המימסד הבטחוני בישראל שוקע בקונספציות מדאיגות: מבליג על התגרות מרצועת עזה (או יגיב באופי שולי), ולעומת זאת הוא נשאב יותר ויותר לעומק הערים הערביות ביו”ש, להגנת מחמוד עבאס. זה כבר “צהמ”ע”. לא ההתנהלות הזו נכונה, ולא זו. הכלל צריך להיות: “איש לא יתגרה בי בלי להיענש” (Nemo me impune lacessit). עם ארגוני הטרור בעזה בכלל לא צריך להידבר, גם לא דרך המצרים. כמובן שהכנסת אלפי “עובדים” מעזה לישראל, לראשונה זה עשור וחצי – היא טעות חמורה נוספת, עליה עוד נשלם.
אמצעי התעמולה של חמאס והג’יהאד לועגים היום לישראל, שמעדיפה להאמין שאלה ברקים, ששיגרו את הרקטות מול חופי מרכז הארץ (למעלה), ובמקביל, ההסתבכות בערים הערביות מתגברת. ראו את כוחות צה”ל במרכז העיר חברון הערב, דבר שלא ראינו כבר שנים רבות, להגנת משטרו הקורס של עבאס:
שבמימסד הבטחוני יענו בבקשה: אם צה”ל עושה את העבודה בתוך הערים, בשביל מה צריך את מחמוד עבאס? ואם תומכים במחמוד עבאס, למה צה”ל צריך לבצע את העבודה בתוך הערים?
