מאת ד”ר גיא בכור
הענק השמן המכונה “האיחוד האירופי”, ענק המונהג בידי פקידים בבליל שפות, עמוס בירוקרטיה, תקנות, טפסים ובינוניות – הורס לנגד העיניים את יבשת אירופה. זהו תהליך היסטורי, שעל החברות בו חובה לאבחן אותו כמה שיותר מהר.
כאשר הוקם האיחוד לא לקחו בחשבון שהוא יעודד נורמות מתירניות במדינות דרום האיחוד, למשל קריסת מוסד המשפחה ומספר ילדים לאם. וכך צנח מספר הילדים לאם בספרד מ – 4 ל- 1.4, צ’כיה עם 1.29, פולין עם 1.32, ויוון ואיטליה עם 1.4 כיום, עד כי אין דור חדש שיתמוך בכלכלות הלאומיות. כתוצאה מכך מדינות הדרום, יוון, ספרד, פורטוגל, קפריסין, אך גם מדינות נוספות כמו אירלנד, אינן מסוגלות לפרוע את החובות שלהן, והצעירים מהגרים לצפון האיחוד, כיוון האיחוד מאפשר מגורים בכל חלקיו. זוהי נדידת עמים ממש. מדינות הדרום הופכות לבתי אבות, כאשר העתיד שלהן מהגר צפונה, או אל מחוץ לאיחוד. בשנת 2012 מעל 100 אלף איש, רובם צעירים, היגרו מאירלנד לאוסטרליה או ניו זילנד, וכך גם מפורטוגל.
כתוצאה מכך משתלטות מדינות הצפון על אילו הדרומיות, רוכשות את מוח העתיד שלהן (המועסק בהולנד או בגרמניה בעבודות דחק), ובתמורה משלמות להן פרוטות של “דמי חילוץ”, בעיקר גרמניה. גרמניה הולכת ונתפסת במדינות האיחוד כענק הזולל כל, שכן היא חייבת 200 אלף מהגרים חדשים כל שנה, כדי לשמור על רמת התיעוש שלה, ובכך היא מדללת את כל האחרים. במדינות הדרום גם מי שלא מהגר מתקשה לעבוד, עם 27% אבטלה בספרד ובפורטוגל, 13.5% באירלנד או 12% באיטליה ו – 11% בצרפת. הנתון הנורא עוד יותר הוא שבגילאי 18-30 הנתונים הם כפולים בכל מדינה. זה אומר חוסר שקט ברחובות, עם פוטנציאל להתלקחות חברתית.
המנהיגות הקולקטיבית של האיחוד גם עסוקה בשימור עצמה ובמציאת מכנה משותף רחב, וזהו מתכון קלאסי לבינוניות, תוך דחיקת החדשנות והיזמות.
כאן נכנסים לתמונה גם תהליכי החורבן במדינות האסלאם שסביב לאיחוד, בעיקר בעקבות “האביב הערבי” האומלל. מליוני מהגרים מוסלמים חודרים באופן לא חוקי לאיחוד דרך מדינות הדרום, שאין להן לא הכוח ולא היכולת לבלום את נדידת העמים הזו. לספרד נכנסים 450 אלף מהגרים מוסלמים בשנה, ולא פחות מ- 580 אלף ספרדים מהגרים ממנה בשנה, ואילו תהליכים הרסניים.
כיוון שב”איחוד האירופי” הגבולות פתוחים, ברגע שהמהגרים הלא חוקיים נכנסים, הם ממשיכים ברובם צפונה, שם הם רוצים לחיות, ובכך רובם ככולם נופלים כנטל על כתפי מוסדות הרווחה של המדינות, עד שאפילו העשירות שבהן יתקשו בקרוב להתמודד עם נחשולי המהגרים. זה למשל המצב המסתמן בדנמרק או בבריטניה. במילים אחרות, עתידו של האיחוד מהגר ממנו, ומהגרים חסרי מיומנות מציפים אותו. לא רק זאת, האוכלוסיה המקומית מזדקנת במהירות, וגם בה יתקשו המדינות לתמוך, משום שאין דור צעיר שיתמוך במבוגרים. כל זאת באקלים של שלטון פקידים, בירוקרטיה מסורבלת, ושערי ריבית ומדיניות כלכלית, המוכתבים מלמעלה באופן שרירותי למדינות השונות, בבחינת מיטת סדום. מטבע האירו, למשל, התברר כאסון למדינות רבות בתוך האיחוד. המנהיגות הקולקטיבית של האיחוד גם עסוקה בשימור עצמה ובמציאת מכנה משותף רחב, וזהו מתכון קלאסי לבינוניות, תוך דחיקת החדשנות והיזמות.
ולכן, טוב תעשה כל מדינה אם תברח מן ה”איחוד” הזה כבר עכשיו,עוד לפני הקריסה, ומי שלא תעשה זאת עכשיו, ואולי עוד תציל את עצמה, תצטער על כך אחר-כך צער רב.
פורסם בידיעות אחרונות, 2.2.14
