מאת ד”ר גיא בכור
בילדותי אהבתי מאוד את ספרו הקלאסי של קנת גרהם “הרוח בערבי הנחל” (The Wind in the Willows), עם ציוריו הכה משעשעים של ארנסט שפארד ובתרגומו מעורר ההשראה של יונתן רטוש.
כמה נהגנו לצחוק מעלילותיו של מר קרפד (Toad) בעל האחוזה הויקטוריאני, היהיר, האריסטוקרט, המתנפח, אשר נקלע לשורה של צרות צרורות, כאשר כל חייו מתרסקים בכל פעם מחדש, והכל בגלל גאוותנותו ואטימותו. היתה לו תכונה מיוחדת: בכל פעם שראה משהו חדש שמצא חן בעיניו, הוא היה שוכח לגמרי את הדבר הקודם שכה אהב, ושוקע כל כולו בקסם החדש.
בתחילת הסיפור, כאשר מר קרפד נתון כל כולו בהתלהבות מקרון רתום לסוסה, חולפת לפתע מכונית במהירות, ומפילה לצד את הקרון שלו. זהו.
הקרפד ישב תחתיו ממש באמצע הכביש המאביק, רגליו פשוטות לפניו, והיה ניבט הישר לעבר המכונית הנעלמת, נשימתו קצרה עליו, פניו לבשו ארשת נואשת של שביעות רצון, ומפעם לפעם היה ממלמל בקול רפה: “פופ-פופ”!
… “מראה מעורר, מפואר!” מילמל הקרפד, והוא אינו אומר לקום כל עיקר. “השירה שבתנועה! אופן הנסיעה האמיתי! אופן הנסיעה היחיד! הו, אלי, הוא אלי! והגע בנפשך שלא ידעתי כל ימי!” המשיך הקרפד בחדגוניות חזיונית. “כל השנים הבטלות הללו שמאחורי, מימיי לא ידעתי, מימיי אף לא חלמתי, אבל עכשיו – אבל עכשיו שאני יודע, הו איזה נתיב פורח משתרע לפני מעתה! אילו ענני אבק יתמרו מאחורי ברוצי אורח בדרכי הנמהרה! אילו קרונות אטיל בלא תשומת לב אל התעלה בנתיב סערי הנהדר! קרונות קטנים ונתעבים. פופ-פופ”.
וקרפד המסכן מסתבך. כמה שהוא מסתבך. כל הצרות קורות לו. הוא בורח מידידיו הטובים, שמנסים לתקן את דרכו, גונב מכונית, לאחר שאינו מסוגל להשתלט על יצרו, נשפט ונכלא בבית הסוהר של אנגליה הויקטוריאנית, נזרק אל ביבי החברה, בורח בעורמה כשהוא מחופש לכובסת, על גבי ספינה בתעלות המים של אנגליה, גונב סוס מבחורה תמימה, חוזר אל אחוזתו המפוארת, שנתפסה בינתים בידי שודדים, ומשתלט עליה בחזרה, אך ורק בעזרת ידידיו הטובים. בלעדי עזרתם היה אבוד.
כאשר ידידיו הטובים מצילים אותו מכל הצרות שנפלו עליו, שוב תוכף עליו יצרו, הוא אינו מתאפק ומתכנן ערב “ניצחון”, שבו הוא קובע כמובן את התוכנית המרכזית: הרצאה מאת קרפד.
ומה נושא ההרצאה? וכך נכתב בהזמנה שכבר הספיק להדפיס:
“תמצית: מערכת בתי הסוהר שלנו – דרכי המים באנגליה הישנה, סחר סוסים וכיצד לסחור – הרכוש, זכויותיו וחובותיו – חזרה אל הקרקע- בעל אחוזה אנגלי טיפוסי”.
הקרפד, שהרס והחריב הכל, ייתן עכשיו הרצאות לאחרים. הוא כבר יוצא למסע הרצאות על חורבות כשלונותיו!
כאשר צפיתי אתמול בנאומו של נשיא ארצות הברית ג’ורג’ בוש, חזר אלי לרגע מר קרפד המסכן שלנו.
ג’ורג’ בוש, אין דרך אחרת לאמר זאת, היה הנשיא האמריקני שפשוט הרס את המזרח התיכון. אני עוסק בתחומי 27 שנים, ואיני זוכר מזרח תיכון כה מאוים, כה בלתי מיוצב וכה נפיץ.
ג’ורג’ בוש הרס את עיראק, כאשר ריסק את ההגמוניה הסונית, והפך את עיראק למדינת אייתולות שיעית.
ג’ורג’ בוש עומד חסר אונים לחלוטין לנוכח גל הטרור הנורא שאופף את עיראק ואת אפגניסטאן, שתי מדינות שהצבא שלו שקוע בהן עד צואר, לא לבלוע ולא להקיא. אם ייצא משם – הכל יתנפץ. ואם יישאר – הכל מתנפץ.
ג’ורג’ בוש הורה לתלות את הפראייר היחיד שעוד היה מוכן לעשות את העבודה המלוכלכת ולאזן את המרחב הערבי: סדאם חוסין.בוש ביטל את הצבא העיראקי, ובכך תרם לתוהו ובוהו.
ג’ורג’ בוש הביא לכאן את חזון הדמוקרטיה, ובכך זעזע את האיזור. הוא כפה דמוקרטיה על עיראק האומללה, שבסך הכל ביצעה שינוי אתני אדיר ותו לא. הוא הביא את חזון דמוקרטיה לרשות הפלסטינית, שהביא בתורו לעליית חמאס, ובסופו של דבר גם להשתלטות האסלאם הפוליטי על רצועת עזה. במו ידיו הרס את הלאומיות הפלסטינית, שעכשיו הוא מנסה לבנות מחדש. כמו הצבא העיראקי שהרס, ועכשיו הוא בונה מחדש. בשני המקרים זה כבר מאוחר מידי.
ג’ורג’ בוש כמעט וחיסל את המשטר במצרים בתביעות הדמוקרטיה שלו, אלא שמובארק הצליח, למזלנו ובניגוד גמור לדרישות האמריקנים, להתאושש.
ג’ורג’ בוש מזניח את איום איראן הגרעינית, וכנראה ישאיר כבר את העבודה ליורשו. הוא יירשם כנשיא אשר הניח לגורם המטורף ביותר בעולם להתחמש בנשק גרעיני.
ג’ורג’ בוש לא עשה דבר כאשר בת הברית היחידה שלו באיזור, ישראל, הסתבכה בהרפתקה צבאית שלא בטובתה. אם כי בעצות הוא בהחלט היה חזק.
ג’ורג’ בוש ביקש להחליף את מרבית המשטרים באיזור, כולל דחיקת בית המלוכה הסעודי, מובארק ואחרים. זה המזרח התיכון שהולך ומתקרב להתרסקות כלכלית, והשרוי בעוני נורא.
ג’ורג’ בוש נמנם כאשר כבר לפני שנתים-שלוש היה צורך בליכוד השורות הסוניות ויצירת ברית פרו מערבית.
ג’ורג’ בוש יירשם כנשיא האמריקני שבמהלך כהונתו הפך המזרח התיכון מאוסף מדינות לאומיות לאוסף ארגונים אסלאמיים, בדרך לשאיפת החליפות האסלאמית המיוחלת.
ועכשיו, כאשר מר קרפד בוש ניצב לנוכח חורבות המזרח התיכון, או מה שנותר ממנו, הוא מבקש לחגוג! לצאת לועידת שלום איזורית, שתעיד עד כמה הכל פורח ומשגשג במזרח התיכון כולו! איזו הצלחה!
לו היתה השפעה איזורית לועידה הזו, ניחא. אך ממש מעניין את הסבתא של אחמדינג’אד שאולמרט מנהל משא ומתן עם אבו מאזן; מעניין את דודתו של האיתאללה סיסתאני, מנהיגה של עיראק המודרנית, שיש ועידה בעניין הפלסטיני, מעניין את אחותו של נסראללה שישראל והפלסטינים, או מה שנותר מהם, מתקרבים; מעניין את אחיו של בשאר (טוב, במקרה הזה דווקן מעניין את אחיו הצעיר, מאהר, איש המודיעין) שיש או אין אופק פלסטיני.
בעצם מעניין אותם. היה וייראו שיש התקדמות, הם יפעילו את כל מה שהם יודעים לעשות, והם יודעים, בדמות גל טרור חדש, כמובן נגדנו. הם הרי לא יתנו ל”חגיגה” של מר קרפד לצאת לדרך, כאשר הם יודעים שהיא על חשבונם.
חבל. כבר התחלנו איכשהוא להתרגל לחיות ללא פיגועי התאבדות ברחבות שלנו.
זה יהיה אקורד סיום חגיגי וראוי למר קרפד! מסיבת הסיום של שתי קדנציות מפוארות! להחריב גם את טיפת היציבות שעוד הצלחנו להשיג בישראל בשנתיים האחרונות. את מר קרפד מצילים ידידיו הטובים מעצמו. ומי יעשה זאת עבור ג’ורג’ בוש?
תזכורת: האתר שלנו מתקיים בזכות הפרסומות שבו.
קונדוליסה רייס: על העיוורון
