אנחנו חשים באי נחת, כאילו המדינה נשלטת על ידי טייס אוטומאטי, כפי שהתבטא לאחרונה פרופ’ אבישי ברוורמן. אלא שדווקא הוא היה צריך לדעת שאנו חיים, לטוב או לרע, בעידן היסטורי, שבו מודל הקיום הישן, זה של מדינה, של משטר ממשלתי ושל ריכוזיות, מפנה את עצמו למודל אחר לגמרי: זה של הגלובליזציה.
משמעות הדבר שהמדינה, כן, גם ישראל, מאבדת מעוצמתה, לטובת התאגידים הגדולים, וכיוון שכך, גם החיים האישיים שלנו משתנים. כל אחד לעצמו, כאשר אין עוד אח גדול בצמרת המדינה או מנהיג שישמור עלינו מלמעלה. זהו משטר שבסופו של דבר לא יצטרך אפילו פוליטיקאים, שכן התאגידים הגדולים כבר ינהלו את הדברים בינם לבין עצמם. כבר כיום תפקידו ויכולותיו של הפוליטיקאי מתכווצים. מגדירים מקצועיים חזקים היום ממגדירים לאומיים, וכך מתכנן מענף מסוים עשוי למצוא קרבה לעמית הודי, יותר מאשר לישראלי מתחום אחר. ההקשרים העסקיים, המקצועיים והחברתיים יכולים לעלות על ההקשרים הלאומיים. במיוחד בעידן האתרים החברתיים הבינלאומיים, שבהם כולם קרובים זה לזה בכל העולם, וכולם מדברים וכותבים אימיילים באנגלית. זהו יקום עצמאי, חוצה לאומים וארצות, ההופך ליותר ויותר מציאותי. דווקא המדינה הולכת ומתאבנת.
אנחנו בישראל חיינו במשטר סוציאליסטי עד לפני כעשור, עם סולידריות חברתית כפויה (עד היום נשאר הביטוח הלאומי), ועם תחושה שהמדינה, כולל הצבא שלה, חזקים מהכל. היתה לנו תחושה של מבצר, והתחושה הזו היתה מומצאת בהרבה מובנים.
והנה, ובבת אחת נזרקנו לקוטב האחר, החשוף, כאשר יש גורמים או הקשרים שחזקים מהמדינה. כוחות השוק, ארגונים בינלאומיים, ותאגידים ענקיים, המכונים בעגה הכלכלית חברות “גורילה”, דהיינו הן שולטות על הענף שלהן, ובעצם שולטות בעולם. חברות כמו מייקרוסופט, קוקה קולה, IBM, טויוטה, אפל, AOL, וולמרט, איקאה, טבע, אינטל, אמדוקס, ועוד. אילו חברות גורילה שהתקציב שלהן יכול להיות גדול מתקציב של מדינה. עוצמתן עולה על עוצמת חלק גדול ממדינות העולם, והן פרושות על הגלובוס כולו, עם מערכת קשרים והשפעה אדירה.
מצב זה משנה את כללי הדיפלומטיה הבין-מדינתית, שיש בה פחות צורך, ומגדיל את חלקם של הכלכלה, הסחר העולמי וביטול הרגולציה. מדינה קלאסית חייה מן הרגולציה והשליטה שבידייה. החברות הבינלאומיות דורשות התפרקות מכללים ומרגולציה. כתוצאה מכך האזרח הקטן חש פחות בטוח, פחות מוגן. מפעלים קטנים קורסים, בשל עוצמת התאגידים העולמיים, הדורשים ביטול חומות סחר ומכס. מיום ליום החיים שלנו משתנים, ואני סבור שלטובה. לא צריך לפחד מן התאגידים ומן החיים החדשים, שכן מי שיידע להשתלב בהם ירוויח מאוד. אנו נכנסים לעידן מהפכת המידע, ומי שלא יתאים את עצמו לכך, עלול להיעלם. ישראלים רבים מבינים זאת ולכן יש המחפשים דרכונים זרים. אצלנו מותחים על כך ביקורת, אך השגת דרכון של האיחוד האירופי, היא השגת דרכון לחברות העל-מדינתיות הגלובליות, והצטרפות לאותו מודל חדש. אין בכך שום פגם. האיחוד האירופי עצמו, שהחל כאיחוד כלכלי, הוא עדות להיחלשות מדינת הלאום ולהיווצרות ישויות חדשות וחזקות יותר.
לנו בישראל קשה להתרגל למצב החדש, שנכנסנו אליו בשלוש השנים האחרונות. פתאום הכל נראה לנו זר ומאיים בביתנו שלנו. המוכר הולך ונעלם, ובמקומו אנו מוצאים ואקום, במונחים של העבר. אין מה לעשות, זהו תהליך עולמי שחייבים לקבלו, שבו המדינה נחלשת, והארגון מתחזק. אנו בעיצומו של התהליך, ולכן זה מכאיב.
עד כאן הצד החיובי של התהליך. גם במזרח התיכון המדינה נחלשת והארגון מתחזק, אלא שכאן, אוי ואבוי, התהליך שלילי לגמרי. לא חברות הענק הבינלאומיות מתחזקות, אלא ארגונים אחרים: הארגונים האסלאמיים האלימים: אלקאעדה, חמאס, הג’יהאד, חיזבאללה ועוד. אלה מתחזקים על חשבון המדינה, ראו ערך עיראק המתפרקת, לבנון המתפרקת והרשות הפלסטינית, שאפילו לא הספיקה להיוולד כמדינה, וכבר היא לא רלבנטית. כאשר מקימים ארגון אין צורך באחריות לאומית, באחריות לאזרח, וכל שנשאר הוא לקדם אג’נדה קיצונית כלשהי. כך קורה שבאירופה המדינות נחלשות לטובת משהו חיובי, פה לטובת משהו שלילי מאוד.
יש כאלה שיאמרו שארגוני הגורילה במערב הם בעצמם שליליים, יש על כך ויכוח. אני מאמין שאין ויכוח שאותם אירגוני טרור שצצים באיזור שלנו חדשות לבקרים הם שליליים. וזה ההבדל בין הגורילה לגרילה. בעולם התפרקות המדינה מביאה לתופעות חיוביות בסך הכל, המבטיחות עתיד. באיזור שלנו התפרקות המדינה מבטיחה, מה לעשות … את העבר.
