מאת ד”ר גיא בכור, פריז

חזרתי זה עתה מהפגנה גדולה של מתנגדי המשטר האיראני, שהתקיימה בטרוקדרו, פריז. ההפגנה לוותה בהנפת הדגלים של איראן מלפני המהפכה, בשירים אנטי מישטריים, בקריאת סיסמאות בפרסית נגד המהפכה האיסלאמית (“מוות לח’מנאי, מוות לדיקטטור”) ומיצג ענק של תמונות המפגינים (ה”שהידים”) ההרוגים ברחבי איראן, עם דגש על שלושת החודשים האחרונים, כ- 400-500 צעירות וצעירים, שנרצחו בידי משטר הטרור בחודשים האלה. ליד כל תצלום הרוג הונח פרח אדום, סמל לדם שנשפך למען החירות. חלק מתמונות ההרוגים היו של מצב הגופות עם סימני העינויים, לאחר שהוחזרו אל המשפחות. במקום נראו לא מעט אנשים, העומדים ומצלמים מן הצד, ולא מן הנמנע שביניהם היו גם אנשי המשטר, המתעדים מי נמצא שם. לידי עמדה אישה פרסיה שבכתה, ומדובר בטרגדיה גדולה לאיראן ולמזרח התיכון כולו. תקלה נוראה, שהאמריקאים (ה”דמוקרטים”) גרמו לה.  

“אנחנו לא רוצים את השאה, ולא רוצים את האימאמים, אלא דמוקרטיה באיראן” נכתב בפרסית על הכרזות, והכוונה היא להמשיך ולעורר תשומת לב בינלאומית, כאשר המשטר נמצא במבוכה ובמצוקה גוברת מבפנים. את ההפגנה ערכה קואליציה של ארגונים איראנים, שיצטרכו ללמוד להסתדר ביניהם ביום שאחרי שלטון האימאמים, וזה לא יהיה להם קל, בשל הניגודים האתניים והדתיים.

נראה שהפעם מדובר בגל המחאה הרציני ביותר כנגד המשטר, וכנגד שלטון האיסלאם השיעי, והמשטר אינו מצליח לדכא את המחאה הגוברת.