מלחמות הקודש: “הירגו את כולם, אלוהים כבר יזהה את אלה שלו”

מאת ד”ר גיא בכור 

כבר במשפט הרומי הוכר התואר Dei Gratia (“בחסד האל”) עבור המלך או שליט אחר, כדי לציין כי מקור סמכותם לשלוט הוא אלוהי. כיוון שאלוהים בעצמו אישר את זכותו של המלך לשלוט, אדם כזה לא יכול היה להיות כפוף לשיפוט הארצי, או לרצון הנתינים עליהם שלט. גם לכנסיה לא היתה אחיזה עליו, הוא הרי הואצל ישירות מאלוהים, ורק לו יש סמכות לשפוט את המונארך.

אלוהים אינו פועל ישירות, אלא דרך האדם שהוא האציל לו סמכויות, המונארך.

ב- 1597 פרסם המלך ג’יימס הראשון, מלך אנגליה וסקוטלנד, את סיפרו “החוק האמיתי של מלכים חופשיים”, שם קבע את עקרונות המלוכה האלוהית והמוחלטת. כיוון שכך, כמונארך אלוהי, הוא יודע טוב מכולם מה טוב לנתינים שלו. “אני אמלוך לפי האינטרס הציבורי (Common weal) אך לא לפי האינטרס של הציבור (Common will)”, אמר, זו הרי זכותו המקודשת, אך באותו זמן כבר היו הוגי דעות משפיעים כמו ג’והן לוק וג’והן מילטון, שמחו על הכוח המוחלט של המלך, מי שראה את עצמו כ”מגן האלוהים” (Defensor Dei). אלוהים מגן עליו, והוא על אלוהים.

1 לוחמי האל: כאשר אנו מתייחסים למתרחש בשבועות האחרונים בדרום העולם הערבי ובמפרץ הפרסי, ניכר שאלוהים עובד שם קשה. לפחות חמישה גופים שונים מתיימרים לייצג אותו כנגד האחרים: סעודיה, שהיא ממלכה אסלאמית, הפועלת (לכאורה) על פי השריעה האסלאמית באסכולה הסונית-חנבלית; איראן, שגם היא ממלכה אסלאמית, הפועלת (לכאורה) על פי השריעה האסלאמית באסכולה השיעית-ג’עפרית; דאעש, שמתיימר לכונן ח’ליפות אסלאמית חדשה, בשליטת השריעה הסונית המקודשת; השבטים החות’ים בתימן, הפועלים לפי השריעה האסלאמית באסכולה השיעית-אימאמית/זיידית; וחיזבאללה שמגיע גם לשם, תומך בשקט בחות’ים מטעם איראן, והרי הוא כבר מזמן “מפלגת אלוהים” (“חיזב-אללה”).

כולם פועלים בשם אלוהים, כשכל אחד הוא לדעתו האותנטי, וכל היתר מזוייפים, ולכן חובה להשמידם. במילים אחרות, מידת הלגיטימציה של כל אחד לייצג באמת את אלוהים נעוצה בהיעלמות האחרים.

זוהי שליטה לא ישירה של אלוהים, באמצעות הארגון הנכון שהוא בחר, וכל אחד נכון בעיני עצמו.

2 שומרי האל: המלך הסעודי נושא בתואר “שומר שני המקומות הקדושים” (ח’אדם אלחרמיין אלשריפיין”); הוא דת והוא מדינה; הוא החולין והוא הקדושה, ובית סעוד שולט, על פי גישתו, בחסדי האל.

המלך עבדאללה מת (זה היה צפוי בשבועות האחרונים, וכתבנו על כך החודש), והוא השאיר את אחיו למחצה, סלמאן, כשומר החדש של הדת. אלא שכאן מתעצמת סידרת בעיות קיומיות.

עבדאללה שלט כשני עשורים, גם כאשר אחיו למחצה פאהד לא ממש תיפקד, והוא מת בגיל 90. המלך החדש סלמאן הוא כבן 80, והוא היורש הסודיירי האחרון. במילים סודיירי הכוונה לבן השבט החשוב ביותר בממלכה, שבט סודייר, ולכן לצאצאי הרעייה המועדפת של האב המייסד של השושלת המודרנית, עבד אלעזיז אבן סעוד, האישה חסה סודיירי (עבד אלעזיז התחתן איתה, התגרש ממנה, ושוב התחתן איתה).

