“כישלון” זעקו הכותרות ב”תקשורת” על שדה התעופה רמון, ובמיוחד ביומון הגרמני בעברית; “פיל לבן”. כך הם חרצו גם על הרכבת המהירה לירושלים, על כביש 6, ועל הגז. כל מקור שמחה וגאווה עבורנו, אצלם הוא אבל.
אתמול טסתי לראשונה לנמל התעופה החדש רמון, בסרטון הקצר שהכנתי. היתה שם המולת נוסעים, כמו בכל שדה תעופה. הדרך מהשדה לאילת קלה ומהירה. בשדה כבר נוחתות (כרגע כ- 50 טיסות בשבוע) חברות, כדוגמת לופטהנזה, ריאנאייר, וויזאייר, פינאייר, טראנסאביה, ארקיע, ישראייר, ועוד.
ועדיין, הוא חדש, וממשיכים לבנות במתחם (ראיתי תחנת דלק, ועוד מבנה גדול, שאיני יודע את מהותו).
הצעדים הנדרשים עכשיו:
השלמת קו הרכבת המהירה לאילת (מתוכננת תחנה ברמון), מה שיאפשר לישראלים לטוס משם במחירים מגוחכים, ולתיירים להגיע למרכז. זו כמובן תעלת סואץ היבשתית שלנו, חזון ישן של האתר, שמתקרב למימוש. נדרש פיצול גם למלונות ים המלח.
המשך סבסוד חברות התעופה, והכנסת עוד חברות, במיוחד בימי הקיץ. אילת חייבת לעבור לדפוס צפוף של אירועים, ועידות בינלאומיות, תרבות ואטרקציות (פארק מים, היכל קונגרסים). היא חייבת להתבגר. ומה קורה עם השטח שפינה השדה הישן? נראה נטוש.
הגיע הזמן שגם אל-על תואיל לנחות ברמון.
חתימת הסכמים, כדי שרמון ישמש כנקודת טרנזיט לחברות תעופה בין אירופה למזרח. גם חבילות תיור משותפות עם ממלכת ים המלח (שימותג בנפרד, Red Sea–Dead Sea) וקצת עם מצרים וירדן.
