מאת ד”ר גיא בכור, קמברידג’, בוסטון
מהפכת המידע והאינטרנט נושבת בעוצמה דיגיטלית. העולם עוד לא יודע לאן המהפכה המדהימה הזו, שבזכותה אתם קוראים עכשיו את המאמר הזה, תיקח אותו. אבל העולם הישן, זה שמלפני המהפכה, נאלם דום, כמעט חסר אונים, בשל השינויים העצומים בדעת הקהל, בדרך בה כולנו חיים.
הראשונות לספוג, מוכות, חבולות ומבוהלות, הן תחנות הטלוויזיה הכלל-ארציות, ה- Networks האדירות של ארצות הברית, ובראשן הוותיקה מכולן, בעלת סמל הטווס, NBC. גדלנו לאורן המהבהב של סדרות טלוויזיה שלהן, קודם כל של NBC, אבל גם של האחרות. אלה בעצם החיים שלנו.
בשנות השבעים המאוחרות, החלום שלי כנער בתיכון היה להיות עיתונאי במערכת עיתון גדול, להיות כמו רוסי הבלתי נילאה, בסידרה “לו גראנט”, חלום שהתגשם.
בשנות השמונים, החלום שלי היה ללמוד אצל פרופ’ קינגספילד הדמיוני דיני חוזים, בשיטה הסוקרטית (שאלות ותשובות במקום הרצאה פרונטאלית), בסידרה “המירוץ אחר הגלימה”, או לפחות משפטים בארץ, וגם החלום הזה התגשם, פעמיים. במיוחד היכן שאני נמצא בחודשים האלה. בעצם, הבחירה שלי בהתמחות בדיני חוזים בעולם הערבי, הושפעה במידת מה גם מזה.
גידלנו את הילדים באמצע שנות התשעים עם “שלושים ומשהו”. החלומות שלנו היו שלהם, הסיוטים שלהם היו בעצם שלנו (אם כי תמיד קצת מאוחרים, הסדרות שודרו בישראל באיחור פטרנליסטי של כמה שנים).
בשנות התשעים רצינו רק לאכול באותו דיינר עם סיינפלד, ג’ורג’, קרמר ואיליין; חיינו באותה דירה עם רוס, רייצ’ל ומוניקה מ”חברים”, ובכלל, בכל אותם עשורים השתתפנו בשגרת החיים של משפחת קוסבי, נזהרנו מה”קור שבחוץ” עם הבלוז לכחולי המדים,
ניתן להירשם – כ א ן
בשל ארבעת הפרדוקסים האכזריים, שנמנה מייד, רשת
אל תקלו ראש בשינוי הזה. משמעותו: חביבי, גמרנו עם הסדרות והדרמה הגבוהה. מעכשיו רק תוכניות מֶלל זולות תקציב, מהאולפן, ותגיד תודה.
פרדוקס מספר 1: הערוצים הארציים ((Broadcast בארצות הברית הפכו לערוצי נישה, בשל בריחת הקהל. הם מחפשים כיצד לחסוך ולהחזיר את עצמם לעניינים, אך כך הם הופכים את עצמם עוד יותר לנישה.
כמה צופים יש היום לערוץ כלל-אמריקאי, כמו NBC בשעה עשר בערב, שהיא שעת פריים טיים? אם זה פוטבול אז 10 מליון, ואם זה סדרות, 5-6 מליון. זהו. במדינה עם 310 מליון תושבים! במילים אחרות, הקהל ברח.
לאן? קודם כל לאינטרנט המפתה והאינסופי, אליו נמלטתי גם אני, אחר-כך לכבלים, או שהוא רואה את מה שהוא רוצה ב- DVR, ממיר לצפייה מאוחרת יותר או ב- VOD. נגמרו הימים שג’וני קרסון היה מאחד את כל המשפחה האמריקנית מול המסך. היום כל אחד בעיסוקיו הרבים.
פרדוקס מספר 2: כיוון שהמצב קשה, הערוצים לא לוקחים סיכונים, והם יעדיפו רק אנשים שהם כבר מפורסמים בטלוויזיה, אותם הם מעבירים מתפקיד לתפקיד, קונאן אובריין במקום ג’יי לנו, וכך הלאה.
הבעיה היא שהם כבר מוכרים לעייפה, ודווקא בגלל כך הציבור מואס בהם, עוד יותר מהר.
מעניין לראות איך צונח הרייטינג של לנו בתוכנית הראיונות שלו, צונח יום אחר יום, אל מתחת למינימום, ומשמעות הדבר שהניסוי הולך לקראת כישלון.
ביום הראשון לתוכנית החדשה, במחצית ספטמבר, צפו מתוך סקרנות 18 מליון. למחרת המספר נפל ל- 11 מליון, ב- 22 לספטמבר 6.8 מליון, ב- 23 לספטמבר 6.4, ב-24 בספטמבר 5.7, והמעודכן ביותר, 25 בספטמבר, 5 מליון. אבל את המספר הזה, הביא לנו כאשר היה בתוכנית הלילה, ולא בפריים טיים כמו עכשיו! המשמעות ברורה. מי שרצה משהו מוכר מבריח את הצופים המשועממים עוד יותר.
