מאת ד”ר גיא בכור
את האדֶס, השאול במיתולוגיה היוונית, הקיפו שני נהרות אדירים, שתמיד שבו את דמיוני: נהר סטיקס ((Styx, הוא נהר “השינאה” ביוונית, שאי אפשר להיכנס אל העולם הבא בלי לעבור על מימיו הכהים, כאשר קֶרבֶרוס, שומר השאול, כלב בעל שלושה ראשים, מונע את הכניסה ממי שאינו מורשה. רק חרון על הרפסודה שלו היה מעביר את המתים אל העולם הבא, בדומיה.
ומן הצד השני של השאול, לֵיתֵי, נהר “השִכחה”, ממנו שותות כל הנשמות לפני שהן שבות אל עולם החיים, כתינוקות חדשים. שנאה-ושכחה, שנאה-ושכחה.
כך, שני הנהרות העצומים האלה, הקדמוניים, מפרידים בינינו לבין הפלסטינים, אשר מעולם בתולדותיהם לא שנאו אותנו כל כך, פרי של הסתה הולכת ומתעצמת מאז הגיע לכאן ערפאת עם משטרו, וכעת חמאס. זהו נהר סטיקס המפריד בינינו לבינם, ואין חרון לגשר. ומן הנגד השני, נהר השיכחה. כל כך מהר שכחנו את רצח העם שנעשה לנו בשנות התשעים והאלפיים, כאשר אזרחים תמימים נטבחו בקניונים, באוטובוסים ברחוב, ושום הפגנה לא נראתה בעניין הזה בעולם. שנאה-ושכחה.
הרקוויאם של מוצרט, לַקרימוזָה, ונהרות האינסוף האדירים.
נהר סטיקס! תמיד דמיינתי אותו לעצמי, כיצד הוא נראה? האם הוא סוער ורוגש, כפי שצייר אותו גוסטב דורֶה, או דומם וגווע, כפי שתיאר אותו טולקין. בכל מקרה, נראה שאנו בין עולם החיים לבין שאול מחודש עם הפלסטינים, באותה מחזוריות שהם לעולם לא יסיימו אותה: נכנסים מצד אחד, ושוב היא נולדת מן הצד השני. שנאה ושכחה, שנאה ושכחה. הרס וחורבן פלסטיניים עצמיים.
נסיון הפיגוע הקשה בחיפה לא הפתיע אותי, אלא רק המהירות שבה הדברים קרו, הרי את מעגל החורבן העצמי של הפלסטינים תיארתי בפניכם רק לאחרונה, ובאמת, אחד השלבים שלו, הוא חידוש האלימות כלפי ישראל והישראלים שלנו. זה ברור. מה שמפתיע היא המהירות שבה הדברים קורים. מדוע?
- חוסר יכולת לגבש ממשלת אחדות פלסטינית, וכבר ציינו שממשלה כזו פשוט לא יכולה לקום, מביא את חמאס והפתח להפנות את הכידונים כלפי ישראל, כדי להסיט את השנאה החוצה. העוינות הפנים-פלסטינית כה גדולה, עד שהדרך היחידה לנטרל אותה היא להפנות אותה כלפינו. בשטח פועלים מחבלים רבים, חלקם אנו שחררנו, חלקם אנשי חמאס. נכון, ישראל מבצעת מעצרים רבים, אך עדיין, יש פעילות רבה.
- חוסר רצון של חמאס להשלים את עסקת השבויים, וברור שעסקה כזו לא תקרה, יוצר אכזבה גדולה בקרב האוכלוסיה בשטחים כולם. המשפחות לעולם לא יפנו את הזעם כלפי חמאס, זה הרי לא הגיוני, אך עלולה לבוא תסיסה וזעם. וכנגד מי מתעלים זעם פלסטיני או ערבי? כלפי ישראל, כמובן, קודם כל בפיגועים, שמעלים שם את המורל, ומעניקים לגיטימציה.
- חמאס תקוע עם “הישגיו”. תקוע בעזה, בלי רגיעה, בלי מעברים, בלי עתיד, ותקוע ביו”ש, כאשר אין הוא מסוגל לחסל את אבו מאזן, כיוון שישראל שומרת עליו. ברצותו לשנות את מאזני הכוח, הוא עלול לחזור לפיגועים בתוך ישראל.
- אצל הפלסטינים ישנה תחושה של התרופפות המנהיגות בישראל, של חולשתה, של אובדן דרך אצל מנהיגות זו. אין ממשלה, אין שרים, אין קבלת החלטות. נתניהו מקרין חולשה עצומה כלפי חוץ, הססנות, נרפות לקחת את המושכות בידים. זה נראה רע מאוד מצד אויבינו. הרביעיה אולמרט, נתניהו, לבני וברק נמוגה-לכאורה, וכידוע במזרח התיכון מכים רק את מי שהוא חלש.
◄איך אפשר להבין את מצבנו, בלי מדד האיומים הבטחוניים של Gplanet? למדד החודש המזנק מחדש.
האם הדבר מסובך עבור חמאס לבצע פיגועים בעומק ישראל? מתברר שלא.
- גדר ההפרדה עודנה פרוצה. בלחץ ארגונים פלסטיניים בג”ץ מונע את השלמתה של זו, פותח וסוגר, כבר שמונה שנים. בזיון כזה, זלזול כזה במליארדים של כספי ציבור שנשפכו שם, לא יתואר.
- ישראל מוצפת מחדש בשב”חים, אלפים, אולי עשרות אלפים, פלסטינים שוהים בלתי חוקיים, כמו בשנות התשעים. שכחה. שכחנו. רובם באים לעבוד, אך חלקם סייענים ומחבלים. חזרנו להיות שקופים בעיניהם, קלים לחדירה. משטרת ישראל יודעת שזה המצב, אך אין לה רצון להתעמת עם ארגוני “זכויות אדם”, שמגינים על הזרים החודרים לישראל. וממילא מגרשים שב”ח, אחרי יומיים הוא חוזר, שכן אין גדר.
- לאחר שממשלת ישראל העדיפה את חירות הפלסטינים מאשר את חיי הישראלים, הוסרו באחרונה מחסומים חשובים בשטחי צפון הגדה המערבית. מה תפקידם של המחסומים? להתעמר בפלסטינים? לא ולא. תפקידם לבלום את הטרור בשטחים, שלא יגיע בקלות בלתי נסבלת למרכזי הערים הראשיות בישראל. אין מחסומים- יש טרור, כמה פשוט.
- חמאס יודע שישראל תפעיל לחץ על אבו מאזן ומימשלו הכושל בעקבות חידוש הטרור, כלומר אבו מאזן יובך, ויגרר למסלול של עימות עם ישראל פטרוניתו. הכוונה לסכסך בין הצדדים כה ברורה, ויחד עם זאת המטרה הזו גם תושג לבסוף, בכעסה של ישראל. כאילו לא היינו בתרחיש הזה בעבר, כאשר בשנות התשעים ובראשית שנות האלפיים חמאס היה מבצע פיגועים מזוויעים נגד ישראל, כדי לעודד אותה לכתוש ולחסל את הרשות הפלסטינית של ערפאת.
הכל כבר היה. שנאה, ושכחה. שנאה ושכחה. שנאה ושכחה. ושוב, ושוב ושוב. חרון חותר בשקט, וקרברוס חושף את שיניו.
אגב,
באיזו דרך ניתן היה להרגיע את קֶרבֶרוס, הכלב האכזרי, בעל שלושת הראשים, כדי שלא יפריע לעבור? נראה אתכם.
למה זה חשוב? כי תקווה, כיצד להתמודד עם כל משבר – תמיד קיימת.
◄אני מבקש באופן אישי, ממי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לא לשכוח, ולחדש אותו. כדי לחדש את המנוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.
◄למבקשים להירשם לקבלת התראות על מאמרים חדשים – עושים זאת בלחיצה – כ א ן.
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, יש להירשם לשירות המאמרים בתשלום, Gplanet Prime. קוראים את כל המאמרים בתשלום שכבר פורסמו, וממשיכים לחודש או לחצי שנה. ניתן להירשם – כ א ן.
◄האם תצרפו עוד קוראים לאתר שלנו? את החברים שלכם? אנא, ספרו להם על האתר. עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר“, כאן למטה.
◄מעגל החורבן השחור: אל נַכבה מפוארת חדשה
◄פרשנות דחופה: השמחה של מצרים היתה מוקדמת מדי: עזה שוב נופלת עליה
◄מערכת הבטחון ומחדל עזה? הכל באשמת הפיה הירוקה. על מתוק כלענה
