מאת ד”ר גיא בכור
מתק שפתיים מעושה בפומבי, אך תקיעת סכינים בגבה של ישראל מאחורי הקלעים, כך, אין ברירה אלא לתאר את יחסו של משטר אובמה כלפינו, ומעכשיו אפשר כבר לקרוא לכך – מלחמות אובמה בישראל.
המלחמה הראשונה היתה עם “האביב הערבי” (2011), כאשר משטר אמריקני זה ניסה לצייר את הערבים כסוג של התקוממות דמוקרטית נפלאה, כשרק הדמוקרטיה הישראלית המיושנת נותרת מפגרת מאחור. כך בפירוש תיארו את ההתקוממות הערבית מספר כתבני חצר של אובמה, כולם “יהודים”, כמובן. באה המציאות וטפחה על פני אובמה, כשהערבים, כולם, קרסו. סוריה מתה, עיראק מתה, לוב מתה, ודמוקרטיה ערבית נשארה רק בהזיות האמריקניות הפורות.
המלחמה השנייה היתה עם ניסיונו הנואש של שר החוץ ג’ון קרי (2013) לצמק את ישראל עד כדי העמדתה בסכנה קיומית. הוא כפה על ישראל (ועל אבו מאזן) משא ומתן עקר, אך מסוכן, שעורר יצרים אסלאמיים הרסניים, ודרדר את המצב הביטחוני הן ברשות והן בישראל. בעידודו של קרי החל דמיונם של הפלסטינים להשתלהב: הם יקבלו את ירושלים, פליטים, בקעת הירדן, שטחים, אסירים, והתוצאה היתה יוהרה, ולכן אלימות, התרסה וחורבן עצמי ערבי. מובן שאותם כתבני חצר ודיפלומטי חצר אמריקניים מיהרו להאשים את ישראל בכל הצרות של העולם, במצוות אדוניהם, אך גם המלחמה הזו כשלה. ישראל עמדה על זכותה להתקיים, ולא להפוך את יו”ש לעזה.
איפה אותו קרי היום, זה שרצה להעביר את יהודה ושומרון לריבונות ערבית? הרי כל מה שקורה בעזה היה קורה כאן, וזה היה סופה של ישראל. מזלנו שמלחמת עזה פרצה עכשיו, שכן היא ממחישה מה היה קורה לו, חלילה, היינו מעבירים עוד שטחים לטרור הערבי. כזכור, את רצועת עזה במלואה העבירה ישראל בשנת 2005 לאבו מאזן, ואחרי שנתיים בלבד חמאס זרק אותו משם, והשתלט על כל השטח. האיום מעזה הוא עשירית ממה שהיה עלול לקרות כאן משטחים ערביים ביו”ש.
המלחמה השלישית היא עכשיו (2014), וחייבים להודות שמשטר אובמה אינו מוותר: ניסיון לכפות על ישראל תנאים קשים ברצועת עזה, והכפייה נעשית, בין הייתר, באמצעות איסור הטיסות השערורייתי לישראל. מי שהוציא את האיסור היא רשות התעופה האמריקנית, רשות פדראלית, הכפופה לשר התחבורה האמריקני, מקורבו של הנשיא אובמה. בניגוד למלחמות הקודמות, אז הזהירו בממשל מאיזו “אינתיפאדה” מסתורית, או חרם אירופי, עכשיו הם תוקפים את ישראל באופן ישיר וגלוי, ומנסים לחנוק אותה בעצמם. הממשל הזה קרוב היום יותר לקטר, ל”אחים המוסלמים” או לאיראן, מעודדי הטרור, מאשר לישראל; עיוורון מעורר תדהמה, שאסור להסכים לו. זו הפקרה של עמדת מנהיגות המערב, ליקוי מאורות בסדר גודל בלתי נתפס.
To read this Article in English
אין זו הפעם הראשונה בה נתפס קרי כ”מחייך” לעבר ישראל, אך מאחורי הקלעים מסית נגדה. זה קרה עם ידידים אירופיים, שמיהרו לדווח לנו על כך, וזה קרה רק השבוע בהמתנה של אותו קרי לראיון ברשת “פוקס ניוז”. אך לא רק כלפי ישראל. זו גם בגידה בציר המתון של המזרח התיכון, מצרים, ירדן וסעודיה; עידוד ופרס לטרור הג’יהאדיסטי, ובגידה בכל הערכים האמריקניים האמיתיים.
גם מן המתקפה הזו תצליח ישראל להשתחרר, וגם כאן הקללה האמריקנית תתהפך לברכה, משום שהצדדים הפלסטיניים ממילא קורסים, וחוזרים להיות מצוירים בעולם כטרוריסטים. אך לפני הבחירות הקרובות לקונגרס, יידע כל אזרח אמריקני איך מתנהג הממשל האמריקני הזה כלפי בעלת הברית היחידה שלו במזרח התיכון, ישראל, ויצביע בהתאם.
(פורסם בידיעות אחרונות, 24.7.14)
מי שעדיין לא הצטרף למועדון ג’יפלאנט בפייסבוק, מוזמן כאן:
