מאת ד”ר גיא בכור
שושלת רוטשילד היהודית, אחת המשפחות העשירות בתולדות העולם,החלה בגטו היהודי המדכא של פרנקפורט. מייסד השושלת, מאיר אמשל רוטשילד, היה מלווה בריבית, שהעסיק רק בני משפחה קרובים. מהר מאוד נכנסו חמשת בניו לעסק, וניהלו את עסק ההלוואות. לפני שנפטר האב בשנת 1812 הוא סירב למנות יורש. הוא זימן את בניו והורה להם להמשיך ולעבוד ביחד. באופן בלתי מקובל הם החליטו לפרוש רשת פיננסית בכל אירופה, וכל אח עבר למרכז פיננסי אחר. נתן פתח בלונדון חנות
הלוואות. ב 1813 ג’יימס עבר לפאריז. אנשל נשאר בפרנקפורט, סלומון עבר לוינה, וקארל לנאפולי. כיוון שהיו רחוקים זה מזה, הם הקימו דואר שליחים משל עצמם, המהיר ביותר באירופה, וכך העבירו חדשות כלכליות לפני כל המתחרים. כיוון שנכנסו לעסקי הבורסה, הם ידעו לפני כולם על חדשות, מחירי הזהב, ובעצם קנו ומכרו לפני כולם. הם ריכזו את הכוחות שלהם, והיתה להם שליטה על המידע. את המסרים כתבו זה לזה ביידיש ובצופן, כך שאיש לא הבין מה כתבו.
בשנת 1813 החליט ג’יימס להתחתן. זה הציב כמובן בעייה, להכניס אדם זה למערכת הריכוזית הזו. אלא שג’יימס החליט להתחתן בתוך המשפחה, ובחר להינשא לבתו של אחיו סלומון, בטי. האחים היו מאושרים: הם פתרו את הבעיה. שנתיים אחר כך חיתן נתן את בתו עם בנו של סלומון, ובשנים שאחר כך, מתוך 18 הזיווגים של האחים וילדיהם, 16 היו בין בני דודים ראשונים. כך גם נשאר הכסף בתוך המשפחה. אגב, הברון רוטשילד “שלנו”, אדמונד, הוא בנם של ג’יימס ובת דודתו בטי רוטשילד, מהענף הפאריזאי. אדמונד נישא, כמובן, לדודניתו, עדה.
הרוטשילדים חיו בתקופה סוערת של מהפכות, הם ראו את המהפכה התעשייתית, את נפוליאון ואת מלחמות אירופה הגדולות, ולמרות הכל, הם שמרו על ריכוז כוחות. זה הביא להם כוח, יציבות וכסף. הרבה מאוד כסף.
למשפחת רוטשילד היו עשרות בתי אחוזה בכל רחבי אירופה והעולם, ארמונות ומבצרים. אחד היפים שבהם הוא זה שלפניכם, Waddesdon Manor שבאנגליה.
הטירה המדהימה הזו נבנתה בידי הברון פרדיננד רוטשילד, בנו של הברון אנשל, שכמובן נישא לבת דודתו, אוולינה. כיום מתגורר בארמון הברון סר אוולין רוטשילד, וזהו בית פרטי, שאי אפשר לצלם בתוכו. זהו מקדש עצום ובו אוסף פרטי האמנות שאסף פרדיננד. הכסף נשאר בתוך הבית. הקשרים לא בוזבזו, הכוח נותר במשפחה.
הכורדים היו ההיפך מן הרוטשילדים. עם מוגדר היטב, לא יציר האימפריאליזם, ובכל זאת הם לא ידעו אף פעם לאחד כוחות, והניחו לפיצול הלאומי לחלק אותם בין טורקיה, איראן, סוריה ועיראק. המדינות האלה שיתפו פעולה בדיכוי הכורדים, כל אחד בתחומו, כדי שלא תקום מדינה כורדית גדולה של 18 מליון איש. קשה למצוא בהיסטוריה המודרנית עוד מקרה של פיזור כה גדול בין מדינות, אולי רק הפלסטינים. אלא שהפלסטינים קיבלו הכל: הכרה במדינה כבר בשנת 1947, לגיטימציה וכסף בלי סוף. הפלסטינים היו מפונקים, ותמיד אמרו – לא. הכורדים לא קיבלו דבר, רק גורל אכזר ודיכוי ברברי ואלים בארבע
המדינות. כך לא השתנה המצב כמעט מאה שנים, והנה, עכשיו, תפנית: ההיסטוריה החלה
לחייך אל הכורדים.
הם עצמם לא השתנו הרבה. מפוצלים ומפורדים, נלחמים מאבק גרילה מכמיר לב, ללא שום תמיכה בינלאומית של ממש. אבל המציאות פתאום השתנתה. ראשית, התפרקה עיראק לפני שמונה שנים, ובצפון עיראק קמה אוטונומיה כורדית עצמאית למעשה לגמרי, שמניפה את דגל השמש הכורדי ולא עוד את הדגל
העיראקי. אין הרבה משותף בין עיראק לבין הישות הכורדית הזו. אגב, זו אוטונומיה עשירה בנפט, שבשנתיים האחרונות חווה בום של בניה, השקעות ופיתוח.
ואז, בחצי השנה האחרונה קרסה גם סוריה, הכורדים שם השתחררו בבת אחת מן הדיכוי ארוך השנים.
כיוון שכך, גם הכורדים באיראן מורדים ומתעוררים, ולבסוף השיא – טורקיה. הלחץ מעיראק, סוריה ואיראן הוא כה גדול, עד שגם הכורדים של טורקיה התעוררו, ובשבוע שעבר, ב- 15 ביולי, באופן היסטורי, מנהיגיהם הכריזו על הקמת “אוטונומיה כורדית דמוקרטית” בדרום מזרח טורקיה, שבירתה העיר דיארבכר שבאנטוליה. מדובר על איזור עצום בגודלו, שחותך את טורקיה האסייתית, ואת טורקיה בכלל.
ההכרזה הזו היכתה בהלם את ארדואן ואת הצמרת הטורקית. יום קודם לכן נהרגו 13 חיילים טורקים בידי הפי.קיי.קיי, אך את זה מגדירים הטורקים כטרור, והם נלחמים. אך כאן מדובר בהכרזה פוליטית, איך אפשר להתמודד איתה? באיזור עצום, שלא רוצה עוד את שלטון הטורקים? מה שמגיע לפלסטינים, לדעת הטורקים, לא מגיע לכורדים? עם טרור קל להתמודד. עם מרי פוליטי קשה מאוד.
850 פוליטיקאים ומנהיגים כורדיים מטורקיה התכנסו בדיארבכר להכריז על האוטונומיה הדמוקרטית בכנס היסטורי, ביניהם 30 צירים כורדים נבחרים בפרלמנט הטורקי. 5 צירים, אגב, נמצאים בכלא.
כאשר ארדואן שמע על ההכרזה הוא נתקף זעם, שכן המשמעות היא התפרקות טורקיה. שעשע אותי לשמוע פרשנים בארץ מדברים לאחרונה על “האימפריה העות’מאנית” החדשה של ארדואן, בלי שיבינו שהבית שלו עצמו עולה באש. אז מה יעשו הטורקים?
בצעד בלתי הגיוני הודיעה התביעה שיוגשו כתבי אישום נגד כל המשתתפים בכנס ההכרזה, דבר שיסבך את טורקיה בכל העולם, בנוסף, שוקלים הטורקים לפטר את הצירים הכורדיים בפרלמנט באנקרה, וזה עוד צעד יאוש. נגד אלימות הם יכולים להתמודד, והם מכנים זאת טרור, אך נגד פוליטיקאים?
ובסוריה באותו יום ממש חלה התפתחות חשובה נוספת. בפעם הראשונה הוקם “ועד קישור כורדי”,
שמאגד את כל המיפלגות הכורדיות החדשות בסוריה, על בסיס “אחדות העם הכורדי”. הכורדים הסורים זוכים לעורף אוהד במיוחד באוטונומיה הכורדית בעיראק, שם יש להם סוכנות ידיעות, ודיווחים אל העולם. לאט לאט מתחילה להירקם מערכת הקשרים של רוטשילד.
עכשיו אתם מבינים באיזו דילמה עומדות טורקיה, איראן, עיראק וסוריה, עם רעיון המדינה הפלסטינית החד צדדית. הן יודעות שאם היום הפלסטינים, המשמעות הברורה שמחר אלה הכורדים,
שיכול להיות להם רוב באו”ם. פתאום הם מבינים: אם יסדרו את ישראל, הם מסדרים את עצמם. לא קל. ועוד דבר: המדינה הכורדית הזו תהיה בעלת הברית הקרובה ביותר של ישראל, כמו דרום סודאן. הכורדים סוגדים ממש לישראל, ורואים בה אחות תאומה לגורל היסטורי מוכה, ולזהות לא-ערבית.