מה יפה הוא מחול המלחמה! ועל ריקוד הערד’ה המסתורי

הבעיה עם המלך סלמאן (הבן מס’ 31 של עבד אלעזיז) שהוא סובל מדימנציה, ומי שנפגש איתו מעיד שאחרי דקה או שתיים הוא מדבר לא לעניין. ולכן האיש החזק בממלכה צפוי להיות בנו, מוחמד, שר ההגנה. אך יורש העצר הוא הבן הלפני אחרון של עבד אלעזיז, הנסיך מוקרן (בן מס’ 42), שאינו סודיירי. כיוון שכך, יורש העצר אחריו נקבע כמוחמד בן נאיף, בנו של הבן הסודיירי, הנסיך נאיף (מס’ 28 בתור), שמת לאחרונה, ולכן הפסיד את השלטון.

בכך יעבור השלטון לראשונה לדור הבא, והשבטים האחרים זועמים, ודורשים את מקומם. שיטת הירושה המוצלחת של עבד אלעזיז מתפרקת, כאשר יש אלפי נסיכים והרבה מאוד אינטרסים צולבים. כתבנו כבר מספר פעמים על שיטת הירושה הבעייתית הזו, שקשורה גם ב”תוכנית השלום” הסעודית הפיקטיבית (קיראו את המאמר הזה).

בנוסף, השלטון הסעודי (הסוני) מוצא את עצמו בינואר 2015 מוקף בשיעים: ממזרח באיראן, מצפון בעיראק, ומדרום בשבטים החות’ים, שהשתלטו על צנעא הבירה התימנית, ועל הגבול. השיעים נמצאים גם בתוך סעודיה עצמה, מדרום וממזרח. הפחדים של המשטר הם קיומיים, שכן מעריכים שם שהאיראנים מעוניינים להדיח אותם, ולהשתלט על שדות הנפט שבמזרח הממלכה שלהם. סעודיה היא אוייבתה המרה של איראן, אך כיוון שזה המזרח התיכון, מחייכים רשמית, ודוקרים זה את זה מאחורי הגב.

כאילו שזה לא מספיק, דאעש הסוני כבר נמצא על הגבול הסעודי מצפון, כשהוא חייב להתפרץ פנימה בשלב כלשהו, שכן אין לו ח’ליפות בלי מכה ומדינה. לכו תנהלו את כל זה, עם מלך בן 80 וסנילי. “שומר האל”? הוא צריך שהאל יעזור לו.

3 אלוהים נתן ולקח. הנפט המציא את סעודיה כמדינה מרכזית, והנפט יוריד אותה מן המיקום הזה. במחירי נפט של 40-50 דולר לחבית, המדינה הזו בצרות. כיצד סעודיה התמודדה עד היום עם כל האיומים סביבה? באמצעות הפטרודולרים שלה, להשיג השפעה בעולם, ולקנות נאמנות מבית. למשל, 20 מליארד דולר השקיעו הסעודים בחילוץ בחריין ועומאן מהאביב הערבי; 3 מליארד דולר למימון נשק לצבא לבנון, כדי שיעמוד מול חיזבאללה; 200 מליארד דולר בשנה כדי לקנות את נאמנות האזרחים שלהם ב”תוכניות רווחה” כמו בינוי, העלאת משכורות ממשלתיות, פנסיות ועוד. וכן, מליארדים עלומים של דולרים ל”שמן” אישים, חברות ומדינות במערב.

אלא שסעודיה זקוקה למינימום של 84 דולר לחבית נפט, כדי לשמור על איזון תקציבי, ולהמשיך לממן את שרידות המשטר שלה, והנה, מחירי הנפט צונחים, והם ממשיכים לרדת, כאשר ארצות הברית פתחה גם היא ביצוא, לאחר שמילאה את הצריכה העצמית שלה.

עוד לפני צניחת המחירים, מצבה הפנימי של סעודיה לא היה טוב. 60% מן האוכלוסיה הם צעירים עד גיל 20, ולרובם אין שום תקווה למצוא אי פעם עבודה. 70% לא יכולים לממן בית לעצמם, 40% חיים מתחת לקו העוני. 25,000 נסיכים מוצצים את לשד המדינה, כאשר מי שנותר לעבוד אלה עובדים זרים וחסרי זכויות.

בלי הנפט אין סעודיה, ומתנת האלוהים בוזבזה במשך עשרות שנים. אלוהים יעזור.

הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים. 

