◄הרצל, בחורה שננטשה, ואנחנו. פיצוח סוד יחסינו עם הערבים
מאת ד”ר גיא בכור
“לחטוף חייל”, זו ההערכה שחוזרת ונשנית במערכת הביטחון בכל פעם שיש נסיון חדירה פלסטיני לשטח ישראל מרצועת עזה, מבלי לראות שיש כאן מדיניות חדשה החוזרת על עצמה. זה הרבה יותר רחב. צריך רק להרים את הראש מעבר לחשיבת העבר המצומצמת שלנו, ולהבין.
בשבועות האחרונים פועלים הפלסטינים בעיקר נגד המעברים בין רצועת עזה לבין ישראל, אם זה מעבר כרם שלום, היום; נחל עוז, לפני כמה ימים; או המעבר המאולתר בסופה. מעבר ארז סגור, ולכן בלתי רלבנטי. איפה שהמעבר פעיל יש פיגוע, איפה שהוא סגור, אין פיגועים.
מדוע? חמאס מנהל כאן מדיניות נגד המעברים. בעצם נגד התלות שלו בישראל.
המעברים הללו הם נקודת המגע היחידה שעוד נותרה עם הפלסטינים של רצועת עזה, ואת זה מבקש חמאס לבטל. חמאס מעוניין להתנתק מישראל בכל ההקשרים, הכלכליים, התשתיתיים, אנרגיה, מנטליות, ולכן הפיגועים האידאולוגיים הללו נגד המעברים. המטרה שלו היא שישראל תסגור את המעברים הללו מסיבות ביטחוניות, ובכך תפסיק לייצא לרצועה. בכירי חמאס הודיעו זאת באופן המפורש ביותר. מטרתם: להתנתק מישראל ולהתחבר למצרים.
ישראל מצידה ממשיכה להתעקש לפתוח את המעברים לרצועת עזה, ולהעמיד פנים כאילו הכל מתנהל כרגיל. ישראל מתעקשת לספק להם את כל צרכיהם, מאוכל, אנרגיה, גז, חשמל, מים, שקלים ותוצרת חקלאית.
מדוע רוצה חמאס להתנתק לגמרי מישראל? משום שעד היום רצועת עזה נשענת כל כולה על ישראל, וראייתו של חמאס היא ארוכת טווח: הוא רוצה ישות שתוכל יום אחד לעמוד בזכות עצמה – נגד ישראל. הוא רוצה להוציא את הפלסטינים מן הגינה הישראלית, ולחבר אותם מחדש אל מרחבי העולם הערבי והאסלאמי.
אנו לעומת זאת מתעקשים לדבר על “מעברים” ו”חיבורים” ו”דו קיום”, אותן מילות הבל חלולות משנות התשעים, מבלי להבין שהמציאות היא כיום שונה לגמרי. כפי שאין “מעברים” לחיזבאללה, כך לא צריכים להיות מעברים לחמאס. תם זמנה של “הגדר הטובה”, למי שעדיין לא קלט.
◄מאמר המפתח: קל להוציא את ישראל מעזה, אך לא את עזה מישראל
באופן פרדוקסלי, זהו אינטרס של שני הצדדים, חמאס וישראל, להתנתק זה מזה. לאבו מאזן הקשר הישראלי עם עזה חשוב מאוד, כי זה נותן לו הזדמנות שאולי ישראל תחזיר אותו לשם יום אחד, אך זהו אינו אינטרס ישראלי.
אם כן, מדוע ישראל אינה מתנתקת באמת מרצועת עזה הנשלטת היום בידי ארגון טרור? ראשית, בשל המנטליות שלנו, שאנחנו צריכים להיות תמיד אחראים עליהם. תחושת האשמה, יפות הנפש, זה אצלנו רפלקס מותנה. די, הם לא רוצים!
שנית, וזה הדבר החמור, ישנם סקטורים כלכליים שלהם אינטרסים עצומים ברצועת עזה, למשל תוצרת חקלאית במליארדי שקלים הנמכרת ומזינה את רצועת עזה, ואם עזה תיסגר לחקלאים יגרם הפסד גדול. אך כאן צריך לשקול את טובת המדינה לעומת טובת הכיס. אותו דבר לגבי התעשיה, ועוד אינטרסים כלכליים.
רק החודש הודיע שר החקלאות, שלום שמחון, כי “החקלאות במשק הישראלי נבנית על ייצוא למשק הפלסטיני”. לפי נתונים שהציג, שישית מהתוצרת החקלאית בישראל מיועדת לרשות הפלסטינית, ולכן הוא פועל להרחבת העברת הסחורות לרצועה – למרות החלטת הממשלה להטיל עליה מצור כלכלי. לדבריו של שר החקלאות הישראלי, כלומר השר לענייני הסקטור החקלאי, הלחץ שהוא מפעיל על משרד הביטחון להגדלת כמות הסחורה המועברת לעזה, מתחיל לשאת פרי. “יש עלייה מתמדת בכניסת סחורות לרצועה, שעשויה לחזור בתוך תקופה למה שהייתה בשנת 2006”, אמר שמחון לתקשורת.
ואני שואל: האם אינטרסים כלכליים עומדים מול הסכנה היומיומית לחיילי צה”ל המאבטחים את המעברים האלה? לעובדים האזרחיים ששם?
הגיע הזמן להודיע שכיוון שהפלסטינים שבים ומפוצצים את מעברי הגבול – מעברים אלה יסגרו לגמרי, ומעתה, באופן היסטורי, גם הגבול ייסגר לחלוטין; בכך תוגשם ההתנתקות סופית. הפלסטינים עצמם נותנים לנו את הצידוק הטוב ביותר, זו הזדמנות.
למצטרפים החדשים לאתר: ניתן להירשם כאן, ולקבל את המאמרים ישירות למייל שלכם.
המאמרים ישארו אצלכם לתמיד. ◄על המתיקות שבמרירות, העוּד המנגן, עצי הזית והחיים בישראל
◄למאמר המפתח: על הפרדוקס של הגבולות: מסתורי הגדר הנאמנה, ומדוע אנו שוב תחת סכנה
◄הפיגוע במסוף נחל-עוז: הפח אליו נפלה עזה – ומרובע הקסם
◄האסטרטגיה הצבאית: עזה הפכה ל”מצודה”? מצודה היא גם כלא
