מנהיגות ישראלית שבאמת דואגת לעתיד הרחוק, ולא מקדשת את הסטטוס קוו הגרוע והמאיים, צריכה, ויכולה, לבצע כבר החודש את הצעדים הבאים:
הראשון:
החלת החוק הישראלי בבקעת הירדן. ראשי המתיישבים עושים בעיות ומאכזבים? לא צריך בהתנחלויות. מספיק בבקעת הירדן, שזה קונצנזוס ציוני מובהק. זו הצבעה פשוטה בכנסת, ויש לכך רוב. איפה כל הח”כים, שהציגו את עצמם כ”ידידי ההתיישבות”? רק מילים? המימשל האמריקני לפני הבחירות – יגבה.
השני:
אולטימטום לרשות הטרור ברמאללה, שאם היא לא מסירה את התביעה בבית הדין הפלילי בהאג, או כל עילה אחרת שתימצא – ראשיה לא יוכלו לצאת ולהיכנס עוד. אפשר גם באמת להפחית להם את המימון הנדיב שלנו אליהם, של 500 מליון ש”ח בחודש, כאילו אלה כספי המע”מ. המימשל האמריקני הרי הפסיק להם את הדולר האחרון, אז אנחנו מממנים את אויבינו? אנחנו היחידים בהיסטוריה האנושית, שמממנים ברצון את הסוס הטרויאני, שאויבינו הכניסו לביתנו.
השלישי:
סילוק מיידי מיו”ש של כל מנגנון אונר”א, מנגנון רוע, שמנציח את הסכסוך, ומלבה אותו. אם ארה”ב הפסיקה כל תמיכה בו, למה אנחנו משמרים אותו? הבעייה היא אצלנו, לא אצל אחרים.
ורביעי:
החזרת החזקה על מתחם ארמון הנציב בירושלים, בעל הנוף מהיפים בעולם. השטח הוא של מדינת ישראל, והאו”ם השתלט עליו, ולא רוצה לפנות. בנוסף, הוא מעולם לא שילם דמי שכירות. הורידו את דגל הרוע (למעלה), והניפו שם את דגלנו. אף מדינה לא היתה מוכנה, שכך יפגעו בריבונותה.
המתחם הזה יהיה משכן ראשי ממשלת ישראל לדורות, ואין יותר סמלי מזה, שמשכן הנציב הבריטי העליון יהיה משכן ראשי ממשלות ישראל. זהו מקום שיציג את ישראל האמיתית בפני מנהיגי העולם: משגשגת, מדהימה ויפה. לא צריך להשקיע מליונים, זה קיים. לפנות – ולעבור.
יש מטריה אמריקנית מלאה, שכדאי לנצלה. והנסיון בכל מקום מלמד, שאויבינו עושים רעש שבוע, ואחר כך הכל נרגע, אך ההישג שלנו נשאר. כך קרה גם עם ההכרה האמריקנית בירושלים.
אך המנהיגות שלנו מתבוססת בפחדיה, ובכך ה-י-א גורמת לנו נזק היסטורי, שאולי אי אפשר יהיה לתקנו בימי חיינו. עכשיו זה הזמן, שתוכיח את עצמה.
