◄הפרק השלישי: גורל העם היהודי ונקמת ההאשמי
האחרון
◄ארצות הברית בלמה את הטרור בעיראק וייצבה את המדינה. איך היא
עשתה זאת?
מאת
ד”ר גיא בכור
האם ייתכן שלמדינה אחת
יהיו שבעה (!) המנונים שונים בתוך פחות ממאה שנים, דבר שלדעתי
יכול להיכנס ישירות לספר השיאים? אכן, זו עיראק, שכמו כל דבר עם המדינה העצומה,
הגאה והאומללה הזו, הכל אצלה גדול מן החיים, שכן זו, לצד מצרים, המדינה הערבית
החשובה ביותר, המשפיעה ביותר והגאה ביותר. מה שיקרה בעיראק, דמוקרטיה או כיאוס,
יתרחש אחר כך בעולם הערבי כולו. מן הבחינה הזו התהליכים המתרחשים כיום בעיראק הם
מעבדת הניסויים של העולם הערבי כולו.
אתמול הודיעה ועדת התרבות בפרלמנט
העיראקי על פתיחת מכרז בינלאומי לציור דגל חדש למדינה, והמנון לאומי חדש, ובקרוב
יפורסמו הדרישות להמנון, מילים ולחן. מיטב הכותבים בעולם הערבי כבר נערכים (יש גם
תגמול כספי), אם כי הם בוודאי יודעים שההמנון יהיה , כרגיל במדינה הזו, זמני
בלבד.
בעיראק, אם כן, המנון הוא כלי
עבודה, להצהיר על כוונות, סוג של אידאולוגיה מולחנת, הנחלה לציבור הרחב,
ואין רואים בו משהו נצחי, מקודש, שאין להחליפו, למשל כמו “התקווה”. ההמנון שם הוא
פוליטיקה, המשתנה עם תמורות הזמן. כראוי למדינה שתמיד ראתה עצמה מודרנית ומתקדמת,
כל הלחנים הם על פי מוזיקה מערבית, ולא מזרחית, רובם, כמובן, מארשים.
שבעה המנונים, כל אחד מהם משקף עוד
שכבה בתולדות הדמים של המדינה האכזרית ביותר במזרח התיכון. ולאיזו תקופה של עיראק
אנו צועדים עכשיו?
ההמנון
הראשון (1921-1958)
עם הקמת עיראק המודרנית בידי בריטניה
והמלכת הבית ההאשמי בראשות המלך פייצל הראשון, הולחן ההמנון הראשון, על ידי קצין
בריטי בשם לוטנט Chaffon, שהיה מפקד
התזמורת המלכותית של צבא עיראק. ההמנון נקרא “התרועה המלכותית”, בומבסטי
וקונצרטנטי, כיאה לבית מלוכה רב תהילה, נצר לבית הנביא מוחמד, וכמי שבישר את
הלאומיות הערבית. בסרטון שלפניכם, הכולל את מרבית ההמנונים, אפשר לראות את הדמויות
הטרגיות של בית המלוכה העיראקי, למשל הילד פייצל השני (1935-1958, נתמנה למלך עיראק
בגיל…4), שמטפס תמים ומעורר רחמים על מתקנים צבאיים, עד שנרצח בהגיעו לגיל המופלג
של 23, באכזריות נוראה ביולי 1958, ואבריו התפזרו לכל עבר, לאחר שנקשר חי למכונית
נוסעת.
סרטון המציג את מרבית ההימנונים, כולל
צילומים נדירים.
ההמנון השני (1959-1965)
“ארצי”, (מוסיקה לואיס זנבקה) היה
המנון תרועה ללא מילים, כמו קודמו, משקף את עידן המהפכות הצבאיות, של הקצינים
המורדים עבד אלכרים קאסם, וממשיכו עבד אלסלאם עארף. היו אלה הפיכות צבאיות, שניסו
לשקף תחושה של נקיון כפים, ללא “שחיתות” בית המלוכה, והתחלה חדשה למדינה ולעולם
הערבי כולו, אלא שכמובן ההפיכה היתה מושחתת ונוראה מכל.
ההמנון
השלישי (1965-1981)
“הוי הנשק שלי!” כדי להכריז על הכוונה
לאחד את האומה הערבית למולדת אחת, ברוח התפיסה הפאן ערבית, שוב שינתה עיראק את
ההמנון הלאומי, ואימצה בפשטות את ההמנון המצרי, כדי להעיד שהיא מכירה בגדולת מצרים
של גמאל עבד אלנאצר. היתה זו הבעת נכונות לכונן אומה ערבית אחד, דבר שכמובן לא קרה.
מעניין שעיראק השאירה את ההמנון גם לאחר מות נאצר, עליית סאדאת, ואפילו לאחר חתימת
הסכם השלום בין מצרים לישראל, בו ראתה עיראק כפירה גדולה.
ההמנון
הרביעי (1981-2003)
“ארץ שני הנהרות” (הפרת והחדקל),
ההמנון של סאדאם חוסין. קשה להאמין עד כמה ההמנון הזה מגובב במילות תהילה מזוייפת,
אך כך חושבים העיראקים על עצמם עד היום: כמי שראויים לתהילת העולם הערבי, כערש
הציוויליזציה הערבית והעולמית, מסופוטמיה של אשור, בבל, אכד, בבל, הח’ליפויות
הערביות, ואולי הם גם צודקים:
המולדת שהרחיבה את כנפיה אל מעבר
לאופק,
וענדה את תפארת האנושות כתכשיט,
מבורכת תהיי אדמת שני הנהרות,
מולדת הנחישות והסובלנות, רבות
ההוד.
הוי חבורת הבעת’, תפארת האריות,
הוי דור הגאווה והתפארת אותן הנחילו
הדורות,
קדימה! הביאו את הניצחון,
אנו הדור שניתן את הכל, עד הסוף.
הוי מרחבי התהילה, החזרנו את הישן
בחדש,
לאומה שנבנית בנחישות אין סוף,
כאשר שהיד הולך בעקבות שהיד.
אומתנו רבת העוצמה מלאה גאווה וחוסן
נעורים,
הוי עיראק, מי ייתן ותישארי מקלט עבור הערבים
לתמיד,
היי כמו שמש, שהופכת ליל ליום!
ההמנון החמישי (2004-)
“מולדתי”, מווטיני, עם נפילת משטר
הבעת’ של סדאם חוסין, שוב הוחלף ההמנון, לשיר לאומי פלסטיני- דווקא, השיר שהיה
המנון המהומות הערביות נגד הבריטים והישוב היהודי בשנים 1936-1939, מעניין אם
האמריקנים יודעים זאת. המילים נכתבו בידי אבראהים טוקאן, וזהו שיר לאומי כלל ערבי
ידוע מאוד. בשל זרותו, הוא פחות נקלט בעיראק של היום, ונוצר צורך לתחליף רלבנטי
יותר למציאות החדשה של המדינה.
ההמנון
השישי (2005-)
זהו המנון בלתי רשמי, אך כולם שרים
אותו היום בעיראק, כהמנון של עיראק החדשה. כרגיל בהמנונים העיראקיים אין לו שום קשר
למציאות. הלחין אותו הזמר העיראקי הצעיר המפורסם ביותר כיום בעולם הערבי, כאט’ם
אלסאהר. הוא זמר השר בסגנון שהצעירים אוהבים היום בעולם הערבי, סוג של מוזיקה
אנדלוסית, המערבת מזרח ומערב. כאט’ם עזב את עיראק בראשית שנות התשעים, ולאחר המהפכה
חזר אליה, אם כי הוא נמצא הרבה מאוד במפרץ הפרסי ובאירופה.
שלום עליך, על שני הנהרות שלך, עיראק
הקיימת,
את הבית לכל הטוב שבעולם.
כאן התפארת בבית השלום, בגדאד כותבת את
הפאר,
עיראק של המדע, הספרות, של המורשת
הערבית,
וכך הלאה. שום איזכור של מלחמת הכל
בכל הנוראה, האכזריות, מאות אלפי ההרוגים, והעובדה שעיראק היום היא אחד המקומות
הנוראים בעולם. אך מזכירים בו את חוסין ואת כרבלא, ודי בכך כדי לפסול אותו בעיני
הסונים. העדתיות.
כאט’ם אלסאהר שר את ההמנון
שהלחין
◄סרטון באנגלית על הזמר כאט’ם
אלסאהר
ההמנון
השביעי (2008-)
לאור הבלבול בין ההמנון הרשמי והלא
רשמי החליט השבוע הפרלמנט העיראקי להנפיק המנון חדש למדינה, ולצורך כך הוכרזה
התחרות הבינלאומית, שבה פתחנו את המאמר הזה.
עכשיו, לאחר המומחיות שלנו
בהיסטוריה רבת המהפכים, המהפכות והתמורות של עיראק, ולאור המומחיות שלנו בהמנונים
השונים, שנציע מועמדות? הנוסחה די
פשוטה, כמו ששמתם לב. יש צורך בלפחות שבעה איזכורים של תהילה, הוד, הדר,ניצחון
וגדולה, יש להכניס לפחות פעמיים את שני הנהרות, משהו על העתיד, ויש לכם להיט מנצח!
(טוב, לא צריך להיסחף. עד הפעם הבאה).
איזה מן ההמנונים אני אישית
מחבב יותר? 1 ו-6.
◄מדריך לצייד דרקונים: ישראל ומלחמתה במפלצות המזרח
התיכון
◄על זרוע הניצחון המזוייפת, ואנחנו