4 השמאל בארצות הברית מעדיף את השיעים, ואילו הימין את הסונים. ממשל אובמה חולם-ממש להגיע לעסקת גרעין עם איראן, ואז להיעזר בה כמנוף המרכזי נגד דאעש, ל”שמירה” על המפרץ הפרסי, ולייצוב עיראק, סוריה ולבנון עם אסד וחיזבאללה. לפתח את הציר השיעי, כבעל ברית של ארצות הברית, הנסוגה מן המזרח התיכון.

הימין האמריקני רואה בכך אסון, והוא מעדיף את הברית המסורתית רבת השנים עם הסונים, דרך הסעודים והמצרים. זה חשוב גם מבחינתנו: אם זו ברית סונית, “הפלסטינים” חשובים, שכן הם סוג של מטבע שהאמריקנים יכולים לשלם לסונים. אך אם זו ברית שיעית, הפלסטינים סתם מיותרים.

כיוון שאובמה מעדיף את השיעים, ובכלל זה יש שמועות על קשר של הממשל שלו אפילו עם החות’ים בתימן, גם סעודיה די מיותרת. ארצות הברית לא צריכה עוד את הנפט שלה, ההיפך, ארצות הברית כבר מיצאת, והיא תתחרה בסעודיה. אך הסעודים מציפים את השוק, והמחירים נמוכים, אולי נמוכים מידי בשביל תעשיית פצלי הנפט, שזקוקה ללפחות 50 דולר לחבית.

אובמה ביקש מן הסעודים לייצר פחות, אך הם, גם השלטון החדש, מסרבים. הם טוענים, ובצדק, שאם ייצרו פחות, ייכנסו יצואנים אחרים במקומם, ויתפסו את מקומם כמו רוסיה, מקסיקו, קנדה, ניגריה, איראן, וונצואלה ועוד מדינות רעבות, שפעם היו חלק מקרטל אופ”ק, שקרס.

במילים אחרות, לראשונה מאז פברואר 1945, אז נועד הנשיא פרנקלין רוזוולט עם המייסד עבד אלעזיז אבן סעוד על גבי אניית המלחמה האמריקנית Quincy USS, האמריקנים לא זקוקים לסעודים עוד, לא לאנרגיה ולא לביטחון. ולכן הממשל בוושינגטון מעדיף אולי את איראן.

כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.

המתח בעמדות ממש בולט בכל הנושאים המהותיים הבאים: היחס אל ישראל, היחס לאיראן, היחס לאסד בסוריה, והיחס ל”אחים המוסלמים”. זו כבר לא ברית, אילו מחנות נפרדים. עד מתי תמשיך ארה”ב להגן על מתקני הנפט בסעודיה, בהם היא כבר לא ממש מעוניינת?

סעודיה היא כבר i.p.i (in partibus infidelium) בלשון הכנסיה הקתולית, שלא ויתרה על חזקתה והמשיכה למנות בישופים למחוזות שלה, גם אחרי שנפלו בידי המוסלמים, ולתוארם הוצמדו האותיות ipi, כלומר “המחוזות הבלתי מאמינים”. בהשאלה, כינוי לבני אדם שממשיכים להתגדר במעמדם המכובד ולהסתופף ביוקרתו, גם לאחר שזה כבר לא רלבנטי.

5 ועדיין, אין לאמריקנים ציר חד-משמעי, איתו הם צועדים: בעיראק הם תומכים בשיעים ולא בסונים, אך בסוריה הם תומכים במורדים הסונים. בתימן הם תמכו בסונים ועכשיו אולי בחו’תים השיעים, בבחריין בסונים, וכך גם בסעודיה. אז איפה האחידות? In God we trust. מי שמתייחס אל האיזור כאל מדינות שונות, אולי יכול למצוא בכך היגיון, אך לא מי שמסתכל על עדות, לאחר שהמדינות נעלמו.

מצודת חמאס מאויימת: אז אתם סונים או שיעים?

6 הקרע הסוני שיעי ממשיך להתרחב ולרדת דרומה, עם קדושה וטומאה, וכל אחד משוכנע שהוא  נציג האל בכבודו ובעצמו. עכשיו הקרע מגיע לאיזור האחרון שעדיין לא נחרב ב”אביב הערבי” הטראגי, וזה המפרץ הפרסי. המתח כבר גואה בבחריין, אם כי הוא מיוצב שם, אך קריסת הנפט חושפת את העצבים עוד יותר, ואין אפשרות לרכך את השנאה.

הקדושה של האחד היא הטומאה של השני, וההיפך. פשרות אל תחפשו כאן.

