שלושה ימים להקמת בית הדין הבינלאומי, מי ישלם את המחיר?
ומה מגלה חדאם על אסד והשלום?
מחלוקות ומבוכה בין בכיר איראני לבכירים סורים בדמשק
מאת ד”ר גיא בכור
הצלחת חיזבאללה לשתק את צפון ישראל למשך חודש ימים ואף יותר הותירה את בשאר אלאסד פעור פה. הוא, בחוסר נסיונו, באמת ראה בכך עדות ליכולת לנצח את ישראל, וכבר ניתחתי זאת בעבר במאמר אודות “משולש הזהב”. כולם מוזמנים לחזור ולקרוא את המאמר ההוא.
זאת הסיבה שהוא האיץ בשנה האחרונה את התחמשות סוריה בעיקר בטילים, כדי לנסות ולהגיע, בשעת הצורך, לסוג של הכרעה על ישראל, בכך שישתק אותה גם הוא אותה באמצעות טילים, ויעלה בדרך זו את סוגיית רמת הגולן, אגב קבלתה “בכבוד”, כמי שעשה זאת במהלך צבאי מרשים.
הקמת בית הדין הבינלאומי לחקירת רצח רפיק אלחרירי, שבקרוב יחל את פעולתו, הדאיגה אותי מאוד, שכן זהו איום קיומי עליו אישית ועל משטר המיעוט העלווי שבראשו הוא עומד. כיוון שדרכם של הסורים היא לכבות אש באמצעות אש חזקה יותר, הבעתי כאן את החשש כי סוריה מכינה מלחמה נגד ישראל. גם את המאמר הזה, שעשרות אלפים כבר קראו אותו, ובעיקר קברניטי המדינה שלנו, כולם מוזמנים לקרוא שוב. את המאמר פרסמתי לאחר חשיבה מרובה, והוא, עכשיו אתם מבינים, לא היה מקרי.
התחלתי לדבר על כך בתקשורת, שהיא, לצערנו, היום הבימה הכמעט יחידה להשפיע באמת על מהלך העניינים. כוחם של המדברים בתקשורת רב יותר אפילו מזה של חברי כנסת. הזהרתי בצורה הברורה ביותר, שאיש לא יאמר שהופתע, כדי שלא נעמוד מול מלחמת יום כיפור חדשה. המסר עבר.
אין לי ספק שגם צה”ל הבין את הדברים לבד. אך כאשר מדברים על כך בתקשורת, ההבנה מעמיקה.
התוצאה המבורכת של האזהרות היתה שצה”ל הגביר מאוד, כך קראנו, את הכוננות שלו ברמת הגולן, כאשר כולנו קראנו בתקשורת על סדרת תרגילים רבי עוצמה מכל הסוגים, שצה”ל ניהל בתקופה האחרונה ברמת הגולן. על פי הכתבות בתקשורת צה”ל נערך בצורות רבות ומגווונות. התרגילים הפומביים של צה”ל היו מבורכים, ויש להמשיך בכך, שכן להערכתי נוצרה תופעה חשובה ומחודשת בגולן:
הסורים הורתעו.
נוצר מימד של הרתעה מחודשת ברמת הגולן. ישראל הבהירה לסורים כי אם בשאר חושב שהתקפה עליה תהיה פיקניק, וכי ישראל תסתפק בתגובות המגומגמות של המלחמה האחרונה, הרי שהוא טועה. זהו צה”ל שיושב בפתחי דמשק, ולא ההיפך. אני די משוכנע שהסורים קלטו את המסר. מסרים כאלה הם מבינים, כך הרי הם מתנהלים וחושבים. אין לי ספק שגם הגעת שר ביטחון רציני לתפקיד, הוסיפה גם היא. הדיבורים בתקשורת שלנו על כוונותיהם גם הם הוסיפו, כיוון שאם חשבו על מימד של הפתעה, כמו שעשו ב 1973, הרי שהפתעה כזו כבר לא תהיה.
סכנת המלחמה מול הסורים פחתה בטווח הקרוב, אך לא נעלמה. את זה נצטרך לבחון במהלך החודשים הבאים, שכן ההצטיידות הסורית בטילים בהחלט מדאיגה. וגם הרתעה, יש לזכור, יש לתחזק.
