מאת ד”ר גיא בכור
אין זו שאלה של מדיה ותקשורת, זוהי סוגיה אסטרטגית לאומית, שכן טרור, בלי שובל החרדה שהוא מבקש להשיג, יימוג בעצמו. הוא יתקשה להשיג את מטרותיו, ויכבה. המכור ביותר לאותה פורנוגרפית טרור – הוא הטרור עצמו.
הפילוסוף המדיני היהודי-צרפתי ריימונד ארון הגדיר פעם את הטרור כ”מעשה אלים שהשלכותיו הפסיכולוגיות עולות על אלה המעשיות”, ואכן, בטרור (מילולית: “חרדה”) אין סופרים את מספר האנשים שנהרגו, אלא את מספר האנשים שנכנסו לחרדה כתוצאה ממנו. סופרים את ההשפעה הציבורית, הלאומית, הכלכלית והמדינית.
כך עלול לקרות שקבוצה קטנה של אנשים, עם כמות פגיעות מצומצמת, יכולה להפיץ חוסר ביטחון וחוסר ודאות במדינה שלמה. זו מלחיצה את מקבלי ההחלטות, שמגיבים בעוצמה, זה מעודד עוד טרור, ושוב הסלמה, עד לקריסה. וזו מטרת הטרור הערבי בארץ ישראל.
הטרוריסטים מסתפקים בדרדור של אבן, אך היא עלולה להפוך לכדור שלג ענק. כיצד? קודם כל בעזרת המדיה על כל סוגיה. היא זכוכית המגדלת.
על הרשת קשה לשלוט, אך הצופה הישראלי פותח את המדיה האלקטרונית שלו, טלוויזיה ורדיו, כדי להתעדכן, והנה, בכל פיגוע מזנקת עליו הבהלה: שידורים חיים, אולפנים מיוחדים, דיווחים סוערים מהשטח, ללא עריכה, ללא מיון וללא בקרה, כתבים מבולבלים, אזרחים צועקים, והמהומה רבה. וזו בדיוק מטרתו של הטרור, כל טרור. לא רק זאת, גם הסביבה של הפיגוע מגיעה לכל בית, השמועות, הקולות, הירי והחולשות, והאפקט מועצם. זוהי כבר פורנוגרפיה של טרור, ויש אנשים שמתמכרים לכך. אילו אנשים אומללים.
מאמרים קצרים נוספים של ד”ר גיא בכור
לתקשורת האלקטרונית יש אחריות עצומה בהפצת וירוס החרדה למליוני אנשים, והיא חייבת להבין זאת, כך שפיגוע דקירה משועתק למליוני בתים, והופך בכך למליוני דקירות. די במראות המצולמים כדי להפיץ את החרדה המניעה תהליכים הרסניים, אך התקשורת הזו משדרת את המראות שוב ושוב ושוב, ברצף שהשפעתו הפסיכולוגית חמורה.
בארצות הברית יש כללים ברורים לכל כלי התקשורת בכל נוגע לכיסוי פיגועים המוניים או אסונות, ורואים זאת היטב בפיגועי הירי המתרחשים שם בתדירות גבוהה: אין שידורים חיים, הצילומים הערוכים היטב הם מרחוק, בדיעבד, לעיתים לאחר שהאירוע מסתיים, ובדרך כלל בצילומי סטילס מבוקרים היטב. יש נטרול של רגשות, אין גופות מדממות, ואין פניקה. תמיד יש אזהרת צפייה, במיוחד בשעות שילדים צופים במסך. כל אלה אינם קיימים אצלנו. האם ארצות הברית היא דמוקרטיה פחותה מישראל? האם אין שם חופש ביטוי?
כך מדווחים שם, בהחלט, אך מעקרים ככל האפשר את מוטיב יצירת החרדה, שאין בו צורך. בפיגוע התאומים נקטלו כ- 3,000 איש, אך בתקשורת האמריקנית לא נראתה טיפת דם, לא גופה, לא חרדה ולא פאניקה. נקל לשער מה היה קורה אם התקשורת הישראלית היתה מטפלת בכיסוי הזה מהשטח.
הגיע הזמן שהתקשורת האלקטרונית בישראל תגיע לכללים מוסכמים בינה לבין עצמה, ואין כל כך הרבה ערוצים: לא משיגים רייטינג על דם של אזרחים, ובפיגועים לא צריכה להיות תחרות. כל המוסיף דווקא גורע. הכללים האלה אינם מסובכים, ניתן לשעתק אותם מן המדיה האלקטרונית האמריקנית, וליישם. לרשת נכנס מי שמעוניין בכך, אך אזרחי המדינה מצפים לקבל במדיה האלקטרונית שלהם את החדשות, ולא בהלה של רגש.
אין זו שאלה של מדיה ותקשורת, זוהי סוגיה אסטרטגית לאומית, שכן טרור, בלי שובל החרדה שהוא מבקש להשיג, יימוג בעצמו. הוא יתקשה להשיג את מטרותיו, ויכבה. המכור ביותר לאותה פורנוגרפית טרור – הוא הטרור עצמו.
(פורסם בידיעות אחרונות, 22.10.15)
מי שעדיין לא הצטרפו למועדון ג’יפלאנט מוזמנים להצטרף כאן:
