לאחר הביטוי בו ח’ומייני השתמש לקבלת הפסקת האש עם עיראק במלחמת 1980-88 (“קשה לי כמו שתיית כוס תרעלה”) נכנס מעכשיו ביטוי חדש: “בכו עם דמעות של דם”.

מי שהשתמש בביטוי היום הוא ראש ‘מרכז המחקרים’ של ה”פרלמנט” האיראני, חבר הפרלמנט עלי רידא זאכאני (علي رضا زاكاني), בתמונה למעלה. לדבריו, כאשר חברי הפרלמנט שמעו את העידכונים שניתנו להם, על מימדי ההרס בנתנז, “הם בכו עם דמעות של דם“, מרוב צער.  

“רוב מתקני ההעשרה במדינה אבדו לאחר פיצוץ נתנז”, אמר, והוסיף שכמה אלפי צנטריפוגות הושמדו, וכי טענת בכירי המשטר שצנטריפוגות מתקדמות הופעלו במקומן הן “טענות כזב”. הוא יותר מרמז שמערכת ההעשרה נעצרה כולה, כיוון שנתנז הוא עמוד השדרה שלה, ומרכז הכובד.

הוא נשאל איך אירע הפיצוץ, וטען שמנגנון העשרה מרכזי הועבר אל מחוץ לאיראן לתיקונים, וכאשר הוא חזר הוטמנו בתוכו 150 ק”ג של חומרי  נפץ ברמה גבוהה של פיצוץ, אך שירותי הבטחון לא הבחינו בחדירה.

יש לזכור שהאיש מזוהה עם מתנגדי הממשל מתוך הממשל בטהראן, והוא נושא מישרה רשמית בכירה, ולכן הוא עושה שימוש פוליטי במידע שהוא חושף. 

הוא מתח בראיון, וגם לפניו, ביקורת קשה על מערכות בטחון הפנים באיראן: “איראן הפכה לגן עדן של מרגלים, וזה מדאיג מאוד”, הוסיף היום. הוא דיבר בערוץ תסנים, המזוהה עם ‘משמרות המהפכה’ בטהראן, ולדברים צפויה להיות השפעה על הקרב בתוך שורות הממשל האיראני, לקראת ה”בחירות”. הממשל שם בתוהו ובוהו: