בקרוב יעלה המאמר החדש של ד”ר גיא בכור – על החיזור הטורקי, ממש מפתיע. שינויים אסטרטגיים מתרחשים מאחורי הקלעים. למה זה קורה, על לקחים טורקיים-ישראליים ממלחמת אזרביג’אן-ארמניה, על עשור של חתרנות, הגז, רגש, תרבות של מתנות, ומה אפשר ללמוד מזה, לכל החיים?
המחיר המוזל של המינוי, בשל המצב (ראו פירוט בהמשך) – בתוקף:
פעם היו “עתידנים”, קוראי מחשבות וקפה, ש”חזו” שטורקיה תהפוך למעצמה. הגרועים ביותר הם עיתונים “כלכליים” בישראל, שבמשך עשור שלם היללו את הכלכלה הטורקית (ביודעם שזה מרגיז אותנו, ולכן עשו זאת בחדווה).
לא קנינו את הבלוף הברור של הסולטן, שניפח בועת אשראי, שבסוף מתפוצצת. סוג של פירמידה. היינו היחידים בכך בישראל, ואולי אף בעולם. אז מה, הזרם לא עניין אותי אף פעם. בשביל הזרם אתם לא צריכים את ג’יפלאנט, יש הרבה ממנו במקומות אחרים.
ובינתיים, כוחו של פרוטאוס, האל הימי היווני, נבע מיכולתו לשנות את צורתו בכל רגע. הוא הפך בשעת הצורך לאריה, לנחש, לפנתר, לחזיר בר, למים זורמים, ולבסוף, לעץ שופע עלים.
