מצרים חתמה החודש על שני חוזים בינלאומיים נוספים, להגדלת יצוא הגז מישראל אליה לסך של 20 מליארד דולר במשך 15 שנה, ממאגר תמר, ובקרוב יצטרף אליו גם לוויתן. המשק שלנו מרוויח מזה 60% ממיסוי. זה שליש יותר מהחוזה המקורי (צפו בצינור התת ימי לאלעריש).
בשקט, הפכו ישראל ומצרים לשותפות איזוריות מן המעלה הראשונה, בזכות הגז, וזה היה החזון שלנו במשך שנים. לאן נעלמו כל אלה שזעקו בגרון ניחר נגד הגז?אנחנו טענו (כרגיל, בניגוד ל”תיבת התהודה”, שטעתה, כרגיל) שמי שמתנגד לפיתוח הגז – מתנגד לנו, וכך היה.
זה השלום. ואגב, לפניכם שטח מדינת ישראל העתידית: 150 ק”מ מערבה, זה שלנו, באיים שנקים.
מה שאתם רואים כ”גאזה מארין” היה שלנו, אך ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, נתן את השטח הימי הזה לריבונות העם המומצא. לא היה אז “גבול” להפקרות.
צפו במפה המרתקת (לבנון לא מצאה טיפה, אנחנו רק מתעצמים), כאשר ישראל הופכת לשחקן חשוב בתחום האנרגיה, וחבל שאין ממשלה מתפקדת, לקדם את היצוא לאירופה, שהאמריקנים מעוניינים בו מאוד. את כל זה אסור לכם לדעת, ובמדינה מתוקנת היו חוגגים את זה, אבל בשביל זה אנחנו פה. רק להזכיר פוליטיקאית, שמאז נבעטה החוצה, ואת העיתון הגרמני בעברית, איזה נזק הם גרמו לנו.
מי שישקיע ויעלה/יחזור לישראל – רק ירוויח, המנייה הלאומית עומדת בפני זינוק.
