לפני שנים הוזמנתי לתת הרצאה במלון פלאזה בירושלים, על כיכר פריז. כאשר חיפשתי שם נואשות חנייה, נכנסתי לכיעור של בטון, לכלוך ומבוכים בלתי ברורים. ריחות לא נעימים היו שם, צריך לעלות במדרגות, ולרדת, ועוד דברים מוזרים. זה היה מתחם “שופרסל אגרון”. היום עיריית ירושלים אישרה את הריסת המתחם כולו, שבסרטון למעלה רואים אותו אחרי המזרקה שהתחדשה בכיכר פריז (זה עם העמודים בצורת V). 

עד היום אני זוכר את המעבר שם כסוג של פיגוע אסתטי, עובדה שאני זוכר, ובכל פעם שאני עובר שם עם המכונית, אני נזכר מחדש. ברור שלאדריכל שתכנן את המבנה המנותק הזה מסביבתו בשנת 1958, דוד רזניק (חתן פרס ישראל) היו כוונות טובות, אך סגנון הבטון הקר אינו מתאים לירושלים, והמבנה גם הוזנח מאוד. 

היום אישרה עיריית ירושלים, הועדה המקומית לתכנון ולבניה, להרוס אותו, ולבנות במקומו מגדל מודרני של 30 קומות, עם איזכורים אדריכליים למבנה שייהרס. על מנת לשמור על רצף הרמוני לכיכר החשובה, יהיה מבנה מסד של כחמש קומות, עם שטחי מסחר, תעסוקה, בידור ומגורים, ומעליו יתנוסס המגדל. זה צפוי להיות מגדל עם נוף מרהיב במיוחד, שכן הוא יושב על גובה רב, ומשקיף על העיר העתיקה וההרים במזרח. בכך גם תקבל כיכר פריז מראה מודרני עדכני, ירושלים הולכת ומשתכללת, וללא ספק זו העיר היפה בישראל. הרבה כיעור הולך ונמחק שם, עם התחדשות. זה הבנין המתוכנן החדש, אבן ירושלמית וזכוכית, בתכנון אדריכל איאן ביידר, ניו יורק, בשיתוף עם ענת אילון וברוך רזניק אדריכלים. לפחות הבן, ברוך רזניק, שותף בתכנון הבניין שיחליף את זה של אביו, ויש בכך סגירת מעגל: