מאת ד"ר גיא בכור"מהפכה היא כמו רומן ספרותי: הכי קשה זה להמציא בהם את הסוף" הוגה הדעות וההיסטוריון הצרפתי אלכסיס דה טוקוויל (1805-1859) אבוי, עוד לא נולדה, וכבר המהפכה של ינואר במצרים זקנה. כרגיל באיזור שלנו כל אופוריה מסתיימת בקינה, וכל תקווה מנצנצת כבה מהר. המהפכה מאכלת חיש קל את בניה, תוך שהיא מחפשת אחר תום עלומיה, כרגיל בסוג של "יום זעם" אותנטי. ככה זה כשאין מטרות ואינטרסים חיוביים, כאשר לא חושבים מה לבנות, אלא רק מה להרוס, בגיבוי של שנאה, תסכול וזעם. "יום זעם" בהגדרות המהפכות הערביות זהו יום של שיא אלים. רק יום ששי אחד הוכרז כ"יום זעם" במצרים, 28 בינואר, אז נהרגו רבים, והצבא הופיע בפעם הראשונה ברחובות, המשטרה נסוגה ונוצר התוהו ובוהו. והנה, יום ששי הקרוב, 27 במאי, שוב הוכרז "יום זעם" במצרים, מליון איש אמורים להתאסף בכיכר תחריר, ולצאת הפעם למה שהם מגדירים "המהפכה השניה". מה קרה בין שני ימי הזעם? כתבנו את זה מייד לאחר שפרצה האלימות במדינה, אך המצרים הבינו זאת רק עכשיו: סידרו אותם. "קיבלנו את אותו משטר של מובארק, אבל בלי מובארק. שום דבר לא השתנה", מסביר המתאם של מה שנתפס כמהפכה השנייה, אחמד שוכרי. "ההיפך, הדברים רק נהיו גרועים יותר מאז ינואר". כמו אז, גם עכשיו: הקריאות להתאסף נערכות בפייסבוק, כלי התקשורת העיקרי היום של העולם הערבי, ובהודעות SMS. שותפות לקריאה מפלגות ממוסדות, שהחליטו להצטרף כמו מפלגת הוופד, הנאצריסטים, "כפאייה" והשמאל. הסיסמה, כפי שהיא מופיעה בפייסבוק היא: أنا محستش بالتغيير ونازل تاني ميدان التحرير ( 27 مايو 2011) "אני לא מרגיש בשינוי, ואני יורד שוב לכיכר תחריר ב- 27 במאי", זו הסיסמה, הכתובה בסלנג מצרי ברור. המארגנים חוששים מאלימות של הצבא, והצבא חושש שהמפגינים יבצעו פרובוקציות, שיאלצו אותו להפגין יד קשה. זהו מצב חדש במדינה. רק עכשיו באמת הפנימו במצרים שחונטה צבאית שולטת שלטון מוחלט במדינה, וכי היא סידרה אותם. "המהפכה שלנו הלכה לאיבוד בין החלטות הצבא", הסביר שוכרי. ואכן, המהפכה החדשה תצא הפעם נגד הצבא, ולכן הפחד מהתנגשויות דמים. במהפכה הראשונה הצבא נתפס כידיד של העם, אך הפעם כאויב. בלוגרים כותבים עליו את האמת, שהוא מסואב ומושחת, מי שניצל את המהפכנות הערבית לניקוי שמו. אחד מן הבלוגרים האלה נזרק עכשיו לשלוש שנות מאסר, על פגיעה בשמו הטוב של הצבא. הפיקוד הצבאי לא לקח סיכונים מיותרים, וכבר הכריז כי המהפכה החדשה בלתי חוקית, "תמוהה", ומקורה בגורמים זרים, כמה מקורי. כך טענו גם אסד וקדאפי, ואיפה הם היום. גם אותנו לא חוששים לערב, ושייח' אלאזהר הנוכחי טען שהרב עובדיה יוסף פועל את השלטונות בצבאיים במצרים, למתן חנינה לנשיא מובארק! עד כדי כך יש מי שהוא נואש במצרים. האם המהפכה הזו תלך בעקבות המצב בלוב ובסוריה, דהיינו מאבק דמים? מצרים היא מדינה מסודרת יותר מן האחרות, אך הדברים עלולים להסלים גם שם. הצבא אינו מתכוון לפנות את מקומו בשום צורה שהיא, אפילו לא בבחירות. התוכנית שלו היתה להעמיד משטר אסלאמי-קל, של "האחים המוסלמים" בחזית, ולשלוט בהם מאחורי הקלעים, כמו בטורקיה של השנים האחרונות, לפני עידן ארדואן. עכשיו נוצרה לו בעיה, הצעירים לא רוצים אותו בכלל. "הפיכה צבאית היא הפיכה צבאית", הם טוענים נגדו, והצבא נבוך, ויתכן ויעמיד לדין את מובארק, כדי לרכך את הכעס. הצבא השתדל שלא להתדרדר אל הרגע הזה. הוא הפחית משקל כל הזמן, כדי לברוח מן העימות. זרק את מובארק, הקריב את משפחתו, התפטר מן הפרלמנט, זרק את מפלגת השלטון, את החוקה, את שני ראשי הממשלה האחרונים (אחמד נאט'יף ואחמד שפיק) אך ללא הועיל. עכשיו אין לו עוד הרבה מה לזרוק. זה להיות או לחדול. כיצד יגיב מול מליון מפגינים נגדו? איך ייטען ללגיטימציה, אם הוא מוצג כסוג אחר של עריצות? עכשיו גם ברור שקרנבל הפלת מובארק היה מגוחך, הרי כל ממסדו של מובארק נשאר, והוא ממשיך עדיין לשלוט במדינה. למשל, המושלים שבאמת מנהלים את המדינה, ושאותם מינה מובארק, נשארו, המונופולים הגדולים, השייכים למקורביו, וכמובן, מושלה של מצרים היום, שר ההגנה חוסיין טנטאווי (בן 76), יד ימינו בעבר של מובארק. כמה טיפשים מרגישים עכשיו המצרים, שלא הבינו בזמן, והם היו רוצים לתקן זאת עכשיו. לפני שתמשיכו במאמר, אני קורא לכולם להירשם ולהצטרף אל הבסיס למעורבות האינטרנטית שלנו, לדף קוראי ג'יפלאנט בפייסבוק. אלא שהשחקנים הראשיים במערכה השניה הזו אינם המפגינים והצבא, אלא המפגינים ו"האחים המוסלמים". מתברר שהצבא שולט כיום במצרים בתמיכה שקטה של "האחים המוסלמים", ההולכים ומשתלטים על המדינה. אין הם הקיצונים ביותר, יש ארגונים אסלאמיים חוקיים כיום, שהם קיצונים יותר מן האחים המוסלמים כמו "החבורות האסלאמיות" בראשות מי שהשתתף ברצח הנשיא סאדאת ושוחרר מן הכלא, המחבל עבוד א-זומר. האיש בן 64, ובעבר היה קצין מודיעין, שסיפק את הנשק והתחמושת לרוצחי סאדאת. הוא ישב בכלא המצרי 30 שנה, ושוחרר רק לאחר נפילת מובארק. "בחסות המהפכה 'האחים המוסלמים' משתלטים על מצרים" טען השבוע בחרדה מי שלא מיצה שום פוטנציאל שלו, מוחמד אלבראדעי, השותף עכשיו למהפכה השניה. אהה. נערי הפייסבוק הציתו את הלהבה, ועכשיו קיבלו בחסותה את "האחים המוסלמים". עדיף כבר היה מובארק מבחינתם. זו הסיבה ש"האחים" אינם מתלהבים כלל מן המהפכה השנייה, והם עדיין לא הבהירו האם התומכים שלהם, כ-40% מן המפגינים, ישתתפו בה. "הגורמים האסלאמיים יצאו מבתי המחבוש הישר אל בתי הארמונות" הבהיר שוכרי. במילים אחרות זהו העימות המוחלט בין הגורמים המערביים, הלאומיים, לבין הגורמים האסלאמיים. מה שהיה אמור לקרות מגיע עכשיו. הוא רק נדחה, בשל חולשת מובארק. האחים המוסלמים אינם מתלהבים להצטרף למהפכה השניה מסיבה נוספת: הם חוששים שהצבא ייצא לבסוף נגדם, כפי שקרא במהפכת 1952. נוח להם המצב הנוכחי, בו הם זורמים לניצחון בבחירות הצפויות, אם יתרחשו בכלל. האלימות הצפויה במצרים מדאיגה, משום שהצעירים המפגינים רוצים שיפור במצב הכלכלי ובביטחון האישי, ואלה ממשיכים ומדרדרים במצרים. ההיפך, המשקיעים הזרים עצרו את השקעותיהם. מי ישקיע במדינה הולכת ומדרדרת לעבר מהפכות ואנרכיה? התיירים לא באים, ומיסים לא משולמים. מובן שהמצב בימי מובארק היה טוב יותר גם מבחינה כלכלית וגם ביטחונית. זו מהפכה של רעבים כבר, ומהפכות כאלה עלולות להגיע למרחבים מסוכנים. משעשע ועגום המשחק של ערוצי הטלוויזיה הערביים במה שקורה. בזמן המהפכה נגד מובארק שיחק אלג'זירה התומך באחים המוסלמים תפקיד מרכזי, ומתחרהו הפרו-סעודי אלערביה טשטש. הפעם היוצרות מתחלפות. אלג'זירה, שתומך באחים המוסלמים, מחריש, אלערביה מזעיק את ההמונים לרדת לכיכרות ביום ששי. לא חופש עיתונות לפנינו אלא השתעבדות של התקשורת הערבית לשליטיה. מה טוב לישראל? לישראל טובה היציבות, דהיינו המשך שלטון הצבא. ראינו שהצבא המצרי בלם יפה את המפגינים לכיוון ישראל ביום ה"נכבה". אך הצבא הזה משלם כיום אתנן ל"אחים המוסלמים", ולכן התיר להם להסית נגד ישראל בכיכרות הערים. בטווח הקצר יש לנו אינטרס להמשיך ולשמור על קשר עם הצבא המצרי, אך בטווח הרחוק מאוד, יש לנו עניין שבמצרים יהיה שלטון חילוני וליברלי יותר. איש אינו משלה את עצמו שתקום שם דמוקרטיה. ועם זאת, בטווח הבינוני מצרים צפויה לגלוש להמשך האנרכיה הפנימית, היריבות האדירה, והיא צפויה להיות עסוקה עם עצמה עוד תקופה ארוכה. השחקנים האמיתיים מסתדרים שם לעימות, במלחמת עולמות אמיתית, עד זוב דם. Veritatem dies aperit טענו הרומאים, הזמן מגלה את האמת. מה שהיה עד כה היא המערכה הראשונה, ובהצגה המצרית הזו עוד צפויות מערכות רבות, הפתעות, וכן, מתישהו, כמו שאומרת הקלישאה המפורסמת, גם האקדח עוד יופיע.למבקשים לחדש את המנוי, קיימת אפשרות פשוטה לעשות זאת. איפה? בכפתור שבפתח כל מאמר סגור: "לחידוש מנוי קיים לחץ כאן". אפשר לחדש את המנוי גם כאן.
