מאת ד"ר גיא בכור
אני אוהב להביט בפתגם שלקחתי פעם מן המשפט הרומי, והצבתי ליד שולחן הכתיבה, כדי שאזכור, לפיו הזכות שייכת לעֵרים (vigilantes) ולא לנרדמים
(dormientes). מי שנרדם ומזלזל בזכויותיו, למה שהמשפט והחוק יתנו לו את זכויותיו? אגב, העיקרון הזה קיים גם במשפט התלמודי שלנו לפיו "אין מזרזין אלא למזרז" (מכות, כ"ג ע"א), ולפיו מי שאינו טורח לדאוג לעצמו, לא טורחים לדאוג לו, שכן הנטל מוטל קודם כל על האדם עצמו.
עליך להיות מחובר כדי לצפות בתוכן זה
