בעוד שב”תקשורת” המימסדית מראים לכם מפגינים שרים שירי “שלום”, האנרכיה משתוללת בארצות הברית, וזה כבר מקום מפחיד לחיות בו, בעיקר בחוף המערבי. כנופיות שולטות ברחובות, והמשטרה לא מתקרבת, כי אילו ערים פרוגרסיביות, וראשי הערים והמושלים עסוקים בלפייס את המתפרעים. כל הסרטונים הם מהשעות האחרונות בחוף המערבי.
תופעת הביזה הופכת למשהו יומי, למשל כאן בעיר סנטה מוניקה:
וכאן בהמשך בלוס אנג’לס, היכן שישראלים, שנטשו את מולדתם למען איזו אשלייה, בחרו פעם להשתקע. שיהנו עם האנרכיה, שתלווה אותם לתמיד. אנחנו, לעומת זאת, נשגשג בארצנו הפטריוטית, הבטוחה והמזנקת.
אז מי אמר שלבוזזים אין טעם אמנותי? בוזזים גלריה לאמנות בשדרות מלרוז, לוס אנג’לס. ושימו לב לכיתוב העצוב בגלריה הזו: “I’m so available” (“אני כל כך זמין”). אכן כך:
יש כאלה, שבא להם להתפנק עם איזה שעון יד יוקרתי חדש, ב- 10,000$. חיים פעם אחת, לא?
פרוגרסיביות =מוות, וכאן למטה, מתפרעים זורקים בשביל הכיף, וכי אין מי שימנע, רימוני עשן למכוניות של “לבנים פריבילגים”, ומסכנים את חייהם. אחד כזה מאבד את השליטה ברכבו, ונפצע:
והמועמד התשוש הסנילי והמטרידן של הפרוגרסיבים? עסוק בכריעת ברך ובקשת סליחה וחרטה. את אמריקה הוא הוריד על הברכיים, ובייש אותה. את האבות המייסדים של אמריקה. את הציביליזציה המערבית, או מה שנשאר ממנה, אחרי (מו)ברק חוסיין:
