרות תועלת, ואת זה ראינו בשבוע שעבר, ועכשיו המנהרות, שרובן כבר פוצץ, וגם בייתר צה”ל ומערכת הביטחון יטפלו. אחרי המבצע יש לחפור 50 מטרים לעומק לאורך הרצועה כולה, עד קו המים, ולחבר לים התיכון. תיווצר תעלת מים, שתבודד את הרצועה הזו לתמיד, חוץ מגבול מצרים. זו צריכה להיות המסקנה הישראלית, כדי להתרחק ממנה לתמיד, לדיראון עולם. בכך תהפוך עזה לחצי אי, שמחובר רק למצרים.
עכשיו נשאר לטפל בראש: במנהיגות הפוליטית והצבאית ברצועה. הם מתחבאים, אך מידע מודיעיני מדויק יכול להביא לפעולה קרקעית ייעודית, ולפגיעה בהם, אחרת תוצאות המבצע יהיו תמיד שנויות במחלוקת.
5 כך נפל חמאס קורבן לרטוריקת “הניצחון” של עצמו, לאיומי הרהב שלו לפני המבצע, שהאדמה תרעד תחת רגלי “הכיבוש” (בלשונו – הכוונה לישראל, לא לשטחים), וה”כבוד” שלו. מהו מותם של מאות ובעתיד אפילו אלפי פלסטינים, לעומת המילה והכבוד של ארגון הטרור חמאס? “למדו אותנו, ילדי עזה, את הטירוף”, חזה פעם המשורר הסורי ניזאר קבאני, ואכן, זה טירוף. התאבדות קולוסאלית של “הפלסטינים”, כפי שעשו אבותיהם וסביהם.
איך מזהים את בסיס הכוח? סוף עידן המונארכיות והעידן הדמוקרטי הולידו את האשליה של “שוויון”, חלוקת כוח, ודירקטוריון רב מנהלים. אך בכל ארגון תמיד יישאר מישהו (או מישהי, כפי שראינו אצל רספוטין) שאצלם מרוכז הכוח, שהם המרכז, והייתר סביבם. לא תמיד התואר הוא הקובע, למשל לא הצאר, אלא דווקא אשתו, ולעיתים דווקא המתחסדים, המעמידים פנים צנועות, הם מרכז הכובד. זיכרו שבהרבה פעמים צניעות היא סוג של יהירות מחופשת. לעיתים ממליכי המלכים חשובים מן המלכים. ואם נתרגם זאת לחמאס, למשל, לאו דווקא בעלי התארים הפוליטיים הם מרכז הכובד, אלא גורמים צבאיים בכירים, מה שכבר אומר שמרכז הכובד בחמאס זז, ובעתיד יהיו שם זעזועים, בין הדור הקודם לזה החדש.
מי שאינו תוקף את מרכז הכובד, עלול לבזבז זמן ואנרגיה. האם זה אומר שזה ימוטט את חמאס? ממש לא. חמאס הוא תנועה של מאות אלפים, והוא ימשיך לשלוט ברצועה, אך מוחלש בהרבה. ברקע: רספוטין של בוני M. הניתוק והבידוד שיצר רספוטין, הביאו לצאר הזה לסיים, כידוע, רע מאוד.
6 “אבו מאזן”, “אבו מאזן”, תקוות הפרשנים, ומשיח “מחנה השלום”, או מה שנשאר ממנו. רק שרבים שוכחים שעם ההתנתקות בשנת 2005 מסרה ישראל את המפתחות לכל הרצועה לידי אבו מאזן. מחנות צה”ל הועברו בצורה מסודרת לפתח של אבו מאזן, והוא שלט ברצועה (ולא הפסיק את שיגור הקסאמים). אלא שביולי 2007 השתלט חמאס בהפיכה צבאית על עזה, סילק את אנשי אבו מאזן באכזריות, ומאז ועד היום הוא השליט. ומי ערב שזה לא יקרה גם ביו”ש, אם אותו אבו מאזן יקבל את השליטה על שטח עצמאי? בוודאי שזה מה שיקרה. ועוד דבר, מה אחרי אבו מאזן, שהוא כבן 80? וואקום. האם הסדרים עושים לשנה או שנתיים, או למאה שנים?
7 היו בישראל פרשנים שדיברו על עזה כעל לקח מרתיע לחזיתות צבאיות אחרות. ובכן, אין חזיתות אחרות, שכן כולם עסוקים בקיום של עצמם. חיזבאללה עמוק בסוריה, עם מעל 1000 הרוגים, והתסבוכת שלו רק מעמיקה מול הסונים, בסיני ממשיך הקטל ההדדי בין הצבא המצרי לבין אסלאמיסטים (ולא רק שם, גם במצרים עצמה, ובמדבר המערבי על גבול לוב), עיראק במלחמת אזרחים איומה, בסוריה מלחמת האזרחים ממשיכה ומתרחבת (כמעט 200,000 הרוגים), בלוב, מלחמת האזרחים בשדה התעופה של טריפולי מתרחבת, וכך בתימן ועוד. ירדן וסעודיה רועדות מפחד מפני הח’ליפות האסלאמית, כשחמאס וה”פלסטינים” לא הכי מעניינים אותן, אם כי ישמחו אם ישראל תעשה עבורן את המלאכה מול חמאס.
