[face-book-like]
מאת ד”ר גיא בכור
רוב הציבור הישראלי איבד את האמון באותם אמריקנים ש”ניהלו” את “המשא ומתן” עם הערבים המכונים “פלסטינים”. כבר היומרה מראשיתה היתה מופרכת, ולכן מסוכנת: כאילו אנחנו נמצאים בשנות השמונים או התשעים, עם משטרים ערביים חזקים, ולא בעיצומה של הסופה הקודרת ביותר במזרח התיכון כולו, שהופך לג’יהאדיסטי, כנגד משטרים לאומיים הנלחמים על חייהם בדרכי דיכוי נוראיות של השמדת עם. ובכן, בעיצומה של הסופה הזו, הבה ונקים עוד מדינה ערבית שתוך עשר דקות תיהפך למוצב קדמי של אלקאעדה או בוקו חראם בלב ישראל. ברור שמדינה כזו תהפך מייד גם לאנטי-אמריקנית. הכיצד זה אותם מתווכים אמריקנים אינם מסתכלים סביב? כאילו הם נתקעו באיזו קפסולת זמן של שכנוע עצמי, עשרים עד שלושים שנים אחורה. “שתי מדינות לשני עמים?” אולי לפני הקריסה הערבית הג’יהאדיסטית מסביב. הכל הרי השתנה עכשיו.
אך אישיותם של המתווכים תרמה את התרומה הגדולה לקריסת האמון בהם בישראל. אחד מהם, שזוהה בישראל כמרטין אינדיק, התראיין לידיעות אחרונות וחשף את האיבה העמוקה שלו כנגד מדינת היהודים. מצמרר לחשוב שאדם כזה שימש מתווך, אם כי לא מפתיע. היהירות וההתנשאות בהן נהג כלפי ישראל היו ידועות מראש. כוונתו היתה לכפות מדינה ערבית נוספת בכל מקרה, גם במחיר הרס ישראל. לא ההתפרצות הסלפית, לא ההסכם השערורייתי עם חמאס והג’יהאד האסלאמי, ולא האוטומטיזם השלילי של אבו מאזן. הוא הרי תמיד אמר “לא”, כשם שביל קלינטון העיד שערפאת נהג בזמנו באותה שיטה. למעשה חזר עכשיו אבו מאזן לשלושת הלאוים של ועידת חרטום: לא משא ומתן עם ישראל, לא הכרה, וכמובן לא שלום. כל מטרתו נחשפה כתוכנית שלבית, להשתלט על שטח, ומשם להמשיך את המלחמה כנגד מה שיישאר מישראל, בתנאים משופרים. כל זה לא מנע מאותו מתווך אמריקני להאשים בחוצפה את ישראל, המתגוננת לבדה כנגד מזרח תיכון עויין מאי פעם. כך לא מתנהג ידיד אמיתי של ישראל. בכלל, כאשר יהודי-אמריקני מתמנה לתפקיד רשמי בישראל, אני תמיד מודאג. הוא הרי חייב להיות מסוייג מישראל במקרה הטוב, אחרת עוד יואשם בנאמנות כפולה.
והמתווך הראשי, ג’והן קרי, שגם במקרה שלנו התברר שהקשר בינו לבין המציאות הבינלאומית הוא בדרך כלל מקרי. כך התנהלותו בסוריה, במצרים, בלוב, באוקראינה, בסעודיה, עם איראן (הוא מוכן שאיראן תמשיך להעשיר אורניום גם בהסדר קבע), ועוד. הוא הרי הפיץ את הטענה שהסטטוס קוו אצלנו אינו יכול להישאר (דווקא אצלנו הסטטוס קוו הוא הרגוע ביותר במזרח התיכון כולו), וכאשר ראה שהערכתו אינה מתקיימת, הוא הולך ומסית נגד ישראל מאחורי גבה בקרב מנהיגים בעולם. אז יבוא לישראל ויגיד: ראו איך שונאים אתכם, הזהרתי אתכם. ובכן, זה ה-ו-א שמפיץ את האיבה הזו, והעולם כבר מבין זאת. כך לא מתנהג ידיד אמיתי של ישראל. כך גם לא מתנהג אדם ריאליסטי, המביט סביבו במזרח התיכון עוין. אלא שלארצות הברית לא נותר כיום אפילו משטר ערבי אחד שקרוב אליה. כיוון שכך, את זעמה היא מוציאה דווקא על ישראל.
הציבור בישראל מצפה שארצות הברית תתייצב ללא תנאי לימין ישראל, בת הברית היחידה שנותרה לה במזרח התיכן כולו, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, המושתתת על אותם ערכים של חירות וצדק, ברוח נביאי ישראל, כמו ארצות הברית, ולא תנסה לכפות עליה הר כגיגית, ובכך להביא לחורבנה. ואם מנהיגי ישראל חוששים לומר זאת באופן גלוי, הציבור בישראל מתנדב לעשות זאת כאן.
(פורסם בידיעות אחרונות 8.5.14)
למאמרים נוספים במדור “פנקס אקטואליה”
[face-book-like]
איך שולחים את המאמר הזה לחברים? יש כפתור “המלץ לחבר”, בתחתית המאמר.
הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.
