מאת ד”ר גיא בכור
באילו חגיגות צהלה וששון נתקבלה בירושלים שרת החוץ האמריקנית, קונדוליסה רייס: הנשיא הפוליטי ביותר בתולדות המדינה מיהר לקבל אותה לשיחת תדרוך על המזרח התיכון החדש; ראש הממשלה ושרת החוץ לבני לא ידעו נפשם מרוב אושר. אלא שהם היו חייבים לקבל את רייס בדאגה רבה, בכעס ובדרישת הבהרות דחופה. האם אין הם מבינים מה מתרחש מתחת לאפם?
לפני יומיים הבנתי כבר שהבטחת הסיוע הצבאי הנדיב לישראל ולבנות בריתה של ארצות הברית במזרח התיכון מעידה על כוונתה של ארצות הברית להתקפל מהאיזור ולא להתייצב צבאית מול איראן. המשמעות היא שארצות הברית מקבלת למעשה את התגרענותה הצבאית של איראן, אם כי כמובן אין היא מודה בכך, או שארצות הברית משאירה את העבודה לישראל, תהיה התוצאה אשר תהיה. טענתי שארצות הברית ויתרה על תקיפת איראן. לא היתה לי הוכחה חותכת, למרות שהדברים ברורים ומדאיגים מאוד.
היום יש לי הוכחה. ארצות הברית פשוט הפקירה את המפרץ הפרסי, ומזה שבועיים לא נמצאת שם ולו נושאת מטוסים אחת! באופן שאמור להכניס את מדינות המפרץ לפאניקה, נטשה ארצות הברית את המערכה, כשם שתנטוש בסופו של דבר גם את עיראק. הנשיא ההרפתקן והפזיז ביותר, יחד עם שרת חוץ חובבנית, ישאירו כאן חורבן, שיתפוצץ כמובן בפנינו.
דובר הצי האמריקני הודה אתמול (יום רביעי) כי שתי נושאות המטוסים האמריקניות שהיו מוצבות במימי המפרץ הפרסי, Stennisו- Nimmitz, נמצאות כבר במימי האוקיינוס השקט. עכשיו נשלחת נושאת מטוסים אחת, Enterprise, להחליף אותן, אך היא רק עברה עכשיו את תעלת סואץ, ונכנסה לים סוף. במילים אחרות, שום כוח אמריקני משמעותי לא נמצא עכשיו במיפרץ, מול חופי איראן. האיראנים רואים זאת, וביטחונם העצמי רק גובר. אילו חדשות רעות מאוד לישראל.
דובר הצי האמריקני הודה כי הוחלט בפנטגון להוריד את המינון לנושאת מטוסים אחת, ואין כוונה להעלות את המספר מחדש לשתיים. אז מדוע בתחילת השנה הועלה המספר לשתי נושאות מטוסים? להרגיע את מדינות המפרץ הידידותיות לארצות הברית מפני איראן. ועכשיו הן לא דואגות? עכשיו הן רק בהסטריה. בחודש מאי השנה היה השיא, כאשר הצי האמריקני ריכז לא פחות מתשע אניות מלחמה בתמרונים גדולים, ועכשיו, נטישה. אז בשביל מה הפגנת הכוח אז, כאשר התוצאה היא נטישה? מדיניות של זיגזג חובבני וחסר אחריות.
בכך ניצח הקו המתון והפייסני של קונדוליסה רייס את הקו הניצי של סגן הנשיא צ’ייני. במדד החודשי של האיומים על ישראל כתבתי חודש אחר חודש, כי באוגוסט צריכים האמריקנים להחליט האם יתקפו את איראן או לא. אז הם החליטו.
במקום תקיפה בונה ארצות הברית את המערך הבא:
- כוונה להחריף את הסנקציות נגד איראן
- קירוב מדיני בין הכוחות הידידותיים לארצות הברית במזרח התיכון, ובעיקר ועידת ניו יורק המדוברת.
- חלוקת נשק אמריקני בכמויות גדולות, כדי לאזן את האיום הגרעיני האפשרי של איראן.
כפי שהדבר נראה כרגע, צפויה האסטרטגיה הזו לכישלון. באשר לסנקציות, האיראנים אינם מתרשמים יותר מידי, מה גם שארצות הברית אינה מגלה נחישות להטיל אותן. היה אמור להיות גל נוסף של סנקציות בחודש יוני, ואנחנו כבר באוגוסט, והדבר לא נראה באופק. משטר בוש נראה כאילו איבד עניין.
באשר להסדר השלום, אסטרטגיה איזורית, שבנויה כל כולה על אדם אחד, אבו מאזן, היא חובבנית ומדאיגה. ואם לא יהיה עוד אבו מאזן, מה אז? האם הכל יקרוס?
ובאשר לכמויות הנשק, אם איראן תתגרען באופן צבאי, המזרח התיכון ייראה אחרת לגמרי, כאשר מקורות הנפט של העולם יועמדו בסכנה מוחשית. זה יהיה אקורד הסיום של נשיא אמריקני שהחריב במו ידיו את אחד האיזורים הנפיצים בעולם.
כך לא נוהגת מעצמה, הנוטשת את בעלות בריתה, ובמסווה של דאגה להן, נמלטת כל עוד נפשה בה.
גל הסנקציות החדש נגד איראן יוצא לדרך
ארצות הברית הפקירה אותנו מול איראן
לוח זמנים במשבר הגרעין
