מאת ד”ר גיא בכור
1. ב- 7 בנובמבר 1987, כחודש לפני האינתיפאדה הראשונה, הקיפו חמישה רופאים את מיטתו של נשיא תוניסיה המופתע, חביב בורגיבה. זה היה נשיא היסטורי, שהפך את ארצו לאחת המדינות הערביות הנאורות, תוך שאסר על ריבוי נשים, על לבישת רעלה לנשים, ועוד. להפתעתו בדקו אותו הרופאים, והכריזו שהוא סנילי, ולכן אינו מסוגל לשלוט עוד. זו היתה ההפיכה הרפואית הראשונה באיזור שלנו, שבוצעה על ידי בן חסותו הצעיר, זיין אלעבדין בן עלי, שהיה ראש הממשלה והאחראי על בטחון הפנים. בכך תפס בן עלי את השלטון במדינה הקטנה והרגועה.
הבעייה היתה שבורגיבה חי עוד שנים ארוכות לאחר ההדחה, כשהוא במעצר בית (הוא נפטר בשנת 2000). בכל שנה, ביום ההפיכה, היו מצלמים את בורגיבה הזקן כשהוא רוכן בפיג’מה מעל מיטתו, כמובן ללא סאונד, שלא יפלוט איזו קללה, והוא מנפנף בטמטום מבויים ממיטת חוליו אל ההמונים, כאילו אומר: אני סנילי, אני לא מבין שום דבר..
כך, בדרך הערמומית הזו, עלה הדיקטאטור הערבי זיין אלעבדין בן עלי לשלטון, מאז ועד שהודח בהפיכה עממית דרמטית בסוף השבוע, תוך שהוא, משפחתו, ומאות מליונים של דולרים, נמלטו לסעודיה. הוא עלה לשלטון בהפיכה תקדימית מסוגה, ואיבד את השלטון בהפיכה תקדימית גם כן.
2. כיצד קרתה ההפיכה הזו, שבעולם הערבי מכנים אותה “מהפכת היסמין”, על שם הפרח הלאומי של תוניס? כיוון שבן עלי לא היה נחוש מספיק. במשך כשבועיים התלבט האם לירות על המפגינים, האם לעצור אותם, האם לשחרר את העצירים, וההתלבטות הזו עלתה לו בשלטונו. הוא פחד ממצלמות הטלוויזיה הערביות והעולמיות שהתקבצו בתוניס הבירה, הוא פחד מדעת הקהל העולמית, והוא הפסיד את הכל. הצבא קלט גם הוא את ההיסוס, והבין שהוא אבוד.
ממשלי איזופוס: ילד אחד, ששיחק בשדה, נדקר על ידי סירפד. הוא רץ הביתה לאמו, והתלונן שבקושי נגע בצמח הדוחה, וכבר זה דקר אותו. “זה קרה רק משום שלא ידעת איך לאחוז בו, ילדי”, אמרה לו אימו. “בפעם הבאה שאתה נתקל בסירפד, תפוס אותו מהר וחזק, ותראה שהוא לא יזיק לך בכלל”.
זהירות, הסירפדים המסוכנים האלה עוד יטילו אסון על המרחב הערבי כולו. הם רעילים.
ברגע שההמונים קלטו שבן עלי מהסס, הם הפסיקו לפחד ממנו או מהצבא שלו. בן עלי גילה חולשה, ובאיזור שלנו חולשה מזמינה התקפה. האיראנים חיסלו את המהומות נגד המשטר בשנת 2009 מייד. הם היו תקיפים ואכזריים, ולכן המשטר שלהם ניצל.
3. מתי אינתיפאדות קורות? ההפיכה התוניסאית היא הוכחה נוספת לכלל, אותו כבר למדנו. התל”ג בתוניס מזנק זה חמש שנים בממוצע מרשים של 4.25 אחוזים לשנה, והוא הכפיל את עצמו בעשור האחרון, והפך את המדינה למודרנית יותר מאי פעם בעברה. הרי בן עלי היה עריץ תמיד, ובכל זאת, האינתיפאדה נגדו פרצה דווקא בשנים שתוניס עלתה על פסים כלכליים ומשפטיים תקינים. לדוגמה: חוק המעמד האישי תוקן בשנים האחרונות בתוניס, והוא התאים את עצמו למציאות המודרנית, כאשר הוא השווה בין מקומו של הגבר למקומה של האישה בפרנסת התא המשפחתי. אבטלה בתוניסיה היתה תמיד, אבל עכשיו, עם העלייה ברמת החיים, היא הפכה למרי.
4. זהו המקרה הראשון הזכור לי בעולם הערבי, שהרחוב מפיל את השליט. לא הפיכה צבאית, לא הפיכה של אליטה, ולא הפיכה באמצעות כוח מעצמתי זר, אלא על ידי הרחוב. זהו מקרה נדיר ביותר, ראשון מסוגו, שייכנס עכשיו להיסטוריה של האיזור, ודווקא במדינה כה שקטה ואוהבת שלום כמו תוניסיה. זהו אות חיים ראשון לכוחה של דעת קהל ערבית, כזו שיש לה כוח, שיש לה סממנים של שליטה. בכך הריבונות נודדת מן השליט אל הציבור הרחב, לראשונה בעולם הערבי.
5. זוהי מהפכת פייסבוק, יוטיוב וויקיליקס באופן מרשים. הקבוצות של פייסבוק היו הגרעין ליציאת ההמונים אל הרחובות, המתאם והמדרבן. כבר לא צריך להקים תאים מחתרתיים כמו פעם, או להעביר קשר באמצעים סודיים. בפייסבוק אפשר להוריד את ההמונים לרחובות בקלות. אחד ממנהיגי האופוזיציה הגולה, מונסף אלמרזוקי שגלה לצרפת, היה מעלה סרטונים ליוטיוב, ואלה היו נצפים בתוניס על ידי המונים.
ולבסוף: וויקליקס. “לה מונד” הצרפתי פרסם בשבועות האחרונים הדלפות של השגרירות האמריקנית בתוניס, שזעזעו את החברה התוניסאית. דווח שם בפירוט כיצד בן עלי הקים משטר הדומה למאפיה, כיצד אשתו, לילה טרבולסי, בני משפחתו ומקורביו הפכו את כספי המדינה לכספם הפרטי, כיצד הבריחו מאות מליוני דולרים אל מחוץ למדינה, כיצד השתלטו על קרקעות וספסרו בהן.
וכפי שאמר כבר הלורד אקטון (1834-1902) “כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית לחלוטין”. בן עלי רצה עוד ועוד, והפך את המדינה, כמו ייתר השליטים הערביים, לקופה הפרטית שלו. גם אחרי שברח, סכומי הכסף שכבר הבריח אל מחוץ למדינה הם כנראה עצומים.
6. תגידו, הדמוקרטיה מגיעה לעולם הערבי, אך זה לא בטוח בכלל. נכון שלתוניסיה מורשת חילונית, אך היתה בה גם תנועה אסלאמית חזקה מאוד, בראשות המנהיג הכריזמטי ראשד רנושי. אלא שבן עלי דיכא את התנועות האסלאמיות, רנושי נמלט מן המדינה, ומצא מקלט פוליטי דווקא בלונדון. בן עלי לא רדף אותו שם. והנה, לאחר ההפיכה כבר הודיע רנושי כי בשבוע הבא יחזור לתוניס, כדי לתפוס את הואקום הפוליטי שנוצר. בבחירות חופשיות עלולה המפלגה האסלאמית שלו לנצח. ואז מה בדיוק הרוויח המערב? הוא הדיח את בן עלי כמו את השאה הפרסי, אך מה יקבל במקום, ועוד על סיפה של אירופה? ח’ומייני חדש? איש בתוניסיה עצמה לא יודע עכשיו לאן המדינה הזו צועדת. בן עלי היה ידיד שקט של ישראל. האם המשטר התוניסאי הבא ישמור בכלל את הקשרים עם ישראל?
7. בן עלי הופל דווקא כאשר חרב הדמוקרטיה הוסרה מעל צוארם של המשטרים הערביים. הנשיא הקודם ג’ורג’ בוש הכריח אותם לנקוט צעדי דמוקרטיה, ודווקא עכשיו, כאשר אובמה ויתר להם, הראשון מביניהם נופל. איך קרה הדבר? ההערכה שלי היא שלאחר הסתלקות בוש, חגגו המשטרים הערביים את ניצחונם עם אחוזים מפוברקים מוגזמים מידי. בן עלי עצמו ניצח בנובמבר לפני שנה, כמו תמיד, עם רוב של 90%. (טוב, זו בכל זאת טיפת דמוקרטיזציה. ב- 1994 זכה ברוב של 99%). מובארק לקח עכשיו רוב של 95% בבחירות לפרלמנט, שלא לדבר על בשאר אלאסד, שחגג קדנציה שניה עם רוב צנוע של 97.5%. במילים אחרות, הבעת הניצחון על בוש היתה מוקדמת מידי, אצל המשטרים הערביים, מתריסה ולא בריאה להם. מעניין, גם מובארק וגם בן עלי, ביטלו את ההגבלה לשתי קדנציות שלטון.
8. בעבר היו המשטרים צוברים לגיטימציה באמצעות ההפחדה: האשמת ישראל, או אזהרה מפני אנרכיה או האסלאם הפוליטי. אלא שהיום קשה להמשיך ולהעלות את הטענות הישנות, שבעידן האינטרנט והיידע כבר לא קונים אותן עוד. קצת קשה לדחוק את ישראל לכל דבר, ולהמונים נמאס. ובכל זאת, יתכן והמשטרים צדקו: יש עכשיו אנרכיה ברחובות ערי תוניס, עשרות הרוגים, אסירים שנמלטו מבתי כלא, והאסלאם הפוליטי באמת יכול להשתלט לבסוף על הכל. האם הגזימו המשטרים בהפחדות שלהם, או שציירו תמונת מצב מדוייקת?
9. משטרו של בן עלי היה משטר ערבי קלאסי: חזק מאוד, מוקף צבא, אך מלאכותי וחסר אחיזה בשטח, כמו משטרו של סדאם, שברגע אחד כאילו לא היה מעולם. מראית עין של שלטון אמיתי, אך לאמיתו של דבר משפחה עריצה השולטת במנותק מן הציבור. ולכן זהו משטר חזק מאוד, אך גם חלש מאוד, כמו המשטר העלווי הסורי. כיון שזהו כוח שאינו יונק את עוצמתו מן הרחוב, מן הדמוקרטיה, מן החברה עצמה, הוא תלוי על בלימה ומיובש. מי שבאמת מכיר את המציאות הערבית מבין שמהשטרים האלה הם זמניים, ובשלב כלשהו יצטרכו ללכת. לפעמים בחיים, מי שמציג את עצמו כחזק ואף מתרברב בכוחו, מסתיר בפנים חולשה גדולה.
10. וזו הבעייה של ייתר המשטרים הערביים ושל איראן: ממובארק ועד למלך סעודיה, ממלך ירדן ועד לקדאפי: אותה שיטה של הפגנות עשרות אלפים לנוכח המצלמות, יכולה לחזור בעוד מדינות. הם הבריחו את הצבא הסורי מלבנון, הם הפילו את בן עלי. הייתי אומר שהמשטרים האלה צריכים להיות כמעט בפאניקה, פן השיטה הזו תגיע גם אליהם. גם אצל הפלסטינים, אני מניח, יהיה מי שיחשוב על השיטה הזו דווקא כלפינו. אך לא בטוח שהשיטה הזו תנדוד הלאה. כאשר העולם הערבי משקיף עכשיו על תוניס מה הוא רואה? אנרכיה ברחובות ואפשרות של עליית האסלאם הרדיקלי לשלטון. האם הוא היה רוצה את זה גם אצלו בבית? כלל וכלל לא, וזה מה שמחזיר את האוויר אל השליטים הערביים המתנשמים בפחד. הם דיקטאטורים ואכזריים, אך בעיני מרבית הציבור הערבי הם בכל זאת, הרע במיעוטו.
