האסטרטגיה הגאונית בה נוקטת ישראל בעזה, והנקניקים של ביסמארק
מאת ד”ר גיא בכור
זמן קצר לאחר שחזרתי מטכס חתימת הסכם אוסלו בבית הלבן, שם צפיתי בהיסטורה שנעשתה, וכאשר המדינה כולה היתה אפופה באופורית השלום וסוף הסכסוך, הגיעה לידיי קלטת שמע, ובה הקלטה קצרה באיכות גרועה. הייתי אז הפרשן לעניינים ערביים של עיתון “הארץ”, עיתון, שכמובן היה שרוי בשיאה של אקסטזת האופוריה. הקשבתי לקלטת, ובה נשמע קול הדומה לקולו של ראש אש”ף, יאסר ערפאת, זה אשר חתם זמן קצר לפני כן על ההסכם ההיסטורי עם ישראל.
זה אשר הגיש לראש ממשלת ישראל יצחק רבין ב- 9 בספטמבר 1993 את המכתב הבא (תרגום מלא, שלי):
אדוני ראש הממשלה,
החתימה על הצהרת העקרונות מציינת עידן חדש בתולדות המזרח התיכון, מתוך אמונה איתנה בכך, ברצוני לאשר את ההתחייבויות הבאות של אש”ף:
אש”ף מכיר בזכותה של ישראל להתקיים בשלום ובביטחון.
אש”ף מקבל את החלטות מועצת הביטחון של האו”ם 242 ו-338.
אש”ף מתחייב לתהליך השלום במזרח התיכון, וליישוב הסכסוכים בין שני הצדדים בדרכי שלום, ומצהיר כי כל הנושאים התלויים ועומדים בנוגע להסדר, יפתרו במשא ומתן.
אש”ף רואה בחתימה על הצהרת העקרונות אירוע היסטורי, החונך עידן חדש של דו-קיום בשלום, חופשי מאלימות ומכל המעשים האחרים המסכנים את השלום והיציבות. אי לכך מתנער אש”ף מן השימוש בטרור וממעשי האלימות האחרים, והוא יטול על עצמו אחריות על כל הגורמים והחברים באש”ף, על מנת להבטיח את ציותם, למנוע הפרות סדר ולהטיל עונשים על המפרים.
לאור ההבטחה לעידן חדש והחתימה על הצהרת העקרונות, אש”ף מאשר כי אותם סעיפים באמנה הפלסטינית השוללים את זכותה של ישראל להתקיים והוראות האמנה שאינן עולות בקנה אחד עם ההתחייבויות שבמכתב זה, אינן ניתנות להפעלה כעת, והינן חסרות תוקף. כתוצאה מכך, אש”ף מקבל על עצמו להגיש לאישורה הרשמי של המועצה הלאומית הפלסטינית את השינויים הדרושים.
שלך בכנות,
יאסר ערפאת יושב ראש אש”ף.
זהו המכתב הרשמי, המחייב, אותו הגיש ערפאת ליצחק רבין בוושינגטון, ועליו ישב תהליך אוסלו כולו. מישהו עוד זוכר את המכתב הזה? מישהו בצד הפלסטיני בכלל שמע עליו? ואיפה הוא, המכתב הזה, מדוע אינו רואים אותו?
נחזור לימים שלאחר החתימה. הארץ היתה אחוזת תזזית, והעיתונות התפוצצה מרוב נחת. והנה מגיעה אלי קלטת שמע, ובה הקלטה של דקות ספורות, מתוך נאום סגור של יאסר ערפאת בכנס של אנשי עסקים בדרום אפריקה, במסגד, כנראה מיד לאחר החתימה בבית הלבן.
ראשית, הייתי צריך לוודא שאכן זהו ערפאת. וִידיתי, שכן לאחר הקשבה לנאומיו של האיש במשך כל כך הרבה שנים (משנת 1980) ידעתי שהדובר זה הוא. לא היה ספק, נימת הקול, הניגון של הדברים, האתנחתות, השיעולים.
שנית, הוא התייחס לאוסלו, ולכן הבנתי שמדובר במשהו עדכני.
ושלישית: הוא הותקף שם, כנראה, על ידי השומעים, שכן הוא התגונן, ואמר לגבי ההסכם עם ישראל, עליו חתם במו ידיו: “כרתנו את שלום האמיצים, תוך אמונה בדרך הפעולה של הנביא (מוחמד) בהסכם השלום של חודייביה”, נוסח מעין זה, אני כבר לא זוכר בדיוק, וזה לא ממש חשוב.
הדברים האלה התקבלו אצלי בתדהמה, שכן מדובר לכאורה מבחינת יאסר ערפאת בהסכם תחבולה זמני! טקטיקה לחיסול ישראל, לא בהשלמה אמיתית איתה.
מהו הסכם השלום של חודייביה (صلح الحديبية)? בשנת 628 לספירה כרתו אנשי העיר מכה עם המוסלמים של מוחמד הסכם שלום לעשר שנים, הוא הסכם חודייביה, אותו ניצלו המוסלמים להתעצם ולהתחזק, מתוך כוונה לעלות על מכה ולכובשה מאוחר יותר, כאשר יאגרו כוח. במהלך שנים אלה הרשו לעצמם המוסלמים לעלות, לכבוש ולבזוז את נאת המדבר ח’ייבר, מהיפות והשלוות שבחצי האי ערב, שהיתה מיושבת ביהודים רבים. ח’ייבר נכבשה במאי-יוני 628, וחלק גדול מיהודיה נשחט, או שהוטל עליו מס גולגולת של מחצית היבולים. האסלאם התעשר מן הפשיטה הזו, והתחזק.
בשנת 630 הפר מוחמד את הסכם השלום, ועלה על העיר מכה, שנכנעה לו מייד, שכן לא היתה מוכנה לקרב. בכך השליט מוחמד את האסלאם על חצי האי ערב כולו. עד היום “שלום חודייביה” נתפס כטקטיקת מלחמה מתוחכמת אצל המוסלמים, כחוכמה פרגמטית, כאשר האויב העומד מולם עדיין חזק מהם.
והנה ערפאת מדבר על שלום חודייביה עם ישראל!
האם לפרסם את הדברים, כאשר הכל שטופים באופוריה? שמעתי את הקלטת שוב ושוב, ולבסוף החלטתי שכן. האמת העיתונאית צריכה להיות מעל לכל, גם אם היא מנוגדת לדעה הכללית. ואכן, הידיעה הזו פורסמה בעיתון הארץ (שלא ממש הבליט אותה) אך היא גם זכתה להתייחסות בתקשורת העולמית.
האם מישהו התרגש ממנה? מה פתאום. משכו בכתפיהם, משל אני התמהוני, לא ערפאת.
לימים, התברר לי שלא הייתי איש התקשורת הישראלי היחיד שהקלטת הזו הגיעה אליו. עיתונאים בתחום המזרחני, כדרכם של עיתונאים להפחית מערך מה שפרסמו עמיתיהם, סיפרו לי בנימת ביטול כי הקלטת הזו הגיעה גם אליהם, ולכן זה לא סיפור גדול.
אז למה לא פרסמתם את הדברים, שאלתי?
חלק אמרו: זה לא נראה רציני, וחלק אמרו: זה הפוך ממה שקורה, זה נגד השלום, המערכת לא תאהב את זה, ותירוצים מעין אלה.
ואז הבנתי, שבתקשורת שלנו האמת היא דבר יחסי, ואם הדברים מנוגדים להלך הרוח הכללי בתקשורת, הם יידחו הצידה. זה לא הדהים אותי, כי ידעתי שכך הם הדברים, אך מאוד הדאיג. הבטחתי לעצמי, שגם בפעם הבאה לא אהסס לפרסם, גם אם הדבר יהיה נגד הרוח הכללית. במדינה הפרובינציאלית שלנו הרי משלמים מחירים אישיים, כאשר יוצאים נגד הדעה השלטת (בעיקר בתקשורת).
