שיטת ג'ינגיס ח'אן והאופציה הירדנית

זו
השיטה המופעלת כיום כנגדנו, לצערי בידי בני עמנו, כאשר יש לכאורה
רק שתי ברירות חנק, העומדות לפנינו: “שתי מדינות”, או “מדינה דו-לאומית”, וכרגיל
בשיטת ג’ינגס ח’אן, זה מלווה בהטלת אימה מקפיאה. שתי הברירות גרועות מאוד מבחינתנו,
כמובן, ואותם אלה המנווטים אותנו רוצים שאנחנו נגיע למסקנה ש”שתי מדינות” זו הברירה
הפחות גרועה. כך ייצא שאנחנו בעצמנו בחרנו את האופציה הזו, על פי השיטה הקלאסית של
אפשרויות על פי התהום. בכך שולטים אלה, המפעילים את המניפולציה, בכללי
המשחק.

מי
הם אותם ישראלים, שמפזרים בכל מקום ששתי מדינות זו האופציה היחידה הקיימת? אתם
מכירים אותם. הם משתלטים על התודעה, מטריפים את האמריקנים ואת ראש הממשלה, וכך גם
אותנו. ג’ינגיס ח’אן לפחות הפעיל את שיטות הטלת האימה על האויבים שלו,
אצלנו הם מפעילים זאת כנגד בני עמם.

אך
האם אין אפשרות נוספת? האם עד כדי כך אנו מוקפים רק באופציות גרועות? בוודאי שקיימת
אפשרות נוספת, וטובה הרבה יותר לכולם.

חייבים
להבין: הרשות הפלסטינית הזאת, אנטי-יהודית ואנטי-ישראלית, דבקה בשלושת כללי הסירוב:
היא רוצה “מדינה” מן השמיים, בלי שלום, בלי הכרה ובלי משא ומתן, אליו נאנסה עכשיו
“להיכנס”. היא לא מעוניינת והיא גם לא יכולה, כאשר היא משמשת כיום בעיקר כמסלקה של
כספים, משותקת וחסרת כל לגיטימציה חוקתית או עממית. היא מוקפת פלגים, חזיתות
וארגונים סלפים, שרוצים לבלוע אותה, וגם יבלעו אותה בעתיד, כך שלא יעזור כמה
אובססיבי עוד יהיה שר החוץ ג’ון קרי, מכאן לא ייצא שום פיתרון. אלא שהפיתרון נמצא
ממש מול העיניים, והוא פשוט מכל. צריך רק לפקוח את העיניים הסגורות. צריך לצאת מן הפחד המשתק, אך המלאכותי, של האיש הניצב על פי
התהום.

היה
זה וינסטון צ’רצ’יל שחתך בשנת 1922 את שטח המנדט שנועד ליהודים, והקים את ממלכת
ירדן עבור הערבים. ירדן הפכה את הגדה המערבית לחלק מלא ממנה, העניקה את אזרחותה
המלאה לתושביה הערבים שבגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים), ותמיד היתה בתמונה לגבי
כל הסדר שם: המונארך הירדני חוסין ניהל שיחות (כושלות) הן עם יאסר ערפאת
והן עם שמעון פרס לקונפדרציה ירדנית-פלסטינית עד 31 ביולי 1988, אז “התנתק” המלך
חוסין מתושבי הגדה המערבית, ואף שלל מהם את האזרחות הירדנית שלהם ביום אחד, בחשש
שלו מן המהומות שאז ביצעו. גם לאחר מכן היה ברור שכל הסדר יתבסס על ירדן, כמדינה
ערבית-פלסטינית. בשיחות מדריד שיזמו האמריקנים בשנת 1991 המשלחת היתה משלחת
ירדנית-פלסטינית משותפת, בראשות ח’יידר עבד אל-שאפי מעזה ועבד אל-סלאם מג’אלי
הירדני. ירדן היתה במובהק חלק מן הפיתרון. אלא שאז הגיע תהליך אוסלו, שכולו בנוי על
טעות, הקים רשות פלסטינית עצמאית, וניתק לגמרי את הקשר לירדן, לשמחתם של שליטי
ממלכה זו, שנשמו לרווחה.

הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי
שלך  

עוד
יגיע הזמן להתיישר עם המציאות: ירדן היא המדינה של הצד הערבי, והיא תהיה אחראית גם
לקומץ הערים הערביות בגדה המערבית מבחינה אזרחית, כפי שאכן היה המצב. רוב
מוחלט של הפלסטינים כבר גר בערים אלה, והם יצביעו לפרלמנט הערבי, הירדני, במדינה
שממילא מורכבת מ- 80 אחוז פלסטינים. הכל בירדן פלסטיני, חוץ מהמלך, וגם הוא נשוי
לפלסטינית. יורש העצר בממלכה הוא חצי פלסטיני. מה יותר טבעי מזה? הצבעתם בירדן של
התושבים הערבים מן הגדה המערבית לא תשנה מהותית את המציאות הפוליטית הדמוגרפית
הקיימת שם היום.

 

אין
כאן גם שום חידוש, הרי היתה להם כבר אזרחות ירדנית מלאה, שנגזלה מהם. מי מבטל כך
בהינף-יד אזרחות?הגזל הזה צריך לעלות למוסדות הבינלאומיים. 

 

 

כאשר
אתם נותנים לאנשים אפשרויות בחירה-לכאורה, רובם לא יעלו על דעתם שיש בפניהם עוד
אפשרויות. מקסם השווא של “בחירה”, מעוור אותם. וזוהי טקטיקה מוכרת, לכפות את רצונכם
באמצעות מעט חופש בחירה מלאכותי ומאיים. האם אפשרויות אחרות קיימות? בוודאי.


במכתב שלו ללוסיליוס (מכתב מס’ 104, חלק 26) כתב סנקה, הפילוסוף הרומי: “זה
לא בגלל שדברים הם קשים אנחנו לא מעיזים; בגלל שאנחנו לא מעיזים, הדברים הם קשים”
(Non quia difficilia sunt non
audemus, sed quia
non audemus, difficilia sunt.).

בוידאו: ג’ינגיס ח’אן בעיבוד מודרני. הטקטיקות לא השתנו
גם היום, ועכשיו מפעילים אותן עלינו.

 

איש לא אמור לזוז ממצבו הקיים,
ושום דבר לא ישתנה בשטח. רוב הפלסטינים בגדה המערבית ישמחו להתנתק מן
“הרשות” שנכפתה עליהם באוסלו, ולהצטרף לממלכה גדולה ומבטיחה, שבה האפשרויות האישיות
שלהם יהיו מבטיחות. האזרחות הירדנית נחשבת אזרחות מצויינת במזרח התיכון. ישראל תזכה
ליציבות הביטחונית, שהיא מעוניינת בה, וזו מדינה שיש איתה שלום, מה גם שישראל תמשיך
לשלוט ביטחונית וצבאית על יהודה ושומרון, חוץ מן הערים הראשיות, בהסדרים שייקבעו עם
ירדן.

ממילא בהסכם השלום עם ממלכת ירדן הבטיחה ישראל לירדנים “מעמד מיוחד”
במקומות הקדושים בירושלים, כך שגם עניין זה ניתן לנהל. אם יתבצע משאל-עם אצל תושביה
הערביים של יהודה ושומרון, רוב מוצק יעדיף בשמחה את האופציה הזו, שמוציאה אותם מן
המחנק של “הרשות”, אותה אינם מעריכים. הם רוצים חיים טובים ויציבים, ולא
אילוזיות באוויר.

(צילום: אימג’בנק, Getty
Images)


ומה
עם הירדנים-הבדואים? זהו מיעוט-שולט של 20% בירדן, וזה צריך להיות אינטרס
של הבית ההאשמי, ויש לא מעט קולות בירדן המתייחסים לכך בחיוב, צריך רק ללבן את
הנושא ולהגדיר אותו. אם תקום “מדינה” פלסטינית פראית וסלפית, היא תאיים על ירדן לא
פחות מאשר על ישראל, במיוחד בימים אלה של מרד ערבי איזורי ואנרכיה. כשם שמצרים
נשאבה חזרה לענייני עזה לטובתה, כך צריך לקרות עם ירדן, שזהו אינטרס שלה. ממילא לא
נשארה כבר לאומיות ערבית, והכל מיטשטש ומשתנה. סוריה, עיראק, לבנון ואחרות הולכות
ומתמזגות, ומה שנראה לא הגיוני רק לפני כמה שנים, הגיוני מאוד היום.
הירדנים צריכים להבין ש”האביב הערבי” שינה הכל. בעבר פחדו שישראל תפיל עליהם בחזרה את “הפלסטינים”, למשל עם גדר
הביטחון, ואכן הם היו אלה שפנו אל מוסדות הבינלאומיים נגד הגדר, אך מה האלטרנטיבה?
מדינת טרור שתאיים על היציבות בממלכה?

 

לפני שתמשיכו בקריאת
המאמר: עוד מאמרים מקוריים של ד”ר גיא בכור, שלא מופיעים באתר, ותגובות
החברים, בדף קוראי ג’יפלאנט בפייסבוק. ואיך מצטרפים? למי שהמילה “אהבתי” או “Like”
מודגשת אצלו, מוזמן ללחוץ עליה, ולהצטרף בכך אל המועדון הפייסבוקי המרשים הזה.

איך שולחים את המאמר הזה לחברים? יש
כפתור “המלץ לחבר”, בתחתית המאמר.

הדרך
הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא
להירשם
כאן, ולקבל התראה למייל האישי.
הנרשמים קוראים ראשונים. 
 

 אותו
הדגל לירדן ולאש”ף, רק בתוספת כוכב. אותן משפחות, אותה דרך חיים. מה יותר טבעי מזה?
מה יותר צודק מזה?

 

וברמה
המבצעית, ירדן קלטה עכשיו מעל חצי מליון פליטים סורים, ומשהו קרה? האם לא תוכל
הממלכה להיות אחראית לעוד כמליון ערבים ביו”ש ברמה האזרחית? וישראל תשמח לעזור
כספית ומבצעית. ירדן תהיה רגועה ברמה הביטחונית, כך גם ישראל, כשמרוויחים גם תושבי
הגדה המערבית של ירדן, שתהיה להם ממלכה גדולה ומבטיחה. כולם מרוויחים, חוץ מן
הרשות הפלסטינית, אותו גידול פרא של אוסלו, שממילא לגיטימציה רבה
אין לה עוד, אפילו בקרב הפלסטינים.

 

גם
אם ירדן תתנגד לפיתרון הזה, אני מעדיף שהיא תימצא בלחץ בינלאומי
וערבי, ולא אנחנו. וכי למה שהפלסטינים יצטרפו אלינו? אין להם מדינה צמודה להם, שבה
הם רוב? אני עדיין זוכר את הקמפיין שסייענו לקדם (עוד לפני הקמת ג’יפלאנט, אך גם
בין מאמרי האתר) לדחוף את עזה לזרועות מצרים. וכי המצרים אהבו את
זה? ממש לא, אך לבסוף לא היתה להם ברירה. היום מצרים מחוברת בכל הרמות
לעזה, אם כי ישראל עדיין מתעקשת לספק לרצועה מים, חשמל וכסף. הרי אנחנו כבר יודעים
שהרבה יותר קל להוציא את ישראל מעזה, מאשר את עזה מישראל.

 

חלקו
אתם את הקלפים, כמו שחילקנו כאשר דחקנו את עזה לעבר מצרים. זוכרים את המאמרים שליוו
את המהלך ההוא? איש לא נתן לו סיכוי. למה אנחנו נותנים לאחרים לחלק תנו את הקלפים?

 

ובכלל,
מאיפה צמחו בכלל גידולי הפרא של “שתי מדינות” על שטח כה זעיר, או “מדינה
דו-לאומית”, אם לא כתכסיסי הפחדה ושליטה כנגד הישראלים שלנו בידי ג’ינגיס
ח’אן. חזרה למודל הירדני מבוססת על ההיסטוריה ועל המצב בשטח, ולאור איומי
המרי הערבי מסביב היא מייצבת ומבטיחה לכל הצדדים. זהו הפיתרון,
ואין שום פתרון אחר, כפי שנוהג לומר הפוליטיקאי העסוק ביותר
בישראל, שבין הייתר הוא גם הנשיא.

 

מעכשיו
יש להפוך את הטרור של שיטת ג’ינגס ח’אן על פניו: או מדינה ירדנית-פלסטינית אחת, או
שתי מדינות פלסטיניות. ולמה בכלל הויכוח הפנים-ערבי הזה נוגע לנו? אגב, בשיטה הזו
אפילו ג’ינגיס ח’אן יכול להיות  מרוצה, שכן גם כאן יש שתי מדינות לשני
עמים: ירדן וישראל.

 

◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון
Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים
הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום
ולהירשם – כ א ן.

◄אני
מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש
אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או –
כ א ן.


◄אם
ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף
הזה, למטה.

◄למבקשים
לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת –
כ א
ן.