לרגל “חג הקורבן” המוסלמי, האלימות מתעצמת בכל הזירות הערביות, והתושבים האומללים הם הקורבן.
לפני זמן קצר: פיגוע אדיר בשוק שיעי בבגדאד, בשכונת סאדר (שפעם נקראה שכונת סדאם), כ- 30 הרוגים, עשרות פצועים, מספרים לא סופיים, צילומי זוועה. בוצע בידי סונים, הנוקמים בשיעים:
ומה מפיץ “עיתון” הטרולים, ששמו מתחיל באות ה’, וזו כתבה מתורגמת מעוד יומון טרולים, “ניו יורק טימס”?
מדהים אותי שיש אנשים שעדיין צורכים את הבלופים הפרוגרסיביים האלה. כנראה שב”מלונות הפאר הנוצצים” יגישו מנות נוטפות, הישר משוק סאדר של בגדאד (פורסם: 16 ביולי):

הפיגועים הם בבחינת הכנות לקראת בריחת הצבא האמריקאי מ”עיראק”, שצפויה לעלות באש. יחד עם “מלונות הפאר והסופרים הנוצצים”. בדיחה, אבל לפחות נכחדת.

ח ד ש:
מתוך המאמר החשוב הזה:
זהו האופי האנושי, לא לסבול שום צורה של אפסיות, של ריק. קשה לנו לסבול שקט, חוסר פעילות מתמשך, בדידות, והאופי האנושי מחייב למלא כל צורה של ריק. עכשיו אנו מבינים: מה היו מדינות ערב? מילוי מדומה של הריק, תוך שהריק עצמו נשאר כל הזמן. התמימים (כמו אצלנו) ראו את המילוי המלאכותי, אך מי שהעמיק חדור לפסיכולוגיה של האיזור, הבין כל הזמן שזהו ריק. וכדרכו של ריק, אי אפשר לסבול אותו, עד לקריסה.
הריק הוביל לכיאוס, וזה בדרכו הוביל לריק, וחוזר חלילה. איך אפשר עכשיו לעצור את מחול החורבן הזה?