מאת ד”ר גיא בכור
האם אתם זוכרים את הסרט הידוע The Matrix משנת 1999, אשר נכתב ובוים על ידי אנדרי ולארי ושובסקי? גיבור הסרט מגלה כי למרות שחשב שהוא חי בשנת 1999 מתברר לו, לתדהמתו, כי מדובר בעתיד, והעולם בו הוא חי אינו אלא תוכנת מציאות מדומיינת מתוחכמת – המטריקס. התוכנה הזו מופעלת בידי מכונות מתוחכמות, וכדי שבני האדם לא יידעו שהם חיים במציאות מזויפת, מוחם מחובר אל המטריקס, הנראית להם כעולם האמיתי.
יכול להיות שגם אנחנו בישראל חיים במטריקס? לא מבינים לחלוטין את האיזור האמיתי שסביבנו? ניצחון נראה לנו כתבוסה, תבוסה כניצחון. שלום כמלחמה, ומלחמה כשלום. רגיעה באובדן דרך, ואובדן דרך כרגיעה? ששים שנים של מדינת ישראל, מאה שנים של ציונות פעילה בארץ ישראל, ונותרנו זרים. הטעות הגדולה שלנו שאין לנו מושג מהם הכללים המנהלים את המזרח התיכון, כיצד מבצעים אותם, מבינים אותם, ומיישמים אותם על דרך התנהלותנו וחיינו. זו מבחינתנו הטעות הגדולה ביותר. היא החיים שלנו. או ההזייה בה אנו חיים. חיים שהם הזייה, הזייה שהיא חיינו.
המלחמה האחרונה הוכיחה, שוב, כי אין לנו מושג על דרך החשיבה של הצד השני, כמו שגם לו אין מושג על דרך החשיבה שלנו. אנו מנהלים כבר ששים שנה דו-שיח של חרשים עם המזרח התיכון. רצינו לשנות אותו צבאית, רצינו לשנות אותו פוליטית, ורצינו לשנות אותו טכנולוגית. בכל שלושת המקרים נפלנו על אפנו ושילמנו מחירים קשים. אנחנו חיים במציאות מדומיינת. אלוהים! אנחנו חיים במטריקס!
את חיזבאללה היצגנו כמנצחים במלחמה האחרונה, ואת עצמנו כמפסידנים, למרות שזה לא היה נכון. אפילו בלבנון לא מקבלים את התיזה שנסראללה ניצח. יש ביננו הרואים בבשאר אלאסד מלאך גואל, מי שיחלץ אותנו מכל צרות המזרח התיכון, איראן, חיזבאללה וחמאס, וכך חשבו מנהיגינו במשך שנים ארוכות לגבי נשיא סוריה ובנו. גם ערפאת היה מלאך, ואבו מאזן, כיום, ממלא מקומו בשמיים. יכול להיות שאחמדינג’אד אינו השטן, כפי שגם סדאם חוסין כלל לא היה כזה מבחינתנו? שפואד סניורה חזק ונסראללה חלש? שחמאס עדיף לישראל מפתח? שאנו אחת המדינות העשירות בעולם, שחושבת שהיא קבצנית?
רוב שמתנהג כמו מעוט, ומיעוט שמתנהג כמו רוב?
דוגמה אקטואלית לדרך פעולת המטריקס?
ביקורו ההזוי בארץ של האמריקני ממוצא סורי, אבראהים סולימאן, שהוזמן לכנסת על ידי פוליטיקאים ישראלים, הרוצים להכיח שאג’נדת השלום שלהם עדיין רלבנטית.כמובן במימון אירופי. תמיד במימון אירופי. כמו אוסלו, כמו ג’נבה, עכשיו גם ממשלת שוויץ.
השלטונות הסורים לא ידעו כיצד להתנער מן הנודניק הזה שהציג את עצמו כ”מתווך” מטעמם. העיתונות הישראלית קנתה בשקיקה את ביקורו של “המתווך” בכנסת (כך קראו לו אצלנו בתקשורת המכובדת), כאילו מדובר בנשיא מצרים אנואר סאדאת בכבודו ובעצמו. עיתונאים עמדו בתור כדי לראיין אותו. יו”ר ועדת החוץ והביטחון צחי הנגבי הזמין אותו לוועדה החשובה בפרלמנט הישראלי לדיון של שעות. הוא הגיע אפילו ל”יד ושם”, ופרץ, כך נמסר, בדמעות. המטריקס היכה בכל עוצמתו.
“הגיע זמן השלום”, אמר הסורי האלמוני.
השלטונות בדמשק התעצבנו. בעולם הערבי החלו להאשים אותם בעשיית שלום עם ישראל, שהם, העלווים, שולחים שליח לכנסת, כמעשה סאדאת בזמנו (הסורים לא סלחו לסאדאת עד היום, על שהפקיר אותם במלחמת יום כיפור), אות לבוגדנות ולתרמית, כאילו הם עומדים כל השנים במערכה מזוייפת נגד ישראל. אנחנו חייבנו את שר ההסברה הסורי לצאת עם הודעה תקיפה כי אם ישראל לא תאזין ליוזמת השלום הערבית, סוריה תפנה לדרך של “התנגדות” לשחרר את רמת הגולן מידי “הכובש”. הנה המטריקס: כוונות פוליטיות של גורמים בישראל הביאו לדברי שלום של אמריקני/סורי הזוי, ואלה הביאו לדברי מלחמה ואזהרות של סוריה. כוונת השלום הפכה לאיום צבאי. זהו המטריקס. לא רק שהכל הפוך, אנו במו ידינו מבצעים את המהפך.
המטריקס הוא תוכנה שבה המציאות הפוכה למציאות המדומיינת בה אנו חיים, אך אצלנו הדבר משוכלל מן הסרט. שם מכונות חיצוניות הן המפעילות את תוכנת ההיפוך, המטריקס. אצלנו הדבר מתוחכם הרבה יותר. אנו מפעילים את מכונת ההזיות במו ידינו. עלינו אפילו על ההזייה המצולמת על ההזייה המדומיינת של עולם המציאות.
ממה נובע הדבר? מאי הכרה בסיסית של העולם הערבי. אנחנו בזים לעולם הערבי, למנהיגיו, למינהגיו, ולתרבותו. אנחנו רוצים שקט מן המזרח כדי לפנות אל המערב. אנו רוצים להתנער ממנו. להתחבר לאירופה. להתנתק.
הדבר נובע מאנוכיות ומיהירות מוחלטים, כאילו חוץ מן החשיבה שלנו אין צורך לדעת דבר. זו היתה היהירות שזלזלה בחיזבאללה, ולא תפסה את המערכה כמלחמה שכן מה כבר יכול חיזבאללה לעשות? זו היתה היהורות שזלזלה בסאדאת ב-1973. זה היה המטריקס. הדבר נובע מדחיה מוחלטת של הנורמות בעולם הערבי, מבלי לדעת אפילו מהן!
האטימות המוחלטת הזו לאיזור, לשפתו, לעניינו ולמאוויו היא היוצרת את המטריקס. את ההטייה.
האם ניתן לתקן את המטריקס? יתכן ובעתיד הקרוב נתחיל כאן בסידרה הבסיסית ביותר של החיים במזרח התיכון. נשוב להתחלה. אין זה פשוט, שכן קודם כל אנחנו צריכים לבצע “מחיקה” של תוכנת המטריקס (undo), ומשמעות הדבר שהישראלים צריכים להודות שהם חיים במציאות הזויה. זה בודאי לא יהיה קל. ואולי הישראלים כבר מתחילים להבין זאת לבד? את זה עוד נראה בעתיד. האמיתי, יש לקוות, לא המדומיין.
לפרק הקודם: “הוי צבא הערבים”
לפרק הבא: הטעות החמורה מכולן
לקריאה משלימה:
בארץ המראה
