בצעד דרמטי רוקן הצבא המצרי את סמכויות הנשיא החדש. עוד הפיכה צבאית לפנינו

[face-book-like]
מאת ד”ר גיא בכור

מאז “המהפיכה” במצרים, שבה תפס הצבא את השלטון בשנה שעבר, כשהבטיח לוותר עליו משיבחר נשיא חדש, נקט הצבא בהססנות. בכל פעם ויתר על דרישה אחרת שלו, ונסוג, אך עכשיו הגיעה שעת האמת, ונשיא חדש, יתכן אסלאמי, יתפוס את הפיקוד במדינה הגדולה והנואשת. והנה, כאשר הצבא הגיע אל עברי פי התהום – הוא גילה עכשיו נחישות יוצאת דופן. למעשה הוא ביצע ביום ראשון בערב (אתמול) הפיכה צבאית נוספת, בסגנון האהוב עליו: מהפיכה חוקתית.

ב”הודעה חוקתית”, שגם פורסמה ב”ספר הרשמי”, כלומר אין יותר רשמי מזה, רוקן הצבא המצרי את סמכויותיו של הנשיא החדש, שאמור להיכנס בקרוב, בין אם הוא אסלאמי או מאנשיו של הצבא, ולקח לעצמו את ריבונותה של המדינה – גם לעתיד. זהו מהלך שנועד לגמד את הנשיא עוד בטרם נכנס, ולקבוע מיהו בעל הבית.

לאחר הפיזור הסנסציוני של הפרלמנט (“מג’לס א-שעב”) בעל הרוב העצום האסלאמי (מעל 70%), תוך קביעה של בית המשפט החוקתי העליון שזהו פרלמנט בטֵל (void) כלומר כל החלטותיו עד כה בטלות גם הן, נטלה לעצמה בלי שום היסוס המועצה הצבאית השלטת את סמכויות החקיקה במדינה. זה נעשה באותה הודעה חוקתית מיום ראשון בערב. מעכשיו, ולמעשה לתקופה בלתי מוגבלת של זמן, הצבא הוא גם הפרלמנט.

עד מתי? עד לבחירת פרלמנט חדש, אלא שכאן בא הסיבוך המכוון. הליכי הבחירות לפרלמנט החדש ייערכו חודש אחרי אישור של העם את החוקה החדשה.

זו תסבוכת קשה. מדוע? משום לא ברור עכשיו מי ינסח את החוקה החדשה הזו, שכן גורלה של אסיפה מכוננת שנבחרה לא ברור, ויתכן שגם היא “לא חוקתית”, ובכל מקרה הצבא קבע עכשיו “זכות התנגדות” להחלטות האסיפה המכוננת הזו לגורמים הבאים: הוא עצמו, כלומר לראש המועצה הצבאית העליונה, כיום חוסיין טנטאווי; לנשיא שייבחר; למערכת המשפט (הליברלית), ולחמישית מחברי אותה אסיפה. ואם יהיה סכסוך בנוגע לחוקה, קובע הצו החדש, יפנו הצדדים אל בית המשפט החוקתי העליון (הליברלי, זה שפיזר את הפרלמנט האסלאמי). תסבוכת רצינית, שלא יהיה לה סוף, משום שהגורמים הלאומיים-הלא-דתיים לא יכולים להגיע להסכמה עם הגורמים האסלאמיים, בדיוק כפי שחמאס אינו יכול להגיע להסכמה עם פתח. תהום פעורה כאן.

עוד קובע הצו החדש שהיה ולא תגובש חוקה חדשה, יקים הצבא אסיפה מכוננת חדשה, שיהיה בה יצוג לגורמי החברה, והיא תציג חוקה חדשה לפני העם לאישור. בכך יבטיח הצבא את המרכיבים החשובים לו, כלומר שמצרים לא תהיה מדינה אסלאמית. וגם חוקה זו תהיה כפופה לבית המשפט החוקתי העליון, הליברלי, שלגביו אין לנשיא סמכויות, ובית המשפט הזה נהנה מעצמאות. תסבוכת.

עוד קבע הצבא בהודעה החוקתית החדשה, שאם ירצה הנשיא החדש להכריז על מלחמה, הוא יצטרך לקבל מראש את הסכמת הצבא, צעד שנועד לצנן התלהבות ייתר של הגורמים האסלאמיים נגד ישראל ובכלל, כמו כן נקבע בהודעה החדשה שאם הנשיא החדש ירצה להפעיל את מערכת הביטחון במקרה של מהומות, הוא יצטרך את אישור הצבא מראש. כמו כן נטל לעצמו הצבא עכשיו סמכות לשפוט גם אזרחים, צעד שלא היה לו בעבר, סמכות חמורה אפילו מחוקי החירום הישנים.

ובנוסף, כדי שלא יקרה במצרים מה שקרה בטורקיה, כאשר ארדואן החליף את צמרת הצבא, ובכך השתלט עליו, קובעת ההודעה החוקתית החדשה, שהמועצה הצבאית העליונה תהיה בעלת הסמכות היחידה בנוגע לצבא ולמערכת הביטחון במדינה “עד לפרסום החוקה החדשה”, כולל מינויים במערכת הביטחונית, תנאי שירות של הקצינים וניהול ענייניהם. ההנחה בצבא היא שחוקה חדשה כבר לא תהיה, או שהוא עצמו יבטיח בה את מקומו הריבוני. הצבא מסבך את העניינים ומטיח את הצדדים המשפטיים-פוליטיים אחד בשני.

