[face-book-like]
מאת ד”ר גיא בכור
כל עוד נזהר האסטרונום והפיזיקאי גלילאו גליליי, בן המאה ה- 17, ולא הפיץ יותר מידי ברבים את תמיכתו בגישה לפיה כדור הארץ סובב סביב השמש, ולא להיפך, הוא יכול היה להתפרנס יפה כמרצה באוניברסיטה. אך כאשר ספריו החלו להתפרסם, הוא עורר עליו את זעמה של האינקוויזיציה. ספריו הוחרמו והוכרזו כאסורים, ולבסוף הוטל עליו מאסר לכל ימי חייו. הוא חלה, התעוור ומת בצער. מסקנה? אנשים ובמיוחד כנסיות, שונאים שינוי ואוהבים מסורות. אם היה מציג את המהפכנות שלו כנבנית על גבי העבר, כנאמנה לעבר, ובה בעת היה נותן לתיאוריה לעבוד, היה יכול לסיים טוב יותר. אז מהו מדד גליליי? ככל שהשינוי גדול יותר, כך יש צורך להסוות אותו יותר עם העבר. ככל שתעמידו פנים שאתם נאמנים לעבר, כך אף אחד לא ישים לב שבעצם אתם מדברים דווקא על העתיד.
גלילאו היה מדען דגול, הוגה דעות מזהיר, אסטרונום ופיזיקאי (כאן אנחנו רואים את הערים בהן פעל) אך פוליטיקאי קטן, והוא שילם על כך מחיר כבד. לפעמים עדיף להנהיג שינוי רדיקלי בשקט, בעוד אתה מציג את עצמך כמגן המסורת.
1. אש אחזה במשטרים הנשיאותיים של העולם הערבי, ברפובליקות, והיא בוערת גם עכשיו: אלה המשטרים שדווקא נתפסו פעם כמתקדמים, כרפורמיסטיים, ככאלה שעברו מהפכה צבאית ברוח אירופה, כמו בתוניסיה, מצרים, לוב, עיראק, תימן, סוריה, ובמידת מה גם אלג’יריה. בראש כל המדינות האלה עמדו קציני צבא לשעבר, ובכולם ההפיכה הצבאית שהעלתה אותם לשלטון תוארה כגואלת, כאצילית, כפילוסופית, וכחולייה נאורה של מדינות אלה.
2. המהפכות הצבאיות שסילקו את השליטים הקודמים מסולקות עכשיו, על ידי מהפכות חדשות, אך הפלא ופלא, דווקא המונארכיות בעולם הערבי, אלה נשארות, לפי שעה, יציבות. סעודיה, ירדן, מרוקו, כל נסיכויות המפרץ הפרסי, ואפילו בחריין, שהתנדנדה, עד שהתייצבה.
3. אבל איך זה יכול להיות? בעבר דווקא המונארכיות הערביות נתפסו כדבר מיושן, הן כונו “ריאקציונריות”, והמהפכות הצבאיות בעולם הערבי לעגו להן, תיארו אותן כזמניות, עד להפיכה הצבאית הבלתי נמנעת גם בהן. המונארכיות מתוארות עד היום כימי בינימיות, שבהן המלך שולט שלטון אבסולוטי; שאין בהן חוקה פרלמנטארית, מפלגות או צבא בעל משקל. במילים אחרות הן נתפסו כאנכרוניסטיות.
4. תשובה אפשרית למה שניתן לכנות “נִקמת המונארכיות” ניתן לראות במבנה המסורתי שלהן. כולן יושבות על מבנה שבטי עתיק, הבנוי בעצמו על קואליציות נסתרות מן העין, אך חזקות, ההולכות מאות שנים אחורה, ברקמה ארוכת שנים של אינטרסים. למלוכה בעולם הערבי יש סוג של לגיטימציה וכבוד עמוק, “הייבה”, במסגרת של דיאלוג בין האזרח לבין הרשות האלוהית. דווקא העדר הדמוקרטיזציה במונרכיה נתפס כמובן יותר באיזור הזה, כמעניק ביטחון. זו הסיבה שהמהפכות הצליחו לזעזע את סוריה, אך לא את ירדן השכנה. את תוניסיה אך לא את מרוקו השכנה. זה אולי עוד יקרה, אך במדינות שבהן המלכים “קדושים” כמו בירדן או במרוקו, אין זה דבר של מה בכך לסלק מלכים. שתי השושלות, בירדן ובמרוקו, משתייכות לזרע הנביא מוחמד, ולכן נהנות ממעמד מיוחס. כך קורה שמה שנתפס כ”מודרני” הפך עכשיו למיושן, ומה שהיה מיושן הופך למודרני. קטר מציגה את עצמה, למשל, כאחת ממדינות האביב הערבי, למרות שהיא מונרכיה אבסולוטית, ושום שינוי לא חל בה עדיין. הימי ביניימי נתפס כחדשני, ומשטרים מן המאה העשרים נתפסים כימי ביניימים.
5. סיבה נוספת ליציבותן היחסית של המונארכיות היא הקשר העמוק עם הממסד הדתי-אסלאמי. המשטר בסעודיה בנה את הלגיטימציה שלו יחד עם כוהני הדת, כך גם בירדן וכמובן במרוקו. כך גם במפרץ הפרסי. ואם נקודת ההתייחסות בהפיכות החדשות היא מי נמצא קרוב יותר אל הדת, הרי שלמונארכיות יש פתאום עדיפות. מי שקרוב יותר לדת – שורד. זו הסיבה שאבו מאזן חבר פתאום לחמאס (נציג הדת), הצבא במצרים חבר אל “האחים המוסלמים”, ומנהיגים אסלאמיים כמו שייח יוסוף קרדאווי נמצאים מחוזרים.
אך למונארכיות יש את הממסדים הדתיים שלהן כבר מהבית. בימים סוערים אלה הן מדגישות את המסורת, את המנהגים הדתיים, מעמידות פנים שהן קנאיות לעבר, וכך מנסות לזכות בתמיכת ההמונים מחדש. זו הסיבה מדוע המונארכיות לא היו צריכות להיות כה מדכאות כמו הרפובליקות. היה להן בסיס כוח דתי ולכן סוג של לגיטימציה, דבר שלא היה לרפובליקות, שנשענו על חרבן ועל העריצות. מן הבחינה הזו המשטר של אחמדינג’אד באיראן גם הוא היום סוג של הפיכה צבאית, ולכן אובדן גורמי המהפכה האסלאמית מסוכן לו, כמו לייתר ההפיכות הצבאיות במזרח התיכון. והוא יודע זאת.
סרטון מעניין: המלך המרוקני, מוחמד הששי, מוקף בכוהני הדת שלו, הסוגדים לו במתכונת ימי ביינימית, בהיותו קדוש, אך האודיו בסרטון הוא הפוך: כוהן דת תוקף במילים קשות את מלך מרוקו. למרות שיוסוף קרדאווי הציג את מוחמד הששי כ”מלך חכם”, הכל עוד יכול לקרות במזרח התיכון.
6. זהו פרדוקס אכזרי, כמובן. דווקא הגורמים שמעולם לא היו ולא התיימרו להיות דמוקרטים, שאין בהם פרלמנטים של ממש, אלא בתי בובות, הם נשארים. הם בצד של הטובים, לעומת הצבא שעכשיו הוא מהרעים.
תאמרו, אולי יחזרו במצרים, בלוב או בעיראק אל המונארכיות האבודות, כפי שהדבר קרה עם בית בורבון בספרד שלאחר פרנקו? זהו שלא. זה כבר נראה כמאוחר מידי. המונארכיות יציבות יותר, אך הרפובליקות אינן רוצות לחזור ולהיות מונארכיות.
7. המסקנה עגומה. אם המדד הוא הקרבה אל המסורת ואל האסלאם, הרי לא דמוקרטיות יצמחו מסערת המהפכות של עכשיו. בכסות של דמוקרטיה יעלו מוסדות עתיקים-דתיים, או מפלגות החותרות להחזרת שלטון הדת; להחזרת הח’ליפות האסלאמית; לחזרת ההיסטוריה.
8. לא במקרה כתבתי כאן ח’ליפות, משום שהמלוכה נתפסת גם היום כסוג של ח’ליפות, כדת ומדינה, משטר הזוכה בשלטונו בחסדי האל. משטר הפועל בצורה של בייעה, דהיינו מעין קשר אלוהי בין השליט לבין נשלטיו, שבו הוא צריך לשמור על הסדר החברתי, בחסדי האסלאם. הבייעה של המנהיגים הצבאיים נכשלה, משום שלא פעלה בחסדי הדת והמסורת, ההיפך היא התרחקה מן הדת ומן העבר, בדמות מהפכות אגראריות, סוציאליסטיות, אחדות פן-ערבית או הנדסות חברתיות. זו אותה תופעה הקיימת גם בטורקיה, של חזרה אל הדת, כמגדירה חיים.
לפני שתמשיכו במאמר, אני קורא לכולם להירשם ולהצטרף אל הבסיס למעורבות האינטרנטית שלנו, לדף קוראי ג’יפלאנט בפייסבוק.
9. גליליי גלילאו לא ידע, כפי הנראה, את סוד ההישרדות, כבוש כל כולו בתגלית האדירה אותה בישר, לפיה זו השמש הקבועה, בעוד אנחנו סובבים סביבה. הסוד הוא לשלם מס שפתיים למסורת, כאשר מי שמציג את עצמו כנאמן לעבר, יתקבל על ידי רבים, אפילו אם המסר שלו הוא בעצם מהפכני. מן הבחינה הזו מינהגים, ריטואלים, טקסים, מסורות, כל אלה מרגיעים בזמן של סערות, והם נחוצים מאוד. ההמשכיות של המונארכיות היא עצמה יתרון, משום שהיא מייצגת ריטואל בפני עצמו. זו אותה הסיבה להתעצמות הפופולאריות של בית המלוכה האנגלי דווקא בימים סוערים אלה של העולם. הרצף, ההמשכיות והמסורת, מעניקים זהות ויציבות.
10. אז מה הלקח? מתברר ששינוי גדול מידי אל מול המסורת, ואלה היו המשטרים הרפובליקנים במזרח התיכון, נדחה בסופו של דבר. ככל שהשינוי גדול יותר, כך רמת ההתנגדות לו. ואכן, מי שנזהר מפני שינוי גדול מידי, דווקא הוא מצליח, בינתים, לשרוד. וזה הלקח שראוי לזכור תמיד: חידוש רב מידי גורם הלם, חשש, ובסופו של דבר יוביל להתנגדות. באופן אירוני נכון הדבר גם לגבי המהפכות החדשות, והרי כבר למדנו שאלה שמשלימים את המהפכה אינם אלה שהחלו בה.
הפחד הזה משינוי זו עוד סיבה מדוע הערבים סביב כה פוחדים מישראל, מדינה שהיא כל כולה שינוי, חדשנות, עתיד, הרג מוסכמות, יזמות ודרך חדשה, בתוך ים של מסורת, פרות קדושות, ריטואלים קבועים, היסטוריה ודרך ישנה. זו גם אחת הסיבות הנסתרות, מדוע המהפכות מזהות את ישראל עם המשטרים הרפובליקנים הישנים. בחדשנותם, שניהם היו ועודם מפחידים.
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת.
ניתן להירשם – כ א ן.
◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.
◄אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף הזה, למטה.
◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת – כ א ן.
[face-book-like]