האם חמאס כרת איתנו עכשיו הסכם חודייביה חדש? בוודאי, הרי אילו תלמידיו של חסן אלבנא, האסלאמיסט הפרגמטי, מייסד “האחים המוסלמים”, שתפיסת הבסיס שלו היתה שעל האסלאם הפוליטי לנצל את מה שניתן לנצל, להתקדם לאט לאט, שלב אחר שלב, עד להפיכת האיזור כולו מחדש לח’ליפות אסלאמית. קחו מה שאפשר, אמר אלבנא, והתקדמו.
קצב סיבוב המעגלים של חמאס שונה לגמרי משלנו. הם מדברים על עוד 20-50 שנה; אנחנו מדברים על מחר בבוקר. הם מדברים על העבר והעתיד; אנחנו רק על ההווה.
בשנות השמונים נולד, בשנות התשעים נלחם, בשנות האלפיים זכה בבחירות הדמוקרטיות, ועכשיו הקים את מדינת “האחים המוסלמים” הראשונה בהיסטוריה.
ומי הקים עבור חמאס את המדינה? אנחנו כמובן. אנחנו הפתי הקבוע, שלעולם לא ילמד מנסיונו.
אכן, אנו הקמנו עבורו אתמול את מדינת האסלאם הפוליטי הסונית הראשונה באזורנו. מה שערפאת לא הצליח, החמאס עשה. בהסכם הזה הכרנו בו כשותף שווה, כמו אנשי מכה במוחמד, ואפשרנו לו להמשיך מכאן לשלב הבא, יו”ש.
הנה אני ואתם סוגרים מעכשיו מעגל. מה שהחל בקלטת של ערפת לפני 15 שנים, נסגר עכשיו עם הסכם מסוג אחר עם גורם פלסטיני אחר, אך המקור ההיסטורי הוא זהה.
כשם שהתקשיתי להאמין איך ישראל זו, באיוולתה, העבירה לכאן את התזמורת הנודדת של יאסר ערפאת, וההתפוצצות היתה רק שאלה של זמן, כך אני מתקשה להאמין איך אנו עושים זאת שוב, עם אוייב לא פחות מסוכן, חמאס. אין לי בעייה להסכים לשלטון חמאס, אך זה צריך להיו חמאס מוכה, חלש ונרדף, לא כזה הכובש עוד נתח ונח מבשרנו.
◄במו ידינו הפכנו עכשיו את חמאס בעזה לגורם לגיטימי עבור כל העולם. האם לא אנחנו היינו אלה שנלחמו לבודד אותו? עכשיו חיברנו אותו לעולם.
◄אנו הפכנו את בשאר אלאסד לגורם לגיטימי, אחריו מחזרים. זה בשאר, שהוחרם על ידי המערב, בשל רצח רפיק אלחרירי ובשל שקרי הכור הגרעיני, והנה אנו בעצמנו הכשרנו אותו מחדש כגורם מרכזי במזרח התיכון.
◄אנו מחזיקים בחיים את הלאומיות הפלסטינית ביו”ש, באינפוזיה, את משטרו הכושל של אבו מאזן, אחרת החמאס היה ממגר אותו כבר מזמן גם שם. ולשם מה אנו משאירים אותו בחיים? כדי שיתעצם מחדש, ויעלה את דרישות הפליטים וירושלים, לחסל סופית את המדינה, שהצילה אותו.
ההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה. היא רק ממציאה את עצמה מחדש, אמנם בווריציות מרהיבות, מתפתחות, אבל של אותה מציאות אנושית עצמה. ומה קרה בין הסכם חודייביה הראשון לזה השני, מעכשיו? אלפי הרוגים ישראלים, עשור שהלך לאיבוד, אובדן דרך שלנו, מבוכה ותעיה. לתומי התנחמתי, שלפחות את התמימות איבדנו. ובכן, לא.
ועכשיו, לאן הולכים עכשיו?
◄יאסר ערפאת – האיש שרצה הכל. שלוש שנים וחשבון היסטורי
◄למאמרים על התקשורת הישראלית והערבית
◄רצועת עזה: וערפאת מסתכל מלמעלה