מכאן אנחנו גם גוזרים אחורה ומבינים שאכן, כפי שטען ג’יפלאנט תמיד, לצבא לא היתה אף פעם כוונה לפנות את השלטון במדינה.

ומה משאיר הצבא לנשיא החדש, שנולד קצוץ כנפיים? את ענייני הכלכלה המייאשים, שבהם אין לו שום סיכוי להצליח. וזאת במדינה בת 89 מליון אזרחים, שחלקם כבר רעבים ללחם, ואשר הענף העיקרי שמחייה אותה, התיירות, הפסיק לתפקד. מצרים לא מסוגלת לספק שום ערבויות, לא כלכליות, ולא פוליטיות, כך שגופים בינלאומיים לא מוכנים להלוות לה כספים, מדינות ערב מתרחקות, והמצב באמת מייאש. הצבא מטביע למעשה את הנשיא החדש בכלכלה, יהיה מי שיהיה, כך שהוא מבטיח שיהיה חלש, מוקף תרעומת, תסיסה, הפגנות וזעם ציבורי. לצבא יש אינטרס שיהיה זה נשיא חלש, במיוחד אם יתברר שהוא אסלאמי.

המערכת המצרית עדיין לא הפנימה ולא הבינה עד כמה דרמטי הצעד של הצבא, כאשר במדינה אין פרלמנט, אין חוקה, ועם נשיא שיהיה משולל סמכויות. התגובה היא יותר של מבוכה והלם, כאשר הגורמים האחרים עסוקים במערכת הבחירות לנשיאות, שעכשיו מתברר שאין בה הרבה משמעות.

כאשר יתברר המצב החדש, המתח בין הצבא לבין הגורמים האסלאמיים רק ימשיך ויתרחב, בצורת הפגנות חדשות ועימותים. דווקא הצבא מגלה הפעם נחישות שלא ראינו בעבר. כאשר מדובר במבחן על הקיום, כאן זה נראה אחרת.

◄הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי שלך?

לפני שתמשיכו בקריאת המאמר: האם תמליצו על המאמר, ועל מועדון קוראי ג’יפלאנט, על-גבי הפרופילים שלכם בפייסבוק? למי שהמילה “אהבתי” או “like” מודגשת אצלו, מוזמן ללחוץ עליה, ולהצטרף בכך אל המועדון הפייסבוקי המרשים הזה.

אז מה עדיף, פזיזות או זהירות? מקיאוולי טוען שעדיפה הפזיזות, ולכן המזל מאיר פנים לצעירים, הפועלים בפזיזות, דווקא משום שאינם מחשבים חישובים מסובכים מידי, שאותם הם עדיין לא מכירים. זו הסיבה מדוע דווקא הצעירים נשלחים לקרב, משום שככל שהם מתבגרים, כך מערכת ההיסוסים והזהירות שלהם גוברת, זו הסיבה מדוע קל יותר להתחתן בגיל צעיר, וזו הסיבה מדוע מי שרוצה להכריע מערכה חייב להיות חוצפן ועז פנים, כפי שנהגנו במלחמת ששת הימים עם חיסול המטוסים הערביים על הקרקע או במבצע אנטבה.

פה הפרדוקס, מסביר מקיאוולי: ככל שתהיה נועז יותר, כך תהמם את הצד השני, ותצליח יותר. ככל שתהיה שקול-לכאורה וזהיר, במילים אחרות הססן, כך תעודד את הצד השני לטרוף אותך. טעית בזמן הביצוע הנועז? לא נורא, תוכל לתקן בהמשך עם עוד יותר נועזות. הכלל הזה נכון במלחמות כמו גם בניהול משא ומתן. התחלת הססן? הפסדת. התחלת בנחישות ואפילו בחוצפה? הרווחת תמיד.

(תמונה: אימג’בנק GettyImages)
 

◄ הדרך הטובה ביותר לדעת על מאמרים חדשים באתר היא לקבל ממני התראה, ישירות אל המייל האישי. הרישום נעשה כאן. (את האותיות בלועזית, לצורך אבטחה, הכניסו שם כאותיות קטנות)

גם צה”ל הבין את הכלל הזה בעבר, עם רעיון ההסתערות. כלומר, ככל שתהיה נחוש יותר ותסתער על האוייב, כך מספר הנפגעים שלך יקטן, שכן האוייב ימצֵא במיגננה ובהלם. וההיפך, ככל שתמתין ותהסס, כך מספר האבידות שלך דווקא יגדל. במילים אחרות, המשפטיזציה האוכלת בנו בכל פה, מבית מידרשו של בג”ץ, מביאה להססנות, לשיהוי, ולהיפוכה של הפזיזות, ומכאן שהנזקים שהיא גורמת רק הולכים וגדלים. האוייב כבר יודע שישראל לא תהיה “פזיזה” יותר, ומכאן שנחישותו ותעוזתו דווקא עולות.

◄לקרוא ברצף את מאמרי האתר על מצרים החדשה

המערכת המצרית עדיין המומה מן ההחלטיות של הצבא, ואין ספק שעוד יהיו זעזועים ותגובות אלימות. מה שמכונה “המהפיכה המצרית”, שעד כה היא בסך-הכל הפיכה צבאית של החונטה השלטת, עוד רחוקה מסיום.






◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.

◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”,
או – כ א ן.

◄אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף הזה, למטה.

◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת –
כ א ן.

[face-book-like]