מידע מודיעיני מדוייק הביא את כוחות הבטחון לבית במזרח ג’נין, שם הסתתרו שני המחבלים האחרונים שעדיין לא נתפסו (בתמונה), לאחר שברחו מן הכלא. הם הופתעו מן הקריאה אליהם לצאת, הרימו ידיים, ונכנעו. לא היתה התנגדות ממשית גם בג’נין, וכרגיל אצל המומצאים, כגודל היוהרה, השלהוב העצמי, הטרלול וההזיות, כך החורבן, הקריסה והיאוש בסוף, מתגוללים בים של יבבות ורחמים עצמיים.
זה גורלם כבר מאה שנים. אולי כפיות יעזרו? רובם רוצים להגר, רבים אכן מהגרים, והאופציה האירופית עדיפה לכולם.
וכך כתבנו במאמר החדש שלנו לראש השנה:
אל תנהגו באויבים ברחמנות. אל תקחו אישית את שנאת האויבים כלפיכם, ומחצו אותם עד תום, בדיוק כפי שהם היו עושים לכם. בסופו של דבר, הדרך היחידה לשקט ולביטחון בכל הקשור לאויבים היא לסלק אותם לחלוטין.
אין דבר שהם חפצים בו יותר מאשר לחסל אתכם, ואם אתם עוצרים באמצע הדרך, מתוך רחמים או תקווה לפיוס, אתם רק מגבירים את עוינותם, ויום אחד הם ינקמו בכם. אכן, הם ינהגו ב”תקייה” ובידידות, כי הבסתם אותם, והם חלשים עכשיו.
אירופה כבר אבודה, אך ישראל עדיין לא. זה לא מאוחר, ואסור לתת לאויבים שקל אחד, משום שכל שקל כזה יפעל מאוחר יותר ישירות נגדכם. לא שקט אתם קונים, אלא מלחמה קשה יותר בהמשך.
גם הפעם זה נגמר כמו תמיד אצלם. אז לאן את שטה, ארמדת החטאים?
ח ד ש, ומרתק:
