האופוריה הזו הדאיגה אותי, ובשורה של מאמרים שפורסמו בעיתון “הארץ” של אז, ובשורת ההרצאות שקיימתי הסברתי לציבור שלנו שלא יקבלו את מה שהם בטוחים שיקרה. המאמרים הללו בעיתון הארץ של שנות התשעים מאוחסנים אצלי איפשהוא (אז עוד לא היה האינטרנט), ובהזדמנות אחפש אותם ואפרסמם כאן מחדש.
העולם הערבי לא רוצה את המזרח התיכון החדש, פחד מישראל ופחד מן הטכנולוגיה והדמוקרטיה שלה. אבל הציבור שלנו לא רצה לשמוע. זו טיבעה של אילוזיה: היא מאחזת עינים, ומי שבא עם בשורות נוגדות, אין מוכנים להאזין לו. המכה הגיעה עם האנתיפאדה.
“עכשיו”, המשכתי בשידור הרדיו מאתמול, “אפשר לגרד את הציבור שלנו בשפכטל מהריצפה”. כמי שנפגש עם מאות רבות של אנשים כל שבוע, בהרצאות רבות ברחבי הארץ, אני יכול לאשר כי הציבור נמצא בדיכאון. התחושה היתה שכל עוד צה”ל חזק, הכל ניתן. עכשיו, התחושה הזו בנוגע לצה”ל התערערה, ולכן הכל התערער, גם העתיד. בנוסף לזה יש איומיו של ההוא מטהראן, והציבור נתפס ללחץ בלתי מוצדק. בכל הרצאה אני שומע את חוסר הביטחון של הציבור שלנו. התקשורת שלנו, הפועלת כעדר רק מעצימה את התחושה הזו, כאשר היא משקפת כמעט אך ורק חדשות רעות. הכל רע, הכל מושחת, הכל קורס. השמיים נופלים. אחת הסיבות שהאתר שלי הוקם היא לשמש עוקף תקשורת, ולהגיע אליכם, הקוראים, ישירות, ולא דרך הפילטרים של ‘השמיים נופלים’.
זה לא טוב, אמרתי לגבי שנות התשעים, וזה לא טוב, לגבי הדיכאון כיום. הציבור שלנו חייב לחזור לדרך האמצע, לחזור לביטחון העצמי שלו, לאמונה בעצמו, לריאליה, כי אין דרך אחרת. מי שמתפקד בדיכאון, גם החלטותיו יהיו בלתי נכונות ונטולות שיקול דעת. אופוריה או דיכאון, שתיהן מובילות לסחרור. מה גם שאין ממש סיבה לדיכאון, זו תחושה סובייקטיבית. הכלכלה מצויינת והיא עומדת לצידנו בכל נסיון ביטחוני שנצטרך לעבור בעתיד; הרשות הפלסטינית שקועה בטרגדיות שהביאה על עצמה, והיא איבדה את דעת הקהל העולמית; העולם שב ומגלה את ישראל, ועוקב מקרוב אחר מה שקורה באיראן. אני לא רואה שום סיטואציה שארצות הברית תניח לאיראן להתחמש בנשק גרעיני.
התכונה הישראלית הזו, של אופוריה הזויה או דיכאון קליני היא סוג של הפרעה קולקטיבית, מן מאניה דיפרסיה, שאני יכול להבין אותה לאור הניסיון ההיסטורי של העם היהודי באלפיים שנות גלות ופרעות וכמובן בנסיון הנורא של המאה העשרים. אבל אנחנו חייבים להילחם בתופעה הזו, לשם כך קמה מדינת ישראל. ביטחון עצמי, חזרה לציונות שורשית שאינה מתנצלת עוד, אמונה בעצמנו, והשקעה בעבודה, איש-איש והעבודה שלו, כדי שמדינת ישראל תמשיך לזנק בכל הפרמטרים. יש לנו חובה להעלות עוד את רמת החיים ולהביא לפה חצי מליון עולים מאירופה המתאסלמת, ובכך לייצב לתמיד את מדינת ישראל כמדינת היהודים. יש לנו חובה לפרוץ לשווקים חדשים, לעולמות חדשים, להצטיין, ובעזרת האינטרנט ישראל היא כבר מעצמה.
ביטחון עצמי וראייה מפוקחת. היו ריאליים וענייניים. תחושה של יעוד, ושורשיות. וכפי שפתחתי, קחו את עצמכם בבקשה בידיים. תתעשתו כבר!