זו ההוכחה שהסכסוך בעזה הפך לסכסוך משני במזרח התיכון, שאין לו הרבה השפעה על המתרחש סביב, וההיפך. במידה רבה ישראל מצילה את הפלסטינים, שכן היא מבודדת ומנתקת אותם מגורל “האביב” שציפה לכל האחרים. ישראל היא הצלתם של “הפלסטינים” מידי עצמם.
הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.
8 האמריקנים גרמו לכל זה. עכשיו מתברר שהיתה זו שרת החוץ האמריקנית, הילרי קלינטון, שבלמה/”שיכנעה” את נתניהו ב”עמוד ענן” מלהיכנס יבשתית לעזה (היא גילתה זאת בעצמה). אם הכניסה היתה מתרחשת אז, התנאים הצבאיים שלנו היו הרבה יותר טובים, וכל מה שקורה עכשיו היה נמנע. זו הילרי קלינטון, שהרסה כל מה שיציב ומתפקד כאן. מחליפה, ג’והן קרי, גרוע ממנה. הוא זמם לפגוע ביציבות שלנו, והצליח. לפני שנה וחצי היה כאן כמעט שקט מוחלט, וראו איפה אנחנו עכשיו. ייקח חודשים ארוכים לתקן את נזקיו, והוא עדיין לא סיים.
הוא הפר את האיזון בין פתח לחמאס עם “המשא ומתן”, הוא שילהב את דמיונם של “הפלסטינים” על פליטים, ירושלים, שטחים שיקבלו, בקעת הירדן, ומה לא, הוא גרם לחמאס להאמין שיוכל להשתלט גם על יו”ש, ממשלת ה”אחדות”, החטיפה כתוצאה מכך, המעצרים ההמוניים, הרקטות והמלחמה.
עכשיו הוא בא לתווך, תוך שהוא שכח שהוא “אמריקה”, מי שהיתה פעם מעצמה אדירה. לו רצה, היה לוחץ על איראן במשא ומתן הכושל על הגרעין, וזו היתה נותנת הוראה, וחמאס והג’יהאד היו מצייתים. כך פועלת מעצמה. אבל הוא בא רק “לתווך”. זה האיש שדרש מאיתנו לסגת לקווים שעליהם חמאס רק יכול לחלום. את יו”ש היה הופך תוך חודשים לחמאסטאן, ואז, איך היינו מתקיימים? צריך לשאול אותו עכשיו: האינך מבין עכשיו את הסכנה הקיומית שהצבת רק לפני כמה חודשים לישראל? איך לא הבנת את זה לבד?
9 אנחנו צריכים לזכור: המלחמה הנוכחית היא חוליה נוספת בשרשרת התאבדויות ערביות בארץ ישראל מזה מאה שנים. כל דור, והקריסה הקולקטיבית שלו על ה”צוק האיתן” ששמו ישראל. זה לא יעזור להם, והיא מתחזקת דור אחר דור, והם נחלשים. ממילא אלפים מהגרים מקרב הפלסטינים ומקרב ערביי ישראל בשנה, ולא חוזרים. המספרים שלהם לא עולים, ומספר היהודים, למשל ביו”ש עולים: מתקרבים ל- חצי מליון מתיישבים ביו”ש, ועוד 300 אלף בחלק המזרחי של בירתנו. לא עוד הרבה זמן הם גם יהיו מליון.
10 הזמן פועל לטובת ישראל: בטווח הקצר, במלחמה הנוכחית, בטווח הבינוני, ובטווח הרחוק, עם הדמוגרפיה. במבצע, אין סיבה למהר, שכן יש לנו זמן צבאי ודיפלומטי. העולם מבין את האיום עלינו, ומעניק אשראי, ממילא לאף אחד לא באמת אכפת מה”פלסטינים”. יש עייפות מהערבים, לאחר כארבע שנים של “אביב”. זה אומר שיש לחסל את המנהרות, את משגרי הטילים, וכמובן, לפגוע ברועה, אם כי, כאמור, חמאס צפוי להישאר, אם כי מוחלש ומפורז ככל האפשר.
נכון שהוא שב”תקשורת” כל הזמן מקוננים שהזמן פועל לרעתנו, אך ה”תקשורת” היא פוליטית ומגמתית. זוכרים איך דיברו יום יום על “הפסקת אש” שאוטוטו מגיעה? זו הבעיה באותם חמישה אחוזים שעדיין שולטים ב- 95%: האו-טו-טו. כמעט היה פה שלום, “במרחק נגיעה”. כמעט היה שלום עם סוריה, כמעט היתה הפסקת אש, וכמעט היה ערפאת “פרטנר”, ועכשיו אבו מאזן. שיטת האוטוטו תמיד רומזת שאת הטיפה החסרה אנחנו לא תרמנו.
אבל זה לא קרה, משום שלא היה אמור לקרות. אנחנו לעומת זאת נקלוט עכשיו מאות אלפי עולים שיברחו מאירופה המתאסלמת, כן, גם מגרמניה, שם חזרו לצעוק בברלין “יהודים חזירים, תסתלקו מפה”, נחזיר את התיירות במהירות, נבנה ערים חדשות, מאות אלפי יחידות דיור, נמשיך לבנות את התרבות המרתקת ביותר בעולם, ונשמש חוליה נוספת ברצף של הצלחה ציונית מזהרת, למרות הערבים המתעקשים להתאבד סביבנו, דור אחר דור.