הבגידה באנטיוכיה: המלחמה בסוריה מתפתחת למסע צלב איזורי, סוני-שיעי
 

גם הנזיר הפילוסוף תומאס אקווינס, איש ימי הבינים (1225-1274), התלבט בשאלה כיצד שולט אלוהים, אם לא רואים אותו ואת מעשיו. בספרו הבלתי גמור Summa Theologica (“מכלול התיאולוגיה”) הוא התייחס אל האלוהים כאל “כוח מניע” מדרגה ראשונה, כמי שהניע את הבריאה כולה, בעוד שיצורי הבריאה, ובכללם בני האדם, הם “כוח מניע” מדרגה שנייה. אלוהים אחראי לאמצעים, שבהם פועלים בני הדרגה השנייה. בני האדם קובעים את גורלם ואת מעשיהם, ואלוהים לפי התפיסה הזו מפקח על המעשים האלה, כשהכוח המניע הראשון והכוח המניע השני אינם מסיגים זה את גבולו של זה. כך הוא פתר את הדילמה, יש אומרים ברוח אריסטו.
 

מובן שאלוהים קיים, לפי התפיסה הדתית הזו, והוא שולט באמצעות נתיניו. שאיפתם של בני “הכוח המניע” מדרגה שנייה היא להתעלות ולהתקרב ככל האפשר אל הכוח המניע הראשוני, הוא אלוהים, ולגרום גם לאחרים להתעלות הזו, שיכולה להיות גם במוזיקה. כך, על פי התפיסה הדתית האלוהית, נוצרה מי שנתפסה כמוסיקה היפה ביותר שנוצרה בידי האדם, ואת סיפורה המרתק של ה”מיזררה” פרסמנו כבר לפני שנים (ועכשיו, גם למען הדור החדש באתר). ולכן יפוי הכוח האלוהי, לפי התפיסה הזו, לא חייב להיות רק שלטוני או רוחני, אלא גם מוזיקלי.

קודש, חולין וטומאה. אלוהי וארצי. ללאומיות אין מקום בהגדרות המוחלטות והאינסופיות האלה. שיאי הקירבה לשמיים: 1:45, 4:10, 6:42.

7 אלוהים שולט בעקיפין גם במדינה האסלאמית שהקים דאעש, שכבר מחבר בזה בין הלבנט, צפון המזרח התיכון (סוריה, לבנון) עם המרכז (ירדן, עיראק) עם הדרום (סעודיה, תימן, המפרץ הפרסי) והמזרח (איראן). התפיסה של דאעש היא קריאת תיגר על “הלאומיות”, על “הערביות”, ועל המודרניות, כשהתחליף לכל אלה הוא אלוהים.

דאעש מהווה איום לסעודיה, ובמאמר קודם ראינו שהוא ממשיך להתפשט, אם כי מאמץ גדול של מטוסי הקואליציה מביא לכמה הישגים בשטח, בקובאני, שנתפסה (לא כולה) בידי הכורדים, ובמחוז דיאלה צפונית לבגדאד. אך אלה שטחים זעירים לעומת הממלכה האסלאמית הגדולה שנוצרה, ויהיה קשה לכורדים ולצבא העיראקי לאחוז בשטחים המשוחררים האלה לאורך זמן, שכן הם יעמדו בהתקפות קשות ובלתי נפסקות. כך אירע עם עיר בית הזיקוק העיראקית בייג’י, שנפלה בידי דאעש, נכבשה חזרה בידי הצבא העיראקי, ושוב נפלה בידי דאעש.

זו מלחמת התשה שאין לה סוף, הרי לאלוהים אין סוף ואין התחלה, וכפי שנקבע במקורותינו: “לית אתר פנוי מיניה“, כלומר “אין מקום הריק מאלוהים”, ואלוהים בעולם הערבי הוא כיום אלוהים של מלחמה. 

8 איראן פורשת זרועות לבגדאד, צנעא, דמשק, ביירות ועזה, אך במחיר מלחמות אזרחים קשות, זעזועים ומוות. אין הרבה רווחים במתיחת הזרועות האלה, משום שהסונים, 85% מעולם האסלאם, לא יקבלו זאת לעולם. ככל שאיראן והשיעים יעזו יותר, כך השנאה והתגובה כלפיהם יתגברו, ואיתן מלחמות האזרחים והזעזועים. כל התרחבות תיצור התנגדות, וההיפך.

ארצות הברית רוצה את איראן, אך טהראן אינה רוצה את ארצות הברית, שכן מי ששולט בטהראן הם “משמרות המהפכה”, ואלה לא רוצים הסכם עם האמריקנים, בהם הם רואים בוגדנים מסוכנים. הסברנו זאת במאמר קודם.

