האנטישמיות הקשה בצרפת – נעשית בעצימת עין של השלטונות, ולכן היהודים חייבים לעזוב מייד. כמה נגיד להם את זה? הגונג נשמע.
הסטודנט הישראלי, שנמסר ששמו יוגב ב., אשר הוכה קשות ברכבת התחתית בפריז כי שני אפריקאים שמעו שדיבר בנייד שלו בעברית, איבד את ההכרה לאחר שראשו הוטח בריצפה. למזלו, אנשים שהיו שם הזעיקו עזרה.
כאשר שוחרר מבית החולים, הלך להגיש תלונה במשטרה, אך שם נאמר לו לבוא בעוד שש שעות. רק פנייתו לחבר הפרלמנט הצרפתי הנפלא מאיר חביב (מייצג את יוצאי צרפת בישראל), הביאה להתערבות השלטונות.
הם פשוט לא רצו לדעת. זה לא נוח לדעת, במסגרת הפיכת צרפת למדינה אירו-מוסלמית. זו מדינה עם אווירה אנטישמית פרועה, ובדיוק כמו בשנות השלושים, היהודים חשים לא רצויים.
מקרה אחר מקרה מזוכים בבתי המשפט רוצחים אסלאמיים של יהודים, בטענה שפעלו בהשפעת סמים או שסתם לא היו שפויים באותו רגע. ברור שזו מגמה, בדיוק כמו בשנות השלושים בגרמניה ובצרפת: מכים יהודים ברכבות, ובתי המשפט מזכים את הרוצחים והמכים.
מקרוני, הנשיא הכושל בתולדות צרפת המודרנית, נשמע באחרונה אומר שהוא לא מסוגל להגן עוד על היהודים החיים (בצרפת), ולא על היהודים המתים, וכוונתו להשחתת בתי הקברות היהודיים, תופעה כמעט קבועה.
זה מה שהאירופים הכי אוהבים: אזכרות ליהודים מתים. אבל עם יהודים לאומיים, חזקים, גאים ובטוחים בעצמם – כמו בישראל, יש להם בעייה.
בחודש פברואר פרסמנו את המאמר הזה, שמתחיל להתממש באופן מצמרר:
מה זה מזכיר לי? את סצינת הסיום בספק-אופרה של ברכט ו-וייל, “עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני” (1930, Aufstieg und Fall der Stadt Mahagonny), שהיה בה ניבוי צוהל ומאיים בו זמנית, בקצב מארש אבל, על מה שיקרה לעיר, שכנופיית בריונים משתלטת עליה, והכוונה לאירופה כולה, עם גונג הסיום בסוף:
אֲנַחְנוּ אֲבוּדִים, כָּךְ גַּם אַתָּה וְכָל אֶחָד,
אֲנַחְנוּ אֲבוּדִים, כָּךְ גַּם אַתָּה וְכָל אֶחָד!