זו עוצמתה של ההרתעה, וזו אמנות המזרח התיכון. במילים אחרות, מי שחשב שדיבורים על מלחמה יזיקו, הרי שהם מועילים. למילה יש עוצמה באיזור שלנו, והלוואי שכך היה נעשה מול חיזבאללה לאחר חטיפת שני השבויים שלנו אשתקד.
למה הדבר דומה? לפני כששלוש שנים, תקף צה”ל ברפיח, והרס שורה של בתים שם, כדי לעבות את מרחב הביטחון בין עזה לסיני. העולם השתולל אז, ומי שהגזימו בביקורת היו דווקא התורכים. ממשלתו של ראש הממשלה האסלאמיסט טייפ ארדואן, חשבה לצמצם על חשבוננו את הביקורת כלפיהם בתוך תורכיה על שאינם אסלאמיים מספיק. כרגיל פותרים בעיות פנים באמצעות היהודי, כלומר ישראל.
ואכן, ארדואן ואחרים שטפו אותנו בביקורת קשה ומרושעת, שהתעלמה לגמרי מן האינטרסים הבטחוניים שלנו. על דעת עצמי בלבד פרסמתי מאמר בעמוד הראשון של “ידיעות אחרונות”, וזה היה ביום ששי, יום עם חשיפת שיא, תחת הכותרת: “תג מחיר מתורכיה”. פניתי במאמר אל התורכים וכתבתי: אתם רוצים למתוח ביקורת הכי קשה על ישראל? זכותכם, זהו עולם פתוח. אך אני רק מזכיר לכם כי ישראל שולחת אליכם עשרות אלפי תיירים בשנה, ואולי הרבה יותר; ישראל מסייעת לכם בוושינגטון דרך אייפ”ק; ישראל קונה מכם מים במחיר הגבוה ממחיר התפלה אצלנו, רק בגלל היחסים המיוחדים; וישראל משביחה את הציוד הצבאי המתקדם שלכם. כיוון שאירופה אינה מעוניינת בכם, ולעולם לא תהיה מעוניינת בכם, נותרה לכם ישראל. אך דעו שלכל דבר יש מחיר, גם לביקורת מוגזמת שלכם.
באותו סוף שבוע התקשרו אלי מהרבה כלי תקשורת תורכיים, כיוון שהפרשנות הזו פורסמה בהבלטה רבה בתקשורת התורכית. אני זוכר שכאשר חזרתי למשרדי ביום ראשון בבוקר, הפתיע אותי מספר ההודעות של עיתונאים תורכיים שביקשו שאתראיין על דבריי. לא התראיינתי לאיש. לא היה צורך. המסר עבר.
באותו יום ראשון התקשר אלי גם בכיר לשעבר במשרד החוץ הישראלי ואמר לי: מה עשית? היחסים שלנו עם תורכיה חשובים. אמרתי לו: דווקא בגלל שהיחסים עם תורכיה חשובים, כתבתי את הדברים. פניתי אל התורכים, כנציג ישראלי, בשפה שהם מבינים.
אין לי הוכחה, ובוודאי דברים נוספים קרו, אך לאחר המאמר הזה הביקורת התורכית פשוט נעלמה. היחסים חזרו למסלולם.
מה הניתוח שלי? התורכים שקלו את המצב.אם ישראל לא היתה מגיבה, ו”ישראל” היתה פה פשוט המאמר שלי, הם היו ממשיכים, שכן אילו הכללים במזרח התיכון. אך כיוון שאינטרסים חיוניים להם נראו פתאום מאוימים, הם פשוט הפסיקו. מאזן השיקולים שלהם הופר. כך בונים הרתעה במזרח התיכון. יש לחשוף את העוצמה ואת המחירים.
וזה מה שעשינו ברמת הגולן.
בעוד ארבעה ימים – מדד האיומים הבטחוניים על מדינת ישראל לחודש יולי 2007
אינשאללה, הפגישה הבאה בבית הדין הבינלאומי
מה יעשו הסורים אם הגולן יעבור לידיהם?