כך עלולה ארצות הברית לצאת קרחת מכאן ומכאן: בלי הסונים ובלי השיעים, וכך סביר שיקרה.

היחס בין השליטה האלוהית הבלתי נראית לשליטה האנושית, העסיק גם את הפילוסוף הצרפתי הדגול רנה דקארט (1596-1650). ראשית הוא הוכיח, לגישתו, שהאדם קיים (Cogito ergo sum, “אני חושב משמע אני קיים”. כיצד? הטלת הספק בעצם קיומו של האדם, היא ההוכחה הלוגית לקיומו). ואז הוכיח את השליטה הבלתי ישירה של אלוהים דרך האדם: כל רעיון במוחנו מגיע מגוף חיצוני. כיצד? הגוף החיצוני הזה חייב להיות גדול יותר מאידאה העולה במוחנו. ואם האדם מסוגל לחשוב על אידאה מושלמת, אותו גוף חיצוני חייב להיות מושלם יותר מהרעיון. כיוון שהאדם אינו מושלם, מי שנשאר הוא אלוהים. גם כאן, הביצוע של האדם, אך ה”כוח המניע” הוא אלוהים.

כך חיבר דקארט בין האלוהות לבין הרציונל.

9 האם ישראל קרובה יותר לגוש הסוני או לגוש השיעי? זו שאלה שאסור לשאול, וקבענו מאז החלה הקריסה בעולם הערבי, שגם אין להשיב עליה, שכן שני הצדדים עוינים אותנו, וכל תשובה תסבך אותנו עם הצד השני.

חלק מהגוש הסוני מסייע לנו טקטית, למשל נגד הטרור, אך הוא ילחץ על מדינה פלסטינית סונית, שבמהירות תהיה אלימה. גם דאעש הם סונים, וגם ארדואן.

הגוש השיעי לעומת זאת פועל נגדנו ברמה הטקטית, אך ברמה האסטרטגית מדינה פלסטינית לא חשובה לו כלל, ובנוגע לגרעין, איראן יודעת את גבולותיה. לא מישראל היא מפחדת, אלא מפצצות גרעיניות סוניות.

ולכן, אין ליצור קרבה לא לגוש הזה, ולא לגוש הזה, ולהבין שהסונים והשיעים טרודים כל כולם במלחמה אלה באלה, עד שהרבה זמן אלינו לא נשאר להם. זהו ה”דאוס אקס מכינה” שלנו, Deus ex machina, כלומר הצלה פתאומית מכוון בלתי צפוי. מקור הביטוי הוא ממחזותיו של אאורפידס היווני. כאשר העלילה מסתבכת, והגיבור אינו יודע מה לעשות, יורד אלוהים אל הבמה בעזרת מנוף, והוא מסדיר את העניינים. אלוהים הוא הרי כל יכול. ואם אלוהים רוצה, Deo volente, לא יתעסקו אפילו עם ישראל. זה הרציונאל שמסבך גם את תגובת חיזבאללה. יש להם אויבים קשים וקיומיים מאיתנו, ועדיין אנחנו ערוכים, ולכן מרתיעים.

10 מלחמות האלוהים: מה שמסביר את הפיגוע ברמה היסטורית בלב החילוניות של צרפת. כך מאיים אלוהי האסלאם הרדיקלי על אירופה, שהתרחקה מאלוהים בכלל. שם אלוהים הוא האין-אלוהים. החילוניות, ה- laïcité, גם כשהיא “לא דת”, היא בעצמה דת. יש לה כוהני דת, טקסטים קדושים (בין היתר, Charlie Hebdo), מאמינים, צבא וניסים. בשלב הבא תגיע מלחמת האסלאם בנצרות (אותה מכנה דאעש “צלבנים”), וההיפך.

אך בשלב הזה מלחמת הדת היא בעיקר סביב הפרשנות הנכונה בתוך עולם האסלאם, וכיוון שהמלחמה היא בשם אלוהים, היא אינסופית ועצומה. ובמלחמה הזו אף צד לא לוקח שבויים. זו מלחמה על קדושה ונצח, ואשר הזמן בה לא רלבנטי. היא נמשכת 1300 שנים, ותימשך עוד פרק זמן כזה. מונחי הזמן והמרחב שלנו של המערב אינם רלבנטיים כלל.

סונים, שיעים, אירופה, ארצות הברית, הכל הולך ומתערבב לעיסה אלימה אחת גדולה, וכולם בשם אלוהים, אז איך נבדיל?