מאת ד”ר גיא בכור
לעיתים, כאשר אני מתבקש לחזות תהליך מזרח תיכוני מסוים, אם זה בתקשורת או באתר שלנו, אני משתמש באחד הכללים העתיקים והמקודשים ביותר באיזור שלנו מאז ומעולם. אי אפשר להבין את המזרח התיכון הנסתר מן העין בלי להכיר את הלחש הסודי הזה, שתמיד עובד. זהו אחד מן הכלים המקצועיים שלי, והיום אציג אותו בפניכם. זה כלל שכל מקבל החלטות בישראל חייב להכיר ולשנן בוקר וערב, כלי שרצוי שגם אזרחי מדינת ישראל יפנימו. בעצם זהו סוג של קסם. אני מכנה אותו: קסם האחוזים המתהפכים.
הכלל עתיק היומין הזה פשוט למדי. באיזור שלנו, רווי הדתות, המסורות, השמרנות, הקבעונות והפחדים, כל שאיפה באחוזים תתהפך בסופו של דבר לאחוז הנגטיב שלה. ובמילים אחרות:
מי שישאף למהלך של 100% – יקבל בסופו של דבר – 0%.
מי שישאף ל- 90% – יקבל בסופו של דבר 10%
מי שישאף ל- 80% – יקבל בסופו של דבר 20%
מי שישאף ל- 40% – יקבל בסופו של דבר 60%
אך מי שישאף ל- 20% – יקבל בסופו של דבר 80%
וכך הלאה. אילו האחוזים המתהפכים.
מי שבאיזור שלנו רוצה הכל, למשל האמריקנים בעיראק, חמאס בעזה, “סוף הסכסוך” או המזרח התיכון החדש, מלחמת לבנון הראשונה, המארונים בלבנון, העלווים בסוריה, הסונים בעיראק – כל אלה גמרו או יגמרו עם אפס הישגים. מאה אחוזים זהו מספר מוחלט. יש רק מספר מוחלט אחד שקרוב אליו – אפס.
לעולם, לעולם, אתם מבינים? לעולם, אסור לרצות באיזור שלנו הכל. ומה רצינו בשנות התשעים? הסדר קבע, שיכלול פתרון להכל, לפליטים, לירושלים, לשטחים. ומה קיבלנו בעקבות המשא ומתן על הסדר הקבע? קריסה מוחלטת של הכל, אינתיפאדה אלימה כאשר במובנים רבים אותה קריסה נמשכת גם היום.
ומה רצינו בפרוץ מלחמת לבנון האחרונה? גם שחרור של שני החטופים שלנו, גם פירוק חיזבאללה, גם סילוקו מדרום לבנון, גם הפרדה בין סוריה ללבנון, גם הכנסה לדרום לבנון של כוח נאט”ו לוחמני, גם ייצוב הגליל, בקיצור הכל. אתם יודעים מה קיבלנו בסופו של דבר.
העולם הלך על הסדר אחר בלבנון, והוא הסתפק בהכנסת כוח יוניפי”ל וירידת צבא דרום לבנון. זה מעט, הייתי אומר 30 אחוזים, אך בפועל זה התהפך ל- 70 אחוזים, לא מעט במונחים מזרח תיכוניים. אם סוריה, חיזבאללה וכוחות שחורים אחרים מוטרדים מכך, זה כבר הרבה.
כל אחד מאיתנו יכול להתחיל לעבוד עכשיו עם הכלל העתיק. קחו כל מהלך מזרח תיכוני שעולה בדעתכם, ובדקו אותו. מה רצו יוזמיו, מה הם קיבלו בסופו של דבר. אהה.
נניח שבמלחמה האחרונה היינו מכריזים על יעד אחר: דחיקת חיזבאללה 4 ק”מ צפונה מן הגבול, לא היינו מציינים היום הישג?
הזהרו מן היעדים המורחבים, הם יתהפכו להיות אסון. למה זה קורה? משום שבאיזור שלנו ישנם כוחות קמאיים, עצומים, שיתנגדו תמיד למהלכים ראוותניים, לא משנה מי יוזם אותם.
לעומת זאת, שאיפה מצומצמת, אם תושג, הרי היא הישג עצום במזרח התיכון הפוחד מכל שינוי, הדוחה רפורמות. מהלך של אינטשים אפילו, הוא הישג, שכן הוא יישאר.
נניח שרוצים להשיג מהלך גדול, איך נשיג אותו? נצטרך להסתיר אותו, לטשטש, שלא לעורר כוחות שליליים שמייד יבלמו אותו. אסור להשתמש במילים גבוהות מידי, אסור לעורר רעש ציבורי רב מידי, טקסים מחוץ לתחום, ורצוי שלא לדבר בכלל על המהלך באופן פומבי. אסור לתקוף אייקונים, ואם עושים זאת, רצוי לטשטש את היומרה. אסור לאיים או להיתפס כמאיימים על הסדר הקיים.
אך אנו רצינו תמיד בפרסי נובל לשלום, רצינו זעזועים אדירים, כל מהותה של ישראל היא השינוי והרביזיה. ומזה בדיוק מפחד העולם הערבי. עכשיו אתם מבינים. ברגע זה יש בידי כל קורא באתר כלי רב עוצמה, קיבלתם כלי מדיד להבנת המזרח התיכון הנסתר.
אתן לכם דוגמה למהלך עצום, שהושג באמצעות הכללים.
בשנת 2000 עבר במצרים חוק מספר 1 לשנת 2000, בנושא המוח’אלעה, האפשרות שהאישה תתגרש ביוזמתה מבעלה. החוק קובע כי אישה תוכל להגיע לבית המשפט ולדרוש גירושין אפילו ללא עילה כלשהי, ואפילו אם בעלה מתנגד לגירושין, היא תקבל את הגירושין עד חצי שנה מיום הבקשה. הבקשה תהיה מופרדת מענייני משמורת מילדים ומזונות, כדי שהבעל לא יתנה כנגד אשתו.
איך הנשים במצרים הגיע להישג כה גדול, שהוא ליברלי אפילו מהמצב בישראל?
קמה שם קבוצה של נשים משפטניות אמיצות, בראשותה של עו”ד מונה זולפיקאר (אשתו של עו”ד עלי שלקאני, המוכר לנו כבר ממאמר הפרידה שכתבתי עליו), וביקשה לאפשר לאישה במצרים ליזום גירושין. אם היו אותן נשים הולכות על חוק הנישואין והגירושין, הכפוף לשריעה האסלאמית, שהוא בבחינת 100%, היו מקבלות אפס. הן חכמות, והן ידעו זאת.
הם חיפשו מעקף, ומצאו. על פי האסכולה המאלכית באסלאם הסוני, הנהוגה בצפון אפריקה, יש כלי באסלאם שנקרא מוח’אלעה, ועל פיו האישה אינה מתגרשת אלא פודה את עצמה מקשר הנישואין. זהו מעקף עם כללים אחרים. במצרים, באסכולה החנפית, זה אינו נהוג. הן הביאו את הכלי הזה למופתי הגדול, שיח אלאזהר סייד טנטאווי, שתמך בהן, שכן הוא חייב לקבל כל מה שנמצא באסלאם. עכשיו היה עליהן להעביר את התיקון בפרלמנט. בבית הנבחרים הרוב גברים, והרוב התנגד לשינוי. מה עשו? הן הכניסו את התיקון לא בחוק הנישואין והגירושין המקודש, אלא בחוק הפרוצדורה של בתי המשפט, בסדר הדין. כלומר הן רמזו בכך כי זהו תיקון טכני, קטן, פרוצדורלי, וכיוון שהסתירו והקטינו את התיקון הענק, זה עבר! זה לא נתפס כמאיים מידי.
מאות אלפי נשים הספיקו כבר להתגרש על פי התיקון הענק הזה. הן הסתירו את המהלך והצליחו! למה שאנו בישראל לא נלמד מן הנשים החכמות הללו, שמכירות היטב את כללי המזרח התיכון? הן הרי את כלל האחוזים המתהפכים מכירות היטב.
*
הערה למחשבה: ומה קורה כאשר מישהו בולם בכוח את עוצמת הקסם האיזורי? מונע בכוח את ההתהפכות? הרי ישראל המשגשגת שלנו, שהיא כמעט 100 אחוזים, הייתה אמורה להתהפך ל-… אהה. עכשיו אתם מבינים למה כל כך קשה למדינת ישראל במזרח התיכון. עכשיו אתם מבינים למה כל כך קשה לנו. כבר 60 שנה שאנחנו נלחמים בכישוף האחוזים המתהפכים, ויכולים לו, כי לנו פשוט אין ברירה.
בזכות מודעות האינטרנט שבאתר, הוא מתקיים.
אנא עזרו לאתר, והפיצו את דבר קיומו בין החברים. עכשיו, לאחר המאמר של היום, אתם מבינים עד כמה חשוב שעוד ועוד אנשים יתחילו להכיר את המזרח התיכון הנסתר מן העין. בכל זאת אנו חיים פה כבר 60 שנה. זה בנפשנו.
לכודים בכישוף
קריית שמונה והקללה שנתהפכה