בטלוויזיה האמריקאית, שבה כל דקה נמדדת ברייטינג אכזרי, ובהתאם לכך מחירי הפרסום, המשמעות היא קשה. הפרדוקס, שקיים גם אצלנו, עובד, אין מה לעשות, והטלוויזיה מדממת.
פרדוקס מספר 3: חסל סדר דרמות וקומדיות, כי הן עולות הרבה, ומביאות את אותו אחוז צפייה כמו תוכניות אולפן, אז למה להשקיע. אך ככל שהדרמות יורדות, הערך הסגולי של הערוץ הולך ומתכווץ, אין לו ייחוד, אין לו נשמה, והוא הולך ודועך.
“אני מצטער, אנחנו לא קרן להשקעה באמנות” התבטא בחוסר רגישות ריק לודווין, סגן נשיא NBC האחראי על הפריים טיים, כשנדרש להסביר איך קרה שהערוץ שלו חתך את הסדרות באכזריות כזו.
קרן השקעה באמנות?? סיינפלד, קוסבי, ER, חברים, מ.א.ש, זה קרן השקעה באמנות? זה ההווה והעבר של אמריקה, ושל כולנו! אלה בני המשפחה המורחבת שלנו. אני כמעט מרגיש נבגד. לא, בעצם נבגדים הם בני הדור הצעיר, שלא יזכו עוד למה שאנחנו זכינו לו.
איך הוא לא מבין שהוא חותך לעצמו את הענף עליו יושב סקטור מוכה וחבוט זה שנקרא טלוויזיה.
לא, הם לא מבינים. ב- NBC כל כך מיואשים, עד שהם מבצעים טעויות. לפני שנתיים הביאו מפיק צעיר בן 36 בשם בן סילוורמן, מסוג “הגאונים” הריקים מתוכן של ענף הטלוויזיה בכל מקום, כדי להציל את הערוץ. אותו בחור ברח בחודש יולי האחרון מהתפקיד, לאחר שהערוץ רק קרס עוד יותר.
העלויות הגבוהות לא מאפשרות רווחיות על דרמה, במיוחד לאחר שביתת התסריטאים המפורסמת. המחירים לתסריטאים אכן עלו, והתוצאה, הם עוד יותר מובטלים עכשיו, כי הערוצים חותכים את הדרמה. עוד פרדוקס.
כאן צריך להבין עוד שיקול מקצועי נסתר: בדרמה אפשר לצפות גם אחר כך, בלי הפרסומות, ב- VOD. ג’יי לנו מביא תוכנית עם ניחוח אקטואליה, שבה הצופים יישארו, עם הפרסומות. זה הקץ’ כאן. זה גם הסוד של תוכניות הריאליטי והספורט, הן בשידור חי, עם הפרסומות.
הדבר היחיד שבאמת מוכר היום בטלוויזיה האמריקנית זה ספורט (פוטבול) ותוכניות ריאליטי, כן, אלה המוכרות גם לנו לעייפה. רוקדים עם כוכבים, אמריקן איידול (כוכב נולד), פרוייקט מסלול, דברים מהסוג הזה. הבעיה היא, וזה מתקרב, שיום אחד אנשים יתעייפו גם מאלה, ואז עם מה יישארו הערוצים?
פרדוקס מספר 4: העוצמה האדירה של רשתות הטלוויזיה (networks) הפכה אותן לכוח אדיר, אי אפשר היה לעמוד מולן בעשורים האחרונים, והן נראו נצחיות. אלא שהיום, אותה עוצמה מכה ומחסלת את הערוצים. הוצאות עצומות, מאסות של עובדים, אולפנים זוללי תקציב, ציוד טכני יקר, והגוף מחליש את עצמו.
אז הדרמה מתה? לא, היא ברחה אל הכבלים, שם היא מיוצרת בעלות נמוכה, ובטעם טוב. ולשם גם נודדים הצופים. מה לעשות. יש עוד סדרות טובות בערוצים ארציים אחרים, אך NBC נתנה את הטון לכולם: לחתוך. ואגב כך, כמובן, הפאניקה בעולם הטלוויזיה רק הולכת וגוברת.
אדוני! לו גראנט? פרופ’ קינגספילד? סיינפלד? “חברים”? אנחנו באמת מצטערים. החלומות שלך נגמרו. זו כבר אמריקה אחרת.
◄
אני מבקש באופן אישי, ממי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לא לשכוח, ולחדש אותו. כדי לחדש את המנוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, יש להירשם לשירות המאמרים בתשלום, Gplanet Prime. קוראים את כל המאמרים בתשלום שכבר פורסמו, וממשיכים לחודש, לחצי שנה, או לשנה – במחיר מבצע. ניתן להירשם – כ א ן.
◄האם תרצו לשלוח את המאמר הזה לחברים? עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה.
◄למבקשים להירשם לקבלת התראות על מאמרים חדשים – עושים זאת בלחיצה כ א ן.
◄לקרוא את המאמרים הנוספים של האתר בנושא התקשורת
