כשם שישראל הרשמית לא הבינה שמלחמה גדולה הולכת לפרוץ, וכשם שהיא גמגמה בשבוע הראשון, כך היא מגמגמת גם עכשיו, ואין לסלוח לה על זה. נכון שאתמול מספר העולים מאוקראינה ומרוסיה כבר חצה את 10,000 העולים הראשונים מאז המלחמה, אך הם עשו את זה למרות הפקידות, ולא תודות לה. יפה שיש כל מיני “קבלות פנים” בנתב”ג עם ריקודים, אבל עכשיו צריך להפשיל שרוולים ולעבוד, ולא להצטלם ליחסי ציבור בהפרחת סיסמאות. 

ל’נתיב’, שבודק את היהדות של העולים יש כ- 15,000 ממתינים רק באוקראינה, אבל הוא, יש לו את הקצב הסובייטי שלו. הטענה הרשמית: אין לנו מספיק כוח אדם. גם לסוכנות, גוף מנוון מזמן, אין כוח אדם מספיק, וב”משרד החוץ” נזכרו להיות בעיצומים (כשם שההסתדרות מקפיאה את הנמלים). זמן המתנה לראיון עלייה בשגרירות ישראל במוסקבה: שמונה חודשים. 

אנו מצפים לכרבע מיליון עולים משתי המדינות האלה לבד, ותפקיד הפקידים לממש את זה, במהירות הגדולה ביותר, בשביל זה משלמים להם משכורות. אם זה לא ייעשה, יש לפטר את האחראים, כפי שזה נעשה בכל חברה עיסקית, בצורה הטבעית ביותר. 

אני מתחיל לחשוב שבממשלה לא רוצים את העולים. הרבנות לא רוצה לגייר, ואלה לא רוצים עולים. מה הם צריכים עוד יהודים? אבל משכורת הם דווקא רוצים. 

הנה המאמר שכתבנו בנושא ב- 20 לפברואר, ארבעה ימים לפני שפרצה המלחמה. בממשלה כרגיל הופתעו, אנחנו כבר נערכנו: