בהחלטה מזעזעת, ובעיקר פחדנית ועלובה, החליטו רוב “שופטי” בית המשפט העליון – שלא להיכנס בכלל לעתירה נגד הבחירות, ולכן דחו אותה.
שבעה מתוך תשעת השופטים קבעו שלמדינת טקסס אין “זכות עמידה”, כיוון שמדינה אחת לא יכולה לעתור נגד סדרי בחירות של מדינה אחרת – והעיפו את העתירה, החשובה בתולדות ארצות הברית. רק השופטים אליטו ותומס תמכו בשמיעת העתירה. אך החוקה כן מאפשרת הליך, בו מדינה תובעת מדינה, כיוון שטקסס תיפגע, אם יעלה נשיא כלל-אמריקני, באמצעות הליכים לא-חוקתיים.
האם זה בית המשפט העליון “המהולל”, שכל כך הרבה סיפרו לנו עליו? זו חבורת פחדנים, שידעו שאם ישמעו את העתירה, הם חייבים להפוך את תוצאת הבחירות. הרי בית המשפט הזה עצמו נתן פעמיים צו להפריד את הקולות “בדואר”, שהגיעו אחרי סגירת הקלפיות, ו”הדמוקרטים” השליכו את הצו לפח, ועשו מה שהם רוצים.
ולכן, מאימת הפרוגרסיבים, וכדי לזכות באיזה מאמר חיובי בפייק ניוז – הם העדיפו לא להיכנס לזה בכלל. שלושת המינויים של הנשיא טראמפ תמכו בבדלנות הזו, ובכך הם הלבינו את עצמם, במחיר חורבן החוקה, ובית המשפט שלהם עצמם.
המשמעות: מעכשיו אין עוד חשיבות לחוקה, וכל בית משפט מדינתי “דמוקרטי” יכול לחוקק כרצונו, כמו אצלנו. זה גם ביטול המוסדות המחוקקים עצמם, ויהיו לכך השלכות חוקתיות עצומות, של הרס המשפט, ואמון הציבור, כמו אצלנו.
אין עוד אמון ב”בית המשפט העליון”, גם זה נגמר, זו היתה בדיחה מרה. בית משפט, שנעל את שעריו.
כך קורה תרחיש מדהים: בתי המשפט הפדרליים לא היו מוכנים לשמוע את עתירות הנשיא, בשל טענתם להעדר סמכות, ומחשש ל”חקיקה שיפוטית”; ובתי המשפט המדינתיים לא היו מוכנים לשמוע, בשל טענתם שזו “קונסיפרציה”, בעוד שאת “הדמוקרטים” אותם בתי משפט מדינתיים מעצימים, באמצעות “חקיקה שיפוטית” אוהדת. וכך, אף אחד מכאלף עדים עם תצהירים בשבועה על זיופי בחירות – לא נשמע, ושום ראייה על הזיופים העצומים לא קיבלה הזדמנות להישמע בבתי המשפט.
בתי המשפט לא רוצים לשפוט; ה- FBI לא רוצה לחקור. אפילו עד אחד לא נחקר בידי ה- FBI, למרות שהעדים מעוניינים בכך; ו”התקשורת” לא רוצה לדווח.
זאת לא אמריקה, זאת דיקטטורה מפחידה. לא הייתי רוצה לחיות במדינה, שאין בה אפילו מראית עין של צדק.
אלא שהנשיא טראמפ, שהצטרף לעתירה, יכול לעתור עכשיו אישית לאותו “עליון”, ואז טיעון הנפל של העדר “זכות עמידה” יכול ליפול. גם בתי המחוקקים של ארבע המדינות, כולם ברוב רפובליקני, יכולים לעתור. כמו כן נראה אם אותו “בית משפט עליון” ייתן סעד לערעורים של סידני פאוול.
זירת הקרב עוברת עכשיו לבתי המחוקקים, שיכולים לקבוע למי לשלוח את האלקטורים שלהם, אם בכלל, לאור הזיוף הגדול.
ובינתיים, משרד המשפטים אישר, שבנו המושחת של ג’ו, האנטר ביידן, נמצא בתוך ארבע חקירות פליליות חמורות, כאשר לכולם ברור שהאבא ג’ו מעורב עד צוואר בשחיתות העצומה עם סין, כולל קבלת 10% מתמלוגי השוחד. האבא הרי כבר הופלל בידי המנכ”ל של החברה, טוני בובולינסקי. התובע הכללי וויליאם בר, הודיע אתמול באופן מפלצתי, שנמנע מלדווח על החקירות החמורות נגד משפחת ביידן, הבן האנטר והאח ג’ים, “כדי לא להשפיע על הבחירות”. אך גם אי-דיווח משפיע על הבחירות: אם אנשים היו יודעים עד כמה חמולת ביידן מושחתת, היו חושבים אחרת.
האבא הנוכל ג’ו הכחיש מכל וכל את ההאשמות נגד בנו והחברה שלהם בסין ובאוקראינה, בשעה שעכשיו ברור שידע טוב מאוד על החקירות הפדרליות החמורות המתנהלות. האם אפשר להשביע אדם, ששיקר במצח נחושה, ועדיין משקר? את ניקסון הם העיפו על הרבה פחות מזה, אך באמריקה המושחתת החדשה, הכל אפשרי.
את קוראי ג’יפלאנט פריים גילוייו של בובולינסקי אינם מפתיעים. קראו במאמר שלנו, שחושף הרבה יותר מזה, כולל הקשר המושחת עם בנו החורג של ג’ון קרי. הציבור רק עכשיו מתחיל להבין את עומק הריקבון:
