מאת ד”ר גיא בכור
אגלה היום סוד מקצועי, מהו המעיין הנסתר, ממנו אני שואב במשך שנים רבות את חכמת המזרח התיכון, האסלאם והעולם הערבי סביבנו. עסקתי במקור הזה גם במסגרת עבודת הדוקטוראט שלי (אם כי כעניין צדדי), והוא אהוב עלי במיוחד. הוא כתוב בצורה סיפורית, ובערבים, אני מוצא את עצמי מעיין בו שוב ושוב, מוקסם מבהירותו ומחוכמת השנים והחיים שבו. בספרייתי ישנם עותקים בארבע שפות שלו, בעברית, ערבית, אנגלית ותורכית, עם פרשנותו הנפלאה של סלים רוסתום באז. המעיין הנסתר הזה יכוון את צעדינו הפעם, בשאלה שרבים מוטרדים ממנה אצלנו: לאן צועדת איראן המתגרענת.
המקור הזה הוא המג’לה (מג’לת אלאחכאם אלעדליה, ספר דיני הצדק), זהו הקודקס האזרחי העות’מאני, המבוסס על עקרונות המשפט האסלאמי, על פי האסכולה שהיתה נהוגה באימפריה העות’מאנית,והיא האסכולה החנפית. זהו ספר חוקים, שנוסח בשנת 1876, והכולל את חכמת מלומדי האסלאם לדורותיהם, באסכולה החנפית. המג’לה היתה ספר החוקים האזרחיים באימפריה העות’מאנית כולה, כולל אצלנו, והיא היתה, בחלקה, בתוקף, במדינת ישראל עד שנת 1984, אז בוטלה אצלנו לגמרי. כיום אין היא עוד נהוגה בשום מקום בעולם, אלא אצלי בבית.
לעברית תרגם אותה (תרגום ארכאי במיוחד) השופט היהודי היחיד ששירת בבית המשפט העליון המנדטורי, השופט גד פרומקין. (על המג’לה: ראו ספר המבוא שחיברתי על המשפט הערבי: “בין הרצוי למצוי, המשפט בעולם הערבי”, הוצאת מיפעלות המרכז הבינתחומי הרצליה, 2002).
המג’לה היא אוצר.
מעניין למשל סעיף 1 לספר חוקים זה, בן 1851 הסעיפים. הוא קובע שהאדם חלש מטבעו, לא ניתן לסמוך עליו, ולכן חייב להיות חוק אלוהי ברור, שיכוון אותו, אחרת תלך האנושות לאיבוד. זהו הצדק האלוהי. ועל כך הוסיף המלומד האסלאמי אבן ח’לדון, מחבר המוקדמה: “רוב בני האדם, ובמיוחד בני האספסוף והסוחרים, להוטים אחרי הרכוש שבידי זולתם, ועטים עליו, ואלמלא המושל השולט לפי חוקים, היה רכושם של בני האדם הפקר”.
אוצר גדול הם 99 האקסיומות של המשפט המוסלמי (הפיקה), שבהם נפתחת המג’לה. אילו 99 כללים ידועים של הפיקה, שכן לאלוהים יש תשעים ותשעה תארי כבוד, והם נוסחו בקצרה, כדי שאזרחים רגילים ישננו וילמדו אותם. הם החברה, והחברה בנויה עליהם. מקור האוצר הזה הוא בחיבור של משפטן אסלאמי מצרי ידוע מן המאה ה- 16, אבן נג’ים, אך שורשיו קדומים הרבה יותר.
הכללים האלה מלמדים אותנו הרבה על המזרח התיכון ועל עצמנו, ואיני מתעלם מן החילוניות שעבר האיזור, מן המוביליות ומהשתנות החברתית שבו. ובכל זאת. אילו המנהגים של האיזור, הרוח הנסתרת שלו, כלליו.
לדוגמה:
סעיף 17: מצב קשה גורר אחריו הקלה, דהיינו בסיטואציה קשה יש מקום להקל.
סעיף 6: דברים שקיימים מימי קדם יישארו כפי שהם.
סעיף 26: בוחרים בנזק ליחיד, לסילוק נזק לרבים. לעולם יגבר הנזק לרבים על פני הנזק ליחיד.
סעיף 27: מסלקים נזק חמור בעזרת נזק קל יותר.
סעיף 29: בוחרים בקל שבין הנזקים;
סעיף 36: המנהג הוא המכריע, דינו כחוק עצמו.
סעיף 21: ההכרח מתיר את הדברים האסורים;
סעיף 39: עם השתנות הזמנים, משתנים גם הדינים;
סעיף 19: אין פותרים נזק בנזק;
סעיף 50: כשהדבר העיקרי נופל, ייפול איתו גם הטפל לו.
סעיף 56: המשכיות רצויה מן ההתחלה.
סעיף 46: אם מניעה וצורך מתנגשים – המניעה קודמת.
עוד יפה במג’לה הוא ההקשר הקזואיסטי שלה, דהיינו הסעיפים עצמם מכילים אלמנטים סיפוריים: למשל בסעיף 49: “בעלים של דבר בבעלות מלאה, הוא בעלים גם של הדברים הקשורים להנאה מן הדבר הזה. אדם שקנה בית הוא הבעלים גם של הדרך המובילה אל הבית”. וכך הלאה.
לזה יש להוסיף את פרשנותו הנפלאה של סלים באז, שכיהן כחבר במועצת השורא של המדינה העות’מאנית, על שלל הדוגמאות וההיקשים שבה.
מה אני לומד מן המג’לה? שמעשים מוחלטים הם מסוכנים ולכן יש ללכת על דברים חלקיים; שהתרסה גם היא מסוכנת; שהיוזמה בכלל בכל הקשר מעוררת התנגדות, ועוד.
*
ההנחה הכמעט מוסכמת אצלנו היא שאיראן מתגרענת, ובחשאי היא בונה פצצות, שישמשו להשמדת ישראל. זו האקסיומה הישראלית, אך אני לא בטוח בכלל שהיא נכונה.
האיראנים הם עם של סוחרים, ויגיע הרגע שבו ישקלו את מחיר הכדאיות והקיצוץ בהפסדים. אך איראן היא גם מדינה שנשלטת בידי כוהני הדת, ואלה מכירים היטב את הכללים של המשפט המוסלמי, על ההקלה שבהם. על כך שהם שומרים על העיקר, על חשבון השולי.
נכון שהם שיעים והכללים שציטטתי הם סוניים-חנפיים, אך עדיין זהו האסלאם. כוהני הדת יודעים היטב, שאם יש איום על העיקר, וזו המהפכה החומיניסטית, כל השאר טפל. ואכן יש כיום איום קיומי על המשטר, למשל וקודם כל, בנושא התגרענות איראן.
ההבנה הבינלאומית היא שלאיראן אסור לייצר נשק גרעיני, וכמו על צפון קוריאה, גם על איראן מוכן העולם להטיל סנקציות חונקות, עד שתתפרק מן הכוונות הללו. אין לה ברירה, היא מבינה זאת.
האיראנים הבינו את מגבלות כוחם, וזה קרה להם קודם כל בגלל טיפשותו ושחצנותו של נשיאם אחמדינג’אד, שרק הגביר את הלחץ הבינלאומי האדיר עליהם. הם הבינו שהם לא חיים בואקום, וגם אם ישיגו נשק גרעיני, העולם פשוט לא יסבול זאת, ויחנוק את איראן כלכלית, מסחרית ודיפלומטית. או אז, במצב כזה, המהפכה כולה עלולה לקרוס, וממילא היא מקרטעת.
כאן נכנסים כללי הפיקה, הנשק הסודי שלי בקריאת המזרח התיכון, ומעכשיו גם שלכם.
הערכתי היא שאיראן מחפשת מוצא מכובד לרדת מן העץ הגבוה, אליו נקלעה בעניין הגרעיני, והסיכוי שהיא תסכים לפתרון מוסכם אינו נמוך.
השבוע הסכימה איראן באופן רשמי ל”תוכנית עבודה” עם הסוכנות לאנרגיה גרעינית לזמן קצוב, כאשר לוח הזמנים הוא עד חודש נובמבר, לא רחוק. ההסכמה הזו יצרה כמה שינויים חשובים:
- סכנת המלחמה האמריקנית עם איראן אינה קיימת כרגע, כפי שכבר הבנו זאת באתר שלנו.
- המתח המילולי עם איראן בזירה הבינלאומית פחת, גם בהסכמה אמריקנית. גם ארצות הברית מבינה שיש כאן סיכוי להסדר מניח את הדעת (גם בנושא עיראק).
- משטר הסנקציות המתגברות יכול לשוב, אך מבלי שאיש יודה בכך, הוא נעצר כרגע.
- איראן זהירה עכשיו כפליים בנושאי הטרור העולמי והמזרח התיכון.
מה המשמעות של “תוכנית העבודה? רבה מאוד.
איראן הסכימה לענות באופן רשמי על כל השאלות שיופנו אליה בעניין הגרעיני. זה חשוב, שכן איראן תעומת בעתיד עם הצהרותיה מעכשיו. היא תתקשה מאוד להתחמק ולהתפתל הפעם.
איראן התחייבה לספק לפקחי הסוכנות גישה לכל אתר שיבקשו, ולתת הסברים לזיהום גרעיני שנתגלה, למשל, בכמה מתקנים. ויחד עם זאת איראן ממשיכה להעשיר אורניום במפעל הגרעיני בנתאנז, והיא משתמשת במים כבדים במתקן שבאראכ. האיראנים יצטרכו לתת הסברים ותשובות לשאלות רבות מאוד, אל מול חשדנות העולם.
למרות הצהרותיהם המתלהמות של אחמדינג’אד ושל מפקדי “משמרות המהפכה” המקורבים אליו, הממסדים הדתי והפוליטי בטהראן ובקום אינם מתלהבים ממלחמה עם ארצות הברית, כאשר הם מבינים שהנזק מבחינתם עלול להיות קיומי. זו נקודת המפתח להבנת ממסדים אלה, וזו תובנה, שהתגבשה להערכתי בשבועות האחרונים ממש.
זוכרים את המג’לה? חיזרו אל הכללים שבראשית המאמר, הם עוזרים לנו להבין את האיזור בו אנו חיים. “בוחרים בקל שבין הנזקים”. מי כמו כוהני הדת בעיר הקדושה קום מבינים זאת.
כיצד ייראה הפתרון הזה? עוד מוקדם לדעת, הוא עדיין לא התגבש, אך הוא אפשרי תוך דגש על סוגיית הכבוד. למשל השארת חלק מן הפיתוח הגרעיני, אך תוך פיקוח בינלאומי מלא, ואפילו שיתוף פעולה עולמי, כמובן רק בהקשר האזרחי. זהו תהליך איטי, לא קל, אך מנקודת הזמן הזו, כאשר האיראנים מאותתים שהם מעונינים בהסדר, הוא אפשרי. אכן, “ההכרח מתיר את הדברים האסורים”.
גל הסנקציות נגד איראן יוצא לדרך: הטבעת ממשיכה להתהדק
ומה חושבים הטוקבקיסטים הערבים על אחמדינג’אד?
