בשל המחקר המשפטי שלי על המשפט המצרי והערבי, מחקר שנחשב אפילו במצרים כפורץ דרך, זכיתי להכיר את גדול עורכי הדין של מצרים, וממליך השרים, עלי שלקאני, והפכנו לידידים קרובים.
לרגל יום השנה למותו, אני מפרסם כאן תמונה, המראה את עומק הקבלה שלי לאליטה האינטלקטואלית והפוליטית של מצרים (ובעצם הכלל ערבית), באותה תקופה, בזכות שלקאני.
התמונה הזו, משנת 1997 צולמה במועדון א-ניל (“הנילוס”), בבעלות עלי שלקאני, השוכן על גדות הנילוס. במועדון הזה במתכונת הבריטית (לגברים בלבד) יושבים שרי הממשלה, העיתונאים הבכירים והאינטלקטואלים, ושם נעשות העיסקאות הגדולות, פוליטיות כמו גם כלכליות. אין אפשרות כניסה, אלא למוזמנים בלבד, עם ארוחות יוקרה בסגנון צרפתי, ועניבות.
יושב: בכיר האינטלקטואלים של מצרים, לוטפי אלח’ולי, שבמותו חזיתי (בהמשך, מאמר צייד הצבאים), משמאל לימין: מי שהיה שגריר מצרים בברית המועצות, סלאח בסיוני; עלי שלקאני; אינלקטואל סודאני בכיר; ואני. התמונה היא מארכיוני הפרטי, ולא נועדה לפרסום.
הם לימדו אותי הרבה על העולם הערבי באמת (להלן, במאמר על שלקאני), ואני עודדתי אותם להיפתח לישראל.
כיצד הייתי מהראשונים לדעת על מותו של לוטפי אלחו’לי:
המחקר הזה הביא אותי לבית הספר למשפטים בהארוורד, לשם הוזמנתי על ידם. שם כתבתי את הספר האקדמי הבא שלי, כפוסט דוקטורט.
