אשת תקשורת לבנונית בכירה, ראר’דה דרר’אם (ממוצא דרוזי), מתגוררת בארה”ב ובביירות, והיא היתה בכירה ביומון “אל-חיאת” כשלושים שנים. היא מוכרת היטב בלבנון.
בראיון טלוויזיוני היא אומרת: אנחנו רוצים שלום ונורמליזציה עם ישראל, בכל מקום הגיעו לשלום. כאשר היא נשאלת לגבי ירושלים היא מבהירה שגם הלבנונים מכירים במציאות הישראלית: “היינו רוצים שירושלים תחזור לפלשתינאים”, היא אומרת, “אך בכנות, זה לא הולך לקרות, וזה לא יקרה”. במילים פשוטות, גם לבנונים מכרו את העם המומצא.
הדברים נאמרים כאשר לבנון הגיעה לסף רעב, שיחות סימון המים הכלכליים, שיכלו אולי להציל אותה, כשלו (באשמת ביירות), ושום דבר לא מתפקד שם עוד. אך בלבנון יש בעל בית, והוא חיזבאללה, כך שלעיתונאית מומלץ מעכשיו להיזהר:
וכך מתייחס חיזבאללה למי שמעז כנגדו. איראן לקחה את “לבנון” כבת ערובה, ובפועל ישות מומצאת זו כבר אינה קיימת:
"המגדלור של מה שאבד": האם לבנון חזרה אל תקופת האבן, ומה עם חיזבאללה?
האם כל קללות העולם נחתו על המדינה הזו? זו קללת האמוניה, שהם ייעדו לנו, אך היא התהפכה. האם החרבת נמל ביירות והכמויות העצומות של הנפגעים, חיסלו סופית את "לבנון"? איך זה ישפיע על חיזבאללה? סרטונים רבים, פיירוז, ושתי תמונות בונוס נדירות: אני עומד בדיוק מעל מקום הפיצוץ בנמל ביירות (1982) ובפגישה לא ידועה. מבצע ההנחה למנויים חדשים ומחדשים - מצרף אלינו חברים חדשים. ואתם?
