ה”הישגים” שלהם בשתי מערכות הבחירות האחרונות גרמו לח”כים ב”רשימה הערבית המשותפת” שכרון כוח, ותחושה שכבר כבשו את המדינה מידי היהודים: יהירות ושחצנות, התרסה (“לא צריך כבר את חוק השבות”), לאומנות בוטה, כוחניות ובוז כלפי המדינה, ערכיה, סמליה, וכלפי הרוב היהודי. הם כבר התחברו לנאיף חוואתמה, מחמוד עבאס וסמיר קונטאר. במו ידיהם אישרו את כל התפיסות שרווחו לגביהם, ונתנו ליהודים לטעום, טיפ טיפה, מה יהא גורלם תחת שלטון ערבי דכאני.
בהתייחסות הזו, הם גמרו אצל מרבית היהודים, וסתמו את הגולל במו ידיהם אצל הממסדים היהודיים, ובכל מקרה שום “הישגים” לא היו כאן, אלא תככים בצד היהודי.
כמוהם כמו המשטרים הערביים ערב מלחמת ששת הימים; סדאם חוסין הניגף; או חמאס, ערב “צוק איתן”. הם באמת האמינו להזיות של עצמם, עד שחטפו את המכה, ונפלו שדודים ומוכים, אולי לכמה דורות; מוקפים רחמים עצמיים, הלוצינציות של גדולה מומצאת, ושנאה מבעבעת נגד המדינה היהודית המצליחה.
מעכשיו יש אצלם צורך באנשים חדשים, דור חדש, ואידאולוגיות חדשות לגמרי.
(מופע הבוז וההתרסה: שימו לב לשתיקת חברי כת ה- PC מסביב, בעליבותם).
הערבים נפלו שוב בפח אשליותיהם, מה שמזכיר לי את שירו של המשורר הסורי, ניזאר קבאני: “הערות שוליים, במחברת תבוסת הערבים” לאחר מלחמת ששת הימים, 1967 (תרגום שלי):
أنعي لكم، يا أصدقائي، اللغة القديمه, والكتب القديمه, أنعي لكم.. كلامنا المثقوب، كالأحذية القديمه..
ومفردات العهر، والهجاء، والشتيمه, أنعي لكم.. أنعي لكم, نهاية الفكر الذي قاد إلى الهزيمه.
כאן השיר, בקולו של ניזאר קבאני (בתמונה). השיר הוא ארוך מאוד, כולו קינה על אומללותם של הערבים, ואני נטלתי רק את הבית הראשון. עכשיו לסורים יש סיבות הרבה יותר מוחשיות לקונן. מתברר להם, שהקינה על “הסכסוך איתנו” היתה בבחינת מותרות.
התבוסה? גם המשורר לכוד: הוא הרי היה צריך לשמוח “על סוף המחשבה שהובילה אל התבוסה”, אך גם הוא כלוא בתוכה, מתאבל.
ולכן את הנזק הקשה ביותר הם גרמו למי שבחר בהם כמקשה אחת: הציבור הערבי בישראל, אותו הם כלאו בגטו “הַשָּׂפָה הַקְּדוּמָה”, וב”מַּחְשָׁבָה, שֶׁהוֹבִילָה אֶל הַתְּבוּסָה”, והתגובות כלפיהם ברשתות הציבור הזה, הן איומות ולעגניות, בשל חובבנותם הפוליטית.
ביום שתקום רשימה ערבית שתשאף להשתלב במדינת היהודים, ולא להחליף אותה, אז ייוולד הדו-קיום האמיתי. אך זה יהיה קשה, משום שבאיחוד ארבע המפלגות הערביות (שאותו חובה לפרק), יצרו הח”כים הערבים עוד משטר ערבי דכאני טיפוסי, שדורס כל מי שעומד בדרכו.
וכמו בפזמון חוזר, למה הובילו אותם בכירים ערבים? כידוע לנו כבר, דוד אחר דור –
הסרטון שחשף מראש אותם, ואת הַמַּחְשָׁבָה שֶׁהוֹבִילָה אֶל הַתְּבוּסָה.
תודה ל- 155,000 צופים. שתפו, והביאו את מספר הצופים לרבע מיליון?
איך משתפים את המאמרים הקצרים שלנו? יש למעלה כפתורי שיתוף לפייסבוק, טוויטר, ווטסאפ (חכו שתי שניות, לפני שאתם לוחצים שם ‘שלח’, ואז התמונה תופיע), ובמייל.
